לפעמים יש לי שיחות ארוכות עם ההורים שלי במיוחד עם אמא שלי לרוב הן שיחות מאוד ארציות בעיות במשפחה בעיות בחיים אמא שלי מאוד נהנית לדבר איתי היא מרגישה שיש עם מי לדבר לי לפעמים קשה שהחשיבה של אמא שלי דיי צרה למרות שהיא משתפרת
השבוע באחת השיחות שלנו היא אמרה לי שתמיד היה לי עולם משלי תמיד ידעתי להעסיק את עצמי, לא הייתי צריכה עוד אנשים מסביב וגם הייתי מאוד רכושנית לדברים שלי (זה אני זוכרת, היו מעירים לי על זה המון בביה"ס, מאז השתפרתי)
זה מוזר הורים שנותנים לילד שלהם שיהיה לו עולם משלו
אמא שלי סיפרה לי שהייתי ילדה היו באים אלינו אורחים ואני יושבת יחד איתם ובונה בלגו או עושה פאזלים כשהייתי גדולה יותר הייתי חוזרת מביה"ס והולכת לחדר שלי, עושה שיעורים לבד הכל לבד, עולם משלי
האמת שאני לא זוכרת את עצמי בתור ילדה הולכת ישר לחדר הייתה טלוויזיה והייתי יושבת המון מול הטלוויזיה ומכינה שיעורים תוך כדי צפייה בסדרה זו או אחרת
שאלתי את אמא שלי למה בגיל העשרה בקושי דיברנו והיא אמרה שכל הצורת גוף שלי אמרה "תעזבו אותי בשקט אל תדברו איתי" אבל הרבה מתבגרים מתנהגים ככה, רוצים שרק יעזבו אותם בשקט אבל לא באמת שיעזבו אותם בשקט כמו שעשו ההורים שלי
זה מוזר לדבר על זה אחרי כל כך הרבה שנים שאני באה לאמא שלי בטענות, היא ישר מכחישה, זה פשוט מצחיק כל הטענה שלה לחוסר התקשורת ביננו כשהייתי בגיל הטיפשעשרה היה בגלל שצורת הגוף שלי אמרה "תעזבו אותי בשקט אל תדברו איתי" כמה הורים אתם מכירים שבאמת עושים ככה? אני התחלתי לתקשר עם ההורים שלי (שוב) רק בגיל 22 אחרי שעזבתי את הבית
היום למשל, אמרתי לאמא שלי על אחד האקסים שלי, שהיה מבוגר ממני ב-9 שנים והיא הייתה בשוק, היא בכלל לא ידעה ואני חשבתי לעצמי, ראבק עוד גרתי אצלכם בבית, הייתי עם הבן אדם הזה שנתיים, ולא ידעת שהוא מבוגר ממני ב9 שנים. איפה היה הראש שלך?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
