RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
ערב חג עם סטטוס מיותר
במקור, הערב חג היה אמור להיות אחר לגמרי.
משפחתי, אנשים שאנחנו מכירים כל חיינו.
בפועל, זה ממש לא היה ככה
זה התחיל מזה שאבא שלי החליט להזמין קרובי משפחה שלו (זה יותר רחוק מקרוב) שהם בכלל נוצריים.
איך בכלל יש לי נוצרים במשפחה?
אח של סבא שלי (אבא של אבא שלי) אחרי השואה, התחתן עם אישה נוצריה, הם חיו את כל חייהם יחד באוקראינה. נולדו להם שלושה ילדים, שכל אחד מהם גם התחתן עם אישה נוצריה. וגם הילדים של הילדים שלהם התחתנו עם נשים נוצריות. למרות שהטענה שאין שם דת שלטת. אין להם ולו צל של מושג על המנהגים היהודיים, ואני דיי בטוחה שיש להם מושג לגבי אלה הנוצרים.
הם עלו לארץ בזכות חוק השבות שנותן להם אופציה לעלות לפה.
בן דוד של אבא שלי ואשתו עלו לפה בגיל מאוחר. הוא בכלל לא טרח מעולם ללמוד עברית. היא דווקא כן, והשתלבה מאוד מהר בעוד הוא נשאר מבודד ומובטל. היא התחילה לעבוד כשאת רוב המשכורת שלה היא שלחה לילדים שלה שגרים באוקראינה, כי המצב שם לא טוב כלכלית וכל סכום כסף שהיא שלחה הפך את החיים שלהם ליותר קלים.
לאחרונה אחד הבנים שלהם עשה עליה, כשאני אומרת לאחרונה זה לפני 4 חודשים (הוא ואשתו). הוא דווקא למד עברית, אשתו ממש לא והבן שלהם יודע פה ושם כמה מילים.
בכל מקרה, אבא שלי החליט משום מה להזמין אותם לארוחה. מילא אם הם היו יהודים עוד איכשהו הם היו מתחברים לדת, למסורת. אבל הם לא הבינו בכלל מה פשר כל הארוחה הזו, למה הברכות והאוכל המוזר. דברים שאנחנו גדלים עליהם מילדות. האוכל, זה משהו סימלי שבא להגיד משהו אחר.
גם שכולנו ישבנו ודיברנו, הם לא ממש השתתפו בשיחה, ולרוב דיברו בינם לבין עצמם ברוסית.
וגם, בגלל שאין להם רכב, אבא שלי היה צריך להביא אותם ולהחזיר אותם. מילא להביא אותם זה לא הפריע כל כך, אבל כשהם רצו ללכת מוקדם (סביבות 8 וחצי), זה שבר את כל הערב.
בדרך כלל בארוחות משפחתיות כאלה, שקורות לרוב רק בחגים, אנחנו יושבים עד השעות הקטנות של הלילה ומדברים.
אבל ברגע שמשפחה קמה והולכת זה דיי שובר את כל הערב, כי אז גם אנשים אחרים רוצים להתקפל וללכת.
***
תוספת מאוחרת:
אמא שלי אמרה שהם היו ממש אסירי תודה שהזמנו אותם.
מלבדינו אין להם משפחה בארץ בכלל.
וזו הייתה הפעם הראשונה שהם בכלל התארחו אצל מישהו מאז שהם עלו לארץ.
****
אבל הדבר שהכי שבר את הערב זו דודה שלי, אחות של אמא שלי. כי היא לא מוכנה להשכיב את הילדה שלה לישון בכל מקום שהוא לא הבית שלה. ומה לעשות ילדה קטנה בת כמעט שנתיים צריכה לישון ב9 בערב. אבל לא, היא לא תשכיב אותה לישון בחדר של אחי או אחותי, אז גם היא רצתה ללכת הבייתה מוקדם. וזה עוד אחרי שחיכינו לכבודה שתגיע, כי כשאמא שלי קבעה עם כולם ב18:30, היא רק יצאה מהבית שלה (רמה"ש) רק ברבע ל-7.
ועם כל הכבוד, אני זוכרת אותנו בתור ילדים קטנים בארוחות חג משפחתיות עם 70-80 איש, ואני לא זוכרת פעם אחת שההורים שלי קמו מוקדם מהשולחן והלכו הבייתה בגללנו הילדים. היינו משחקים, ואם היינו עייפים תמיד הייתה איזו מיטה שהיינו נשכבים עליה או משהו.
ככה שמצאנו את עצמינו מתקפלים בסביבות השעה 21:00, היא גם הייתה ההסעה שלי חזרה לת"א (ואני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיי שלא עזרתי להורים שלי לקפל את הבלאגן שנשאר, זה גם הרגיש לי מוזר כי תמיד היינו מנקים ומסדרים את הכל שלא יישאר שום דבר למחר).
דודה שלי (אחות של אבא) והמשפחה שלה נשארו עד סביבות 23:30
לי אישית זה הרגיש כאילו כל הערב הזה היה מיותר.
אין לי מה להעיר על האוכל, במשפחה שלי תמיד יש אוכל טוב ומושקע (במיוחד בחגים)
וזה לא שלא כייף לי להיות עם המשפחה שלי, במיוחד המשפחה המורחבת, שזה דבר דיי נדיר שזה קורה בשנים האחרונות. אבל לבוא לשעתיים שלוש לאכול וללכת זה נראה כמו סתם משהו, זה לא הרגיש לי כמו ערב חג, זה הרגיש נורא סתמי ולא קשור לשום דבר.
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
