|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2009
THIS IS IT
כדי להוציא את עצמי מהבאסה של הפוסט הקודם, הלכתי עם ספי לראות את הסרט המדובר
זה מוזר אתם יודעים, בכל העולם עושים המון רעש מהסרט הזה, שהיה אמור במקור להיות מוקרן שבועיים בלבד. בארץ, טוב האולם לא היה מפוצץ אבל בהחלט היו בו לא מעט אנשים. לא היסטריה כמו שיש בחו"ל. ההיסטריה כל כך גדולה שהחליטו להקרין את הסרט לעוד שבועיים.
אנחנו בחרנו לראות את הסרט ביס פלאנט, אמרתי לעצמי שאם כבר הולכים לקולנוע אז שיהיה בית קולנוע נורמלי.
למעט כמובן מספר אנשים שצרחו באמצע הסרט ומחאו כפיים (הלו??? זה קולנוע)
מי שרואה את הסרט צריך לקחת בחשבון שמדובר בסרט דוקומנטרי נטו.
סרט שנותן לנו הצצה נדירה למאחורי הקלעים של הכנה למופע.
מופע שהיה צריך להיות אחד מהגדולים שהאנושות הייתה אמורה לראות
אבל בסוף זה לא קרה
טעימה קטנה ממה שהיה צריך להיות
טעימה קטנה מלראות איך בן אדם, פרפורמר עובד לקראת הכנה למופע ונוגע בכל והכל נוגע בו.
אני חושבת שמעטים האמנים שנוגעים בכל הדברים שקשורים במופע שלהם.
לשמוע את מייקל, בגיל 50+ שר את Billie Jean כאילו לא עברו יותר מ25 שנה
או כל אחד מהשירים האחרים שלו, בקול שלו המדהים הזה
כבר שכחתי כמה עושה לי נעים בלב לשמוע את השירים שלו
לראות אותו רוקד, כאילו הוא עדיין בן 20
הלוואי על כולנו יכולות כאלה בגיל 50
ויש גם מסביב
הרקדנים והזמרים שהיו אמורים להשתתף במופע
כולם הפכו להיות סוג של משפחה אחת
עובדים יחד, שרים יחד, רוקדים יחד
בונים יחד את המופע
המעט טעימות שנותנים שם להציץ למה שהיה אמור להיות
עם אפקטים תלת מיימדיים, רקדנים שעושים דברים מדהימים עם הגוף שלהם
הופעה של אדם אחד עם המון אנשים מסביב
ומייקל נוגע בהכל
כשהוא על הבמה, זה נראה כמו ילד בחנות ממתקים שאמרו לו קח מה שאתה רוצה (והוא יודע בדיוק מה הוא רוצה)
ורואים את זה כשהוא מבצע את השירים שלו, בצורה שרק הוא יכול לבצע
את החיוך הזה, שאומר אני עדיין יכול, ואני עושה את זה טוב!
Born to amuse,
to inspire,
to delight
Here one day
Gone one night
Gone too soon
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
