כן זה קורה לי הרבה לאחרונה.

משום מה שמתי לב שלא ידעתי כמה אני מדוכאת עד שלא יצאתי מזה. אני לא חושבת שאני טיפוס דכאוני, בכלל לא, אבל הייתה לי הרגשה כזו בפנים, שעכשיו היא לא פה, וטוב לי עם זה שהיא לא פה.

מצד שני הגעתי למצב שבו אני לא מרגישה דבר, לא מרגישה ז"א שכל הרגשות שלי הפכו להיות קהים, קהות חושים כזו. מצד אחד זה מפריע לי, מצד שני טוב לי עם זה. אני לא רוצה להרגיש, לא רוצה להיפגע, לא רוצה שיהיו דברים שיפריעו לי במסלול החדש של החיים שלי.

הכעתי למסקנה שאת הX שלי אני רוצה להשאיר מחוץ לחיים שלי, אני אשלם לו את ההלוואה כמו שסיכמנו, אבל אחרי זה אני לא מתכוונת להיות איתו בקשר. אחרי מחשבה גיליתי שהקשר שהיה לי איתו עשה לי רק רע, בחיים שלי מישהו לא דירדר אותי למצב אליו הגעתי השנה. נכון שלא רק הוא אשם, גם אני כי אני נגררתי, אבל בכ"ז. אנשים שלא עושים לי טוב אני לא נמצאת בחברתם. אני מתקרבת שוב למצב בו הייתי לפני שנה וחצי שבו הרגשתי אחרת לגמרי. אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, זה אני יודעת, אבל לפחות ללמוד מהטעויות שהיו לי השנה. חוץ מזה מהשיחות האחרונות שהיו לנו בטלפון זה אני דיברתי איתו בטלפון והוא רק הקשיב. ואני כשאני מדברת עם מישהו, זה עניין של לשתף בדברים לא רק לשמוע את עצמי מדברת (והיום גם אמרתי את זה לג').

אגב ג' הוא סיפר לי אתמול שהוא יוצא עם מישהי חדשה. האמת שהאינטואיציה שלי אמרה לי משהו בנידון, אבל לא התייחסתי וכשהוא אמר לי זה דיי הפתיע אותי כי באמת לא ציפיתי. אבל גם אמרתי לו שאת מה שהיה ביננו סגרנו כבר לפני כמה חודשים והאמת שלאחרונה דיי השלמתי עם זה (גם שמתם לב בטח שאני לא כותבת עליו כל כך הרבה). וזהו, אנחנו האמת חברים טובים, הוא גר קרוב ואתמול הייתי אצלו בבית, וסתם ישבנו ודיברנו והיה נחמד לאללה, וזה כייף ככה, אני חושבת שזה נותן לי הרבה יותר מאשר אם היינו הופכים להיות בני זוג. חבר טוב זה משהו שנשאר הרבה יותר זמן. והוא עוד רוצה שאני אבוא אליו היום ללמד אותו עוד דברים על המחשב.

האמת שכרגע לא מתאים לי בכלל להיות בקשר זוגי עם מישהו, הגעתי למצב שבו טוב לי לבד. זה לא שאני מתהוללת או משהו כזה, אני בונה את עצמי מחדש, משקמת את ההריסות משנה שעברה, עושה את החושבים של מה לעשות ומה לא לעשות, מה לקחת איתי הלאה ומה להשאיר מאחור. ובניתי חומה שאני לא רוצה שמישהו יעבור כרגע. אני רוצה שיהיו לי חברים, אבל אני לא רוצה חבר. אחרי שנה שעברה שהייתי מבודדת מכל העולם כי הX שלי היה איתי בכל מקום, אני רוצה שיהיו לי חיים משלי, חברים משלי פה. ואני לא רוצה להיות תלויה באף אחד ושאף אחד יהיה תלוי בי.

אני דיי נהנית בעבודה שלי אם להודות על האמת, אני נמצאת שם כבר 5 חודשים בערך, בשבילי זה הרבה, לא הרגשתי איך הזמן טס (למרות שלפעמים יש משמרות שעוברות ממש לאט). ויש אנשים נחמדים בצוות שלי. לפני שבוע ומשהו באותו שבוע שעברתי דירה, החונך שלי בעבודה (מישהו שאליו אני יכולה לבוא עם שאלות בקשר לכל דבר שאני לא מבינה ואני צריכה עזרה), דיי מנדנד לי לאחרונה, אבל בכוונה טובה, אמרתי לו שיעזוב אותי בשקט השבוע כי יש לי שבוע קשה. האמת לא ציפיתי שהוא ייתיחס לזה ברצינות, כי באמת הוא לא הטריד אותי כל השבוע וגם אחרי שהסתיים השבוע הוא בא לשאול אותי אם עכשיו הכל בסדר (והאמת שאני לא מכירה אותו בתור הטיפוס שאכפת לו, אבל אני לא מכירה אותו ממש טוב).

אני מתלבטת בקשר לקורס בפיזיקה, ביררתי בביה"ס הפרטי שאני לומדת בו, הקורס יעלה לי 4170 ש"ח, ואין לי את הכסף הזה, למרות שאני יכולה להשלם בתשלומים. אבל אני לא יודעת איך אני אעשה את זה. אני עוד צריכה לראות איך זה מסתדר לי עם הכל. אבל עכשיו נכנסתי למצב שבו אני כן רוצה לקדם את עצמי, במיוחד אחרי שיצאתי מתחושת הנאחס שליוותה אותי בחודשים האחרונים. ג' אמר לי שאין לי מה לדאוג בקשר לפיזיקה, כי הוא מוכן לעזור לי בכל דבר שאני אצטרך, וגם עכשיו אנחנו גרים קרוב (הוא גר ממש רחוב מאחורי 5 דקות ממני).

אגב, זוכרים שסיפרתי על החבר שלו (נקרא לו ו') שיוצא עם ילדה בת 15? אז ו' היה גר אצלו בבית. הוא הזמין את ההורים של החברה שלו, והם ישבו בבית של ג', כאשר ו' הלך לטייל עם חברה שלו או שהם סתם היו בחדר וההורים שלה ישבו בסלון וקראו עיתונים ואמא שלה בישלה שם. ג' בכלל לא היה בבית הוא למד והוא חזר בערב וראה את ההורים שלה שם יושבים לבד וו' וחברה שלו לא שם בכלל. הוא גם עשה המון שיחות מהטלפון שלו אליה, וג' לא במצב כלכלי משהו כרגע, כל תזוזה קטנה עושה גלים בחשבון הבנק שלו. בכל מקרה ו' עבר לגור בדימונה, שם גרה החברה שלו, וג' נשאר לגור לבד. עכשיו הם גם לא מדברים כמעט, ג' כועס על ו' על איך שהוא התנהג, כי הוא חושב שזה לא מתאים.

בימים האחרונים יוצא לי לדבר בטלפון הרבה עם מישהו שהכרתי בעבודה שלי. זה מוזר אנחנו מדברים שעות (אבל הוא גר בנתניה, זה רחוק). בכל אופן, הוא מאוד מהר התחיל לקרוא לי הדרי (ובחיים שלי לא הצליחו למצוא לי כל כך הרבה שמות חיבה בכל כך קצת זמן). וזה מוזר משהו, אני לא יודעת. כבר כתבתי שאני לא מחפשת קשר ואני לא יודעת מה עובר לו בראש. אבל נחמד לי לדבר איתו, זה בטוח. ומלדבר לא קורה שום דבר. לפחות לא שאני יודעת.

ושבוע הבא, שבוע הבא אני לוקחת חופש לנקות קצת את הראש ולהיות אצל ההורים שלי קצת. ההורים שלי מתלוננים שאני באה אליהם רק לכמה שעות פעם או פעמיים בחודש (מה שנכון) ואני גם צריכה למצוא זמן לראות את אחי שנראה לי לא ראיתי אותו 3 חודשים או משהו כזה.

עד כאן להפעם

מב"ש הקפואה והנוטפת

ולא הארבה עוד לא הגיע לפה...