|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
לפעמים אנשים משתנים
אתמול הייתי צריכה להגיע לרופא שיניים שלי, הוא נמצא באיזור שההורים שלי גרים בו, מה שאומר שאחרי העבודה עליתי על רכבת ונסעתי. אבא שלי אסף אותי מהתחנת רכבת ולקח אותי לשם. זה דבר דיי יוצא דופן, כי בעיר אני מסתדרת נהדר עם תחבורה ציבורית אבל באיזור ההוא תחבורה ציבורית זה משהו שלא בהכרח מנייד אותי ממקום למקום.
כשנסעתי ברכבת פגשתי מישהי מהמושב, בגילי ששאלה את אבא שלי אח"כ (הוא הקפיץ אותה לצומת של המושב שהייתה בדרך) למה הוא לוקח אותי. ובכן אם הייתי צריכה להגיע בכוחות עצמי הייתי צריכה לקחת מראש יום חופש כי רק הנסיעות (והזמנים של לחכות לאוטובוסים) היו לוקחים לי 3-4 שעות בשקט (וזה רק לכיוון אחד).
אפשר לחשוב כמה ההורים שלי עוזרים לי ביומיום? אם פעם ב... הם לוקחים אותי זה לגמרי בסדר לדעתי.
חוץ מזה שאותה אחת עדיין גרה בבית של אמא, איזו מין דוגמא היא יכולה לתת לי?
כל העניין בעצמאות זה לצאת מהבית של אמא ואבא ולהסתדר לבד
בכל מקרה, הבדיקה אצל הרופ"ש עברה בהצלחה (לא היה צריך לעשות כלום)
אז אמרתי לאבא שלי שאני צריכה לעשות כמה סידורים אם יש לו זמן, והיה, אז נסענו.
הרופ"ש נמצא ביישוב רעות ואנחנו שמנו פעמינו למודיעין.
מודיעין, ראיתי את העיר הזו בהתהוות, אני עדיין זוכרת את העיר הזו עם רחוב אחד, שכונה אחת וזהו.
עם השנים היא גדלה וגדלה ונעשתה ממש ענקית, כל כך גדולה שרואים חלק מהמגדלים שלה מהמושב של ההורים שלי.
מודיעין זו עיר מאוד מסודרת, מאוד נקייה (יחסית לערים בגוש דן שיוצא לי לבקר בהן) ומאוד ירוקה! אני לא חושבת שעברנו במקום שלא היו בו דשא עצים וצמחים.
אבא שלי לקח אותי למרכז מסחרי ענקי שיש שם הכל. וזה הבדל ענקי להסתובב עם אבא שלי מאשר עם אמא שלי שהיא בן אדם לחוץ וממש מעיק לעשות איתה קניות של משהו. אז הייתי צריכה תיק חדש כי התיק שאני הולכת איתו בדר"כ לעבודה התחיל להראות סימני שחיקה, סוף סוף מצאתי תיק מתאים של Jansport אלה תיקים שלא נהרסים (אפילו אחי לא הצליח להרוס את התיק שלו) אמנם לא זולים בדר"כ (תלוי בגודל) אבל מחזיקים מעמד.
הלכנו גם להום סנטר לקנות כמה דברים שהייתי צריכה לבית, בעיקר מגן ברקים ונחשולי זרם (יש פה בעיות עם זרם החשמל בבניין, ככה שאמרתי לעצמי שלפחות להגן על המזגן ה-TV המערכת סטריאו שלא יתקלקלו בגלל חשמל).
אחרי שסיימנו את ההסתובבות ישבנו לאכול שם בחומוסייה (באמת שלא ידעתי שחומוס זה כ"כ משביע) שהייתה לא רעה בכלל. ואני לא חובבת חומוס במיוחד, אבל החומרים הטריים עשו את שלהם.
עד לפני כמה שנים אבא שלי ואני בקושי דיברנו, אני חושבת שזה נובע בעיקר מזה ששנינו עקשניים ושנינו חושבים שאנחנו צודקים.
שנינו התבגרנו.
אבא שלי גם עזב מקום עבודה שלא עשה לו טוב, ועבר למקום שבו הוא נהנה מהעבודה, והיום אפשר לדבר איתו, בלי ששנינו נהרוג אחד את השניה, אנחנו ממש מקשיבים אחד לשניה. מה שגורם לדיעה שלי, שאני דומה הרבה יותר לצד שלו של המשפחה מאשר של אמא שלי (ולא רק במראה חיצוני גם באופי).
כשסיימנו חזרתי הבייתה מהרכבת ממודיעין (הרבה יותר קרוב לבית של ההורים שלי מאשר הרכבת בלוד), חשבתי לעצמי כמה נהניתי. הלכנו, דיברנו עשינו קניות (טוב בעיקר אני) בלי לחצים בסבבה. וכשהגעתי הבייתה אבא שלי התקשר אלי ואמר לי בדיוק מה שחשבתי.
ושצריך פעם בכמה זמן להיפגש ככה לזמן איכות.
וזה מצחיק כי אני יודעת שאם אני אקבע אם אבא שלי הוא יפנה זמן ויבוא, ועם אמא שלי גם כשאני קובעת זה נתון כל הזמן לשינויים, חוץ מזה שצריך לעשות סלאלומים באוויר רק כדי לגרום לה לפנות זמן ולשבת להיפגש סתם בלי סיבה מיוחדת (כן זה נורא קשה לפנות זמן פעם בכמה חודשים כדי לשבת עם הבת שלך על כוס קפה).
אני אישית נהניתי
זו לא הפעם הראשונה
אבל זה עדיין מפתיע אותי שאנחנו מסתדרים טוב ולא כמו שבקושי הסתדרנו בעבר
מי אמר שאנשים לא יכולים להשתנות? (ואבא שלי אוטוטו נושק לגיל 60)
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
