|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
מה זה פסח בשבילי
בתור ילדה, המשפחה שלי שמרה הרבה יותר על המסורת, וכל חג נחוג ככתוב בספרים
אני זוכרת את ההכנות לפסח שהתחילו כמה שבועות לפני החג עצמו.
התיכנונים, של איפה יהיה הסדר
שאז באותם ימים היה במשפחה מאוד מורחבת מהצד של סבתא שלי (אמא של אמא)
חלוקת החגים (ראש השנה ופסח) התחלקו בדרך כלל בין ארבעת האחים ואחיות של סבתא שלי
ובלי שום קשר למיקום כולם תמיד היו מוזמנים
שני אחיה של סבתא שלי ניהלו ביד רמה את הטקס
ואנחנו הילדים תמיד היינו לומדים משהו חדש
אני זוכרת את אמא שלי הופכת את הבית בניקיונות לפסח
את קופסאת המצות שהייתה יושבת אחר כבוד על המקרר בהמתנה שמישהו יפתח אותה
את הקניות של הבגדים החגיגיים ונעליים חגיגיות לפני פסח
זה מצחיק את הבגדים האלה היינו מספיקים ללבוש אולי פעם אחת (חצי שנה אח"כ כבר היינו "גדולים עליהם")
ואת ההתרכזות של המשפחה
אמנם זה רק רבע מהמשפחה, כי בהתכנסות תמיד היה הצד של סבתא שלי
אבל האמת שבצד האשכנזי אף פעם לא היינו עושים חגים יחד (עד השנים האחרונות) ובפעמים המעטות שהורי אירחו את החג אצלם והם הוזמנו, הם השתעממו מכל הברכות והטקסיות של קריאת ההגדה (והיינו קוראים מההתחלה עד לסוף בלי לדלג על חלקים). שזה בעצם היופי של כל זה.
אני מכירה היטב את המשפחה מהצד של סבתא שלי בזכות זה
האחים תמיד שמרו על קשר, הבני דודים (של אמא שלי) וילדיהם שתמיד היו באירועים האלה
זו הייתה סוג של התכנסות והזדמנות פז לראות את כולם
אני זוכרת היטב את ערבי החג
שאמא שלי הייתה אומרת לאחי ולי לנסות לישון אחר הצהריים כדי שיהיה לנו כוח לערב, שלא נירדם (אחותי הייתה ילדה קטנה שהפסיקה המסורת הזו של החגים בפורום המשפחתי הגדול), מה שלא היה עובד בהכרח, או שסתם ננוח, והיינו יושבים בחדר שלנו ושומעים קלטות עם שירים של פסח.
וכשהיינו מגיעים למקום האירוע, תמיד הייתה הרגשה כזו מיוחדת, היה ריח מיוחד באוויר
היינו מתכנסים באחד הבתים ומחכים שהגברים (שני האחים של סבתא שלי) יחזרו מבית הכנסת ויתחילו בטקס (הארוך משהו)
כולם השתתפו בטקס קריאת ההגדה
כל הילדים (שידעו לקרוא) והמבוגרים
ונסו לתאר לעצמכם כמה זמן לוקח לשולחן שלם להגיד את "הא לחמא עניא" כשזה משהו כמו 50-70 איש שיושבים לשולחן
או כמה זמן לוקחת כל ברכה עד שכל אחד מקבל את מה שעליו מברכים באותו רגע
וכמובן ההסברים והביאורים של אחים של סבתא שלי, לנו הילדים ושאלת שאלות כדי לראות מה אנחנו יודעים ומה אנחנו זוכרים
אהבתי את ההתכנסות המשפחתית הזו, אני עדיין אוהבת
למרות שהמשפחה כבר לא נשארה אותו הדבר
הדור של סבתא שלי ואחיה הוא הדור שהולך ונעלם לאט לאט
והשמירה על המסורת היא כבר לא אותו הדבר
וכל זה למרות שאני בכלל חילונית, ואתאיסטית
ועדיין המפגש המשפחתי, לראות את המשפחה המורחבת, שזה משהו שקורה לעיתים דיי נדירות בואו ונודה, הוא מה שעשה בשבילי את החג שווה. גם בתור ילדה, גם בתור מתבגרת (אני לא זוכרת את עצמי מנסה להתחמק) וגם היום בתור אדם בוגר.
חסר לי לשבת עם המשפחה המורחבת
ופה זה לא משנה מאיזה צד
לאמא שלי אין כוח לנסוע להתארח אצל אחרים
ולא מעט אנשים אמרו לי שבאמת בשנה הזו הרוב עושים את הסדר קרוב בלי נסיעות למרחקים (של יותר מחצי שעה), עם המשפחה המצומצמת ולא כמו פעם שהיו עושים עם המשפחה המורחבת.
לי אישית זה חסר
אני מוסיפה שיר ששמעתי לאחרונה שמתחבר לי מאוד יפה לתקופה (לא הצלחתי להוסיף בתור סרטון לפה)
ומאחלת לכם חג אביב שמח!
נצלו את הזמן, לנוח קצת, לפגוש חברים, משפחה, לטייל, לשבור את שגרת היומיום
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
