RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2010
לחזור אחורה - שנה ראשונה בצבא - חלק 3
ומאז היינו יחד
אני לא זוכרת איך ההורים שלי קיבלו את הקצין המתלהב
בעצם אבא שלי מאוד אהב את הרעיון שאני יוצאת עם קצין
לאבא שלי מאז ומתמיד היה משהו עם הצבא (יוצא סיירת מובחרת)
אני יודעת שזה היה עבורו סוג של גאווה בלתי מוסברת כזו.
הייתי מדברת עם א' כמעט כל יום, פחות ממה שהיינו מדברים לפני כן
לקח לי שבוע או שבועיים לספר לו שאני יוצאת עם מישהו אחר
היה סוכות והייתה הדממה והקצין המתלהב ואני היינו כל הזמן יחד
ככה שלא יכולתי לדבר איתו כל כך הרבה כמו פעם
מה גם שהוא היה אימתו של הקצין המתלהב
שידע מה הייתה טיבה של מערכת היחסים שלי עם א'
שידע כמה אהבתי אותו (ובאותה תקופה עדיין אוהבת, כי אהבה לא מכבים בלחיצת כפתור), כמה הסקס ביננו היה מדהים, כמה פעמים הוא גרם לי לגמור, כמה פעמים היינו עושים את זה בלילה, מה היינו עושים יחד, לאן היינו הולכים.
הוא כל הזמן ניסה להתחרות בכל זה, להתעלות על כל זה, להיות יותר מ-א'.
כשסיפרתי לא' שאני יוצאת עם מישהו אחר, הוא ישר אמר לי "בואי נחזור" כאילו שזה הדבר הכי לגיטימי לעשות. חודש וחצי לפני כן הוא החליט שהחלטנו שאנחנו נפרדים, ואחר כך עוד המשכנו בסאגה של כן יחד לא יחד עוד חודש, ואז אמרת שדיי, ועכשיו הוא חושב שאני אחזור?
אמרתי שלא, לא מתאים לי, אני עם מישהו אחר (קיוותי ככה לשכוח)
אבל עדיין המשכנו לדבר, היינו בקשר כמעט יומיומי עד 4 שנים אחרי שנפרדנו.
לקח לי כמה חודשים עד שבאמת התאהבתי בקצין המתלהב (שלמי שלא הבין, זה האמ"ן)
האקסית של הקצין המתלהב, מיכל, הייתה מאוד אהובה על ההורים שלו. אחרי שנתיים הם התרגלו לנוכחותה. היא הייתה בקשר עם ההורים שלו גם אחרי שהוא נפרד ממנה, ידעה שהוא יוצא עם מישהי אחרת, ידעה גם פרטים עלי, היא אפילו השיגה את המספר של הסלולרי שלי הטרידה אותי ואיימה עלי בטלפון אם אני לא עוזבת אותו אז...(לא היא אישית, אבל היא שלחה מישהו שיעשה את זה). הגשתי תלונה במשטרה, לא שהם עשו משהו, ובצבא לא היה מה לעשות יותר מדיי עם זה. היא המשיכה להטריד אותי כמה חודשים טובים, מתקשרת מנתקת, זה היה ברמת הסיוט. היו שעות שהטלפון שלי לא הפסיק לצלצל, ואף אחד לא היה עונה בקו השני אם הייתי עונה
ההורים של הקצין המתלהב לא אהבו אותי כל כך (במיוחד אמא שלו) הם אהבו אותה, הם התרגלו אליה, היא כבר הייתה רגילה לכל הדברים בבית, היא הייתה עושה כלים, מקפלת כביסה וכו', ואני הייתי חדשה, לא היה לי נוח לעשות דברים כאלה בבית שאני לא מכירה אצל אנשים שהיו זרים לי. נעליים גדולות להיכנס אליהן. אם נוסיף לזה את זה שההורים שלו בגיל של סבא וסבתא שלי, כדי להבין את פער הגילאים וחוסר התקשורת שהיה ביננו.
בצבא, כמובן שלא ידעו על זה, לא בהתחלה
קודם כל כי לא ידענו בכלל לאן זה הולך, ושנית ידענו איזה מטעמים יעשו מזה החבר'ה בבסיס.
אחרי חודש בערך הקצין המתלהב החליט ללכת למפקד היחידה וביקש ממנו להוריד ממנו את התפקיד של להיות אחראי על המדור של גיא ושלי. הקצין המתלהב היה בכלל מהנדס, במקרה הוא הבין בתחום המחשוב, אז הוא קיבל אחריות על התחום הזה. מפקד היחידה שאל למה, הוא סיפר לו. ומאז הוא לא היה מפקד שלי. ולא ממש הסתרנו את מה שהיה ביננו.
לא שעשינו דברים בפרהסיה, אבל היינו הולכים לאכול יחד צהריים, והיו רואים אותנו מגיעים יחד בבוקר.
קשה לי להסביר את האהבה שהייתה לנו אז, זה היה משהו מטורף, חזק, וזה הגיע בצורה שווה משנינו.
רוב הדברים היו נמדדים בדברים הקטנים, במיילים שהיינו מחליפים ביננו באמצע היום.
ב-SMS אני מתגעגע או אני מתגעגעת
בשירי אהבה שהוא כתב לי
באותה תקופה, התחילה האינטיפאדה השניה, והקצין המתלהב קיבל כמויות של עבודה, וחודש שלם שהבן אדם חי ונשם רק עבודה, אחרי החודש הזה נסענו לחופש בצימר באחד היישובים ליד אילת, אני חושבת שלא יצאנו במשך 4 ימים מהחדר, אולי רק לאכול משהו.
החיילים הג'ובניקים המשועממים בבסיס שלא אהבו את הקצין המתלהב, חיפשו כל הזמן סיבות להעיף אותו משם, וברגע שהם ידעו שאנחנו יחד, הם מצאו סיבה רצינית. בכל מקום נורמלי, לא היו עושים מזה עניין יותר מדיי, אבל קבוצה לא קטנה של חיילים התלוננו על הקשר ביננו. אבל ביננו, לקצין בקבע יש תקן יותר חזק משל חיילת בחובה, ויום אחד המפקד החדש שלי קרא לי למשרד, ואמר לי שמעבירים אותי לבסיס אחר. אמר לי שירד להם התקן שלי, רק אחר כך גיליתי באמת למה.
השמועות שרצו בבסיס על הקצין המתלהב ועלי הגיעו עד לבסיס החדש שלי.
שעשינו את זה על השולחן של המפקד יחידה ותפסו אותנו
שראו אותנו מתחרמנים במשרד אחר
ועוד שלל המצאות וגוזמאות שלא היו מעולם
אני זוכרת שעוד חצי שנה אחר כך דיברו על זה (כי היה יוצא לי להגיע לשם מפעם לפעם).
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
