להיות חצי ממה שאני היום
לחזור לגיל 14
שחשבתי שהחיים נמצאים לי בכף היד
בגיל 14 הייתי צריכה לחשוב באיזה
תיכון אני רוצה ללמוד, ההתלבטויות היו בין תיכון "תלמה ילין" לבין
התיכון שלמדתי בו (היה יותר קל ונוח להורים שלי שאני אלמד שם, אבל אני לא מתחרטת
לרגע). הייתי צריכה להחליט איזה מגמות אני אקח בשביל לעשות בהן בגרות, והחלטתי
שבאתי לתיכון כדי ליהנות, ובחרתי ללמוד משהו שאני אוהבת, לימודי ארץ ישראל (המון
ארכיאולוגיה, שיגעון קטן שלי) במקום ללכת על התחום הריאלי.
בגיל 14 סוף סוף חזרתי לעשות
ספורט, אחרי שבגיל 13 ריסקתי את הקרסול כיאה לטומבוי אמיתית (ואסרו עלי לעשות את
רוב סוגי הספורט).
בגיל 14 עשיתי קורס מד"צים
והפכתי להיות מדריכה בתנועת הנוער. שנה אחר כך הדרכתי סנייפלינג טיפוס וחילוץ
(ובמשך 3 שנים בערך חייתי על הקצה).
בגיל 14 הפסקתי לנגן ולהלחין
מוזיקה, וההורים שלי, המורה שלי למוזיקה ובערך כל המשפחה שלי רצו לתלות אותי על
זה. רציתי לעשות דברים אחרים חוץ מזה.
בגיל 14 הפסקתי לעסוק בציור באופן
אינטנסיבי, למרות שאף פעם לא הפסקתי לצייר (ואני תמיד משרבטת כל מיני קשקושים.
בגיל 14 אבא שלי ואני היינו כמו חתול
ועכבר, ולא היה כדאי ששנינו נהיה תחת אותה קורת גג (המון שנים זה היה ככה, עד
שהגענו להבנה של הצד השני).
בגיל 14 הפכתי להיות אתאיסטית.
בגיל 14 חשבתי שאני יודעת הכל
ושתמיד תהיה לי תשובה לכל דבר
בגיל 14 לא חשבתי שהחיים יהיו כל
כך קשים
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
