RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2010
לחזור אחורה - שנה שניה בצבא
וכן, נשארתי בקשר עם א', לא יומיומי, לא שעות על גבי שעות כמו פעם.
א' לא אהב את הקצין המתלהב, והקצין המתלהב היה מאויים מ-א'.
מתישהו סביב תחילת שנת 2001 הודיעו לקצין המתלהב שלא ימשיכו את הקבע שלו בצבא. זה שבר אותו לרסיסים. הבן אדם חי ונשם צבא בכל רמ"ח איבריו מהיום שהוא נולד נראה לי, צריך פתאום לוותר על החלום שלו. מכה קשה מאוד, הצבא אכזב אותו, זה היה קשה לו מנשוא, הוא הסתגר בעצמו, קבר את עצמו בעבודה, הרחיק את כולם מעליו, את החברים שלו את המשפחה שלו ובסוף גם אותי.
אמר שהוא לא יכול להיות איתי כשאין לו מה לתת לי, שהוא צריך ספייס, שהוא צריך לחשוב שהוא צריך למצוא את עצמו מחדש.
כשהוא השתחרר הוא שכר דירה עם שותף בהרצליה.
ואני, ביחידה החדשה, כבר חודשיים.
אמנם עם ותק בצבא וניסיון בתחום אבל עדיין ירוקה
תקופת האינטיפאדה השניה, וכל הזמן יש תרגילים כוננויות וכו'.
היה קשה לאכול אותי שם, מצד אחד אני חדשה שם ומגיע לי את היחס שכל הירוקים מקבלים, מצד שני יש לי ידע וניסיון.
בתקופה שלי החדשים היו תוכנים, היו מעבידים אותם בפרך במשך חודשיים שלושה, משאירים אותם בבסיס, ועושים להם אינספור מבחנים.
עשיתי את כל המבחנים שלהם תוך שבועיים. אחרי חודש מאסתי בעניין של להישאר סתם בבסיס, באתי למ"פ שלי, הוצאתי לו את כל חבילת הפטורים שלי, ואמרתי לו שכולם בתוקף. מאז לא ישנתי בבסיס, לא עשיתי תורנות מכל סוג שהוא, המג"ד אישר לי להגיע ב9:30 בבוקר ולצאת ב14:30 בצהריים (ככה זה כשגרים במושב שאין בו תחבורה ציבורית שעליה צה"ל מסתמך). כל הדברים יחד התערבלו לי, לא התאים לי היחס הזה בצבא, בדיוק מזה חששתי לפני שהתגייסתי, וביקשתי לראות קב"ן.
זה היה פסח, אחרי שהקצין המתלהב נפרד ממני
ברור שמהרגע שלא היינו יחד, פתאום ההטרדות בטלפון פסקו לחלוטין!
הספקתי להגיע לקב"ן שהסתכל על הזמן שנשאר לי, הסביר לי למה לא כדאי לי בשלב הזה לצאת על פרופיל נפשי, עשה איתי צחוקים והבטיח לי שידאג שלא יציקו לי יותר מדיי (זה באמת היה ככה).
שלושת החודשים האחרונים בשירות הצבאי שלי זה היה הזמן שהכי נהניתי בו בצבא
אני לא זוכרת מזה כלום, חוץ מזה שלא סבלתי.
לקראת השיחרור שלי, קיבלתי המלצות מאנשים שהיו המפקדים שלי באותה תקופה.
ביקשתי המלצה גם מהקצין המתלהב, קבענו להיפגש בתחנת רכבת בהרצליה.
כמובן שבפגישה ההיא קרה הבלתי נמנע (לא לא עשינו את זה בתחנת רכבת!)
אבל הוא סיפר לי שמיכל איתו (אמא שלו דאגה לזה), הוא נפרד ממנה שוב, וקצת אחרי זה הוא חזר לגור אצל ההורים שלו, כי הוא גילה שהשותף שלו קלפטומן (היה גונב לו דברים מהחדר, ציוד יקר). לקח לו חודש שהוא רדף אחרי עד שבאמת חזרנו.
אהבתי אותו, בצורה שקשה לי להסביר, לא היה אכפת לי עד כדי כך שהוא היה עם מיכל, הוא לא היה איתה כשהיינו יחד, והוא נפרד ממנה כדי להיות איתי, והיינו יחד כל יום, שעות על גבי שעות (ההורים שלי תהו איך לא נמאס לנו אחד מהשניה)
ההורים שלו ידעו שהוא נפרד ממיכל, אבל לא ידעו מי הבחורה החדשה שהוא יוצא איתה - אני
ולכן גם ההטרדות הטלפוניות לא חזרו
אבל גם לא הגעתי לבית של ההורים שלו שוב
הוא לא הסכים לזה, הוא סיפר לי שאמא שלו דאגה לזה שמיכל תהיה שם אם וכשניפרד ולא מתאים לו שההורים שלו מתערבים לו בחיים ככה.
חזרנו להיות יחד
הוא התחיל בקורס הסבה אקדמאית דרך משרד התעסוקה
היינו בלתי נפרדים, כמעט כל יום יחד אצל ההורים שלי
סופי שבוע תמיד יחד, או אצל ההורים שלי או שהיינו נוסעים להתארח אצל חברים שלו במקומות שונים כדי לתת להורים שלי קצת חופש מאתנו.
יצאנו המון לבלות, היינו המון עם חברים, של שנינו.
זוג מאוהב לכל דבר
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
