|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
ריח של סתיו
זה תמיד היה הריח שליווה את תחילתו של חודש תשרי בכל שנות ילדותי.
אני זוכרת את חודש אוגוסט, היינו הולכים לדשא הגדול (רחבת דשא ענקית שהייתה קרוב לבית של ההורים שלי) כדי לבדוק שהחצבים פורחים ומה מצב התפרחת שלהם ואם כבר הגיעו נחליאלים שהיו מקפצים בסביבה ומלקטים זרעונים. ואותנו הילדים הולכים בצידי הכבישים על העלים היבשים שנשרו מהעצים כדי לשמוע את רעש פיצפוץ העלים מתחת לנעליים הקטנות שלנו.
מאז הדשא הגדול כבר לא קיים החצבים אינם ואני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי נחליאלי.
השנה, מזה שנים רבות שיש ריח של סתיו באוויר.
כשהייתי ילדה, תמיד היינו חוגגים את החג עם המשפחה מהצד של אמא. יותר נכון להגדיר הצד הלא אשכנזי, שהיה גם קצת מסורתי.
ההורים של סבתא שלי ואחיה הגדולים עלו לישראל הם הלכו ברגל במדבר עד שהגיעו אל הארץ המובטחת.
4 אחים היו במשפחה, 2 בנות, 2 בנים, כשסבתא שלי היא הבת זקונים של המשפחה. היא כבר נולדה בישראל.
לפני החגים תמיד היינו מקבלים בגדים חדשים, קראנו להם בגדים חגיגיים (שחס וחלילה אם לבשנו אותם ביום רגיל). כמובן שאת הבגדים האלה היינו מספיקים ללבוש אולי רק פעם אחת, כי ילדים גדלים בקצב מסחרר. ונעליים חדשות. אני לא אשכח נעלי לק שחורות.
ואמא הייתה מבקשת מאתנו לנסות ולנוח אחר הצהריים כדי שנוכל להישאר ערים כל הערב (מה שאף פעם לא היה קורה גם אם ישנו).
היה ריח של חג באוויר, הכנות, ריחות של בישולים, ההתכוננות לפני, מקלחות להתלבש יפה, הרגשה שמשהו מיוחד הולך לקרות בערב, סוג של קדושה כזו לפני כניסת החג.
בשנות ילדותי כל אחד מהחגים הגדולים (ראש השנה/פסח) היו נחגגים אצל אחד האחים, בהשתתפות כל המשפחה (סביבות 75 איש). אחים של סבתא שלי, הילדים שלהם, והנכדים שלהם.
כשהיינו מגיעים, היינו מחכים לגברים שיחזרו מבית הכנסת ובינתיים הנשים היו מתעדכנות ביניהן על מה שקורה במשפחה ועוזרות בלהוציא דברים לשולחן הענקי או לחתוך ו/או לשטוף משהו בדקה ה-90. שני אחיה של סבתא שלי, היו מנהלים ביד רמה את הטקס והברכות.
ואחרי שנגמרו הברכות הגיע הזמן לסעודת החג.
לא אוכל לתאר לכם את המטעמים שהיו מגיעים לשולחן.
כל משפחה תרמה משהו לכבודה (אבל המשפחה המארחת תרמה הכי הרבה)
אני לא יודעת איך אנשים היו גומרים את כל האוכל הזה (או איך היו נושמים אחר כך).
הדבר היחידי האשכנזי שהיה שם, הוא הגפילטע פיש, שהיה מוגש בנוסף לדגים בסגנון בוכרי שאותם רובינו היינו אוכלים למרות ועל אף העצמות שהיו בהם (פשוט יותר טעים) שהיו מטוגנים, וטבולים במים עם מלח וכוסברה.
אשתו (ז"ל) של אח של סבתא שלי, היא זו שלימדה את סבתא שלי לעשות את הגפילטע הפולני. ואין על סבתא שלי בגפילטע (למרות שבשנים האחרונות היא קצת נחלדה, אתם יודעים עייפות החומר).
כשהתבגרתי (בסביבות גיל 14 שלי) הפסיקו לעשות את ארוחות הענק האלה.
כולם התבגרו, ולארח 70 איש היה קשה מדיי, וכל משפחה חגגה את החג בדרך המצומצמת שלה
בשנה שעברה מאז שסבתא שלי (אמא של אבא) נפטרה, אנחנו חוגגים את החגים דווקא עם הצד האשכזי. דודה שלי ובעלה, הבנות שלהם ובעליהן והילדים. זה מצחיק לראות אותם מקפידים פתאום על כללי הטקס בשביל הילדים, כשברגיל הם היו מעדיפים לסיים אותו כמה שיותר מהר (פסח, קראנו את ההגדה עד הסוף!).
אחרי שהיינו בפסח אצל דודה שלי, השנה אמא שלי הזמינה את כולם אלינו.
אז נהיה כ20 איש, מתוכם 5 ילדים קטנים, שיכניסו עניין לחגיגה
אפילו אחות של אמא שלי, שבשנים האחרונות הייתה כל הזמן אצל המשפחה של בעלה לשעבר באה.
ובעצם זה מה שהכי חשוב, להיות עם המשפחה בחגים
כי בשורה התחתונה, כמה כבר יוצא לכולנו להיפגש יחד?
אז איפה אתם בחג?
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
