אני אוהבת שיש לי את המקום שלי

את השקט שלי

את הפינה שלי לברוח אליה

בלי לשמוע אנשים ואת מה שיש להם להגיד, לא משנה באיזה נושא

בזמן הזה שאני גרתי אצל ההורים שלי ולידם בשבועיים האחרונים, ראיתי איך המשפחה שלי חיה

אבא שלי, שכל הזמן מעיר הערות (לכולם אגב), ביקורת מפה עד הודעה חדשה, אין לו שום דבר חיובי להגיד לאף אחד ועל שום דבר, כולם מתרחקים ממנו כמה שהם יכולים, אמא שלי, אח שלי, אחותי.

אחותי, שלא נוקפת אצבע בבית, למעט לעיתים ממש נדירות, כל הזמן מקטרת על משהו, שום דבר לא טוב לה. היא גם מתנהגת לפעמים בגסות שאני לא מאמינה שהילדה/נערה/אישה הזו היא אחותי.

אחי, שחושב שהוא יותר טוב מכולם, רק בגלל שהוא עובד בעבודה חדשה, העבודה הרצינית הראשונה שלו מאז שהוא השתחרר מהצבא, ולכן גם אומר מה לדעתו אני צריכה לעשות ואיך להתנהג. תינוק! הוא לא מבין שום דבר מהחיים שלו עובד בדיוק חודש (בעבודה שאגב אני לעולם לא אוכל לעשות כי אני לא גבר). בכלל, זה משגע אותי שהוא מוציא חצי מקרר החוצה שהוא אוכל אבל לא מחזיר כלום חזרה, אבל מתלונן על כולם שהם לא שמים את השטיח במקלחת לייבוש. ובכלל הוא מצפה שכולם ישרתו אותו כי הוא עובד קשה.

ויש את אמא שלי, שיש לה את החסרונות שלה. היא לא מבינה אותי בכלל, ולפעמים אני צריכה להסביר לה משהו 5-6 פעמים עד שהיא מבינה וזה משגע אותי. כשרק עברתי לפה היא ירדה עלי שאני לא אעבוד ביישוב, ולא אעבוד בבייביסיטר, שזו העבודה שהכי קל למצוא ואפשר לפחות להרוויח משהו. היום פתאום זה בסדר. לא משנה כמה הסברתי לה, שהזמני נסיעות מהיישוב החוצה, פשוט יגמרו לי את היום, אז בשביל מה לעשות את זה? בגלל שהיא חושבת שאני צריכה עבודה שתעניין אותי? כשאני חוזרת ואומרת לה שהלימודים שלי זה מה שמעניין אותי, העבודה כבר לא במקום ראשון יותר.

אבא שלי לוחץ עלי עם הקטע של הרישיון

ואני עוד לא החלטתי מאיפה ולאן אני מוציאה את הכסף שלי

בכלל ביומיים האחרונים לא היה לי זמן לנשום בבוקר

ביום ראשון הייתה סאגת החשמל

ביום שני הייתי בלשכה ועד שחזרתי הייתי צריכה לנסוע לעוד סידורים

החודש הזה הוא כזה חודש מבוזבז

יש יותר מדיי חגים

שזה ממש לא חיובי כשמחפשים עבודה

ואני עדיין מתלבטת אם להיכנס לקטע הזה של לעשות בייביסיטר ואולי להיכנס גם לעניין של תיקוני מחשבים וכו' או למצוא עבודה נורמלית מחוץ למושב

כשהבעיה העיקרית היא זמן, מחוץ למושב מתבזבז הרבה זמן בנסיעות

מישהי מהמושב שעושה המון בייביסיטר (מישהי בת 40+) אמרה לי שעדיף להישאר בתוך המושב, מרוויחים גם ככה אותו הדבר פחות או יותר, ולא מבזבזים זמן על נסיעות.

אני באמת לא יודעת

החיפוש עבודה שלי העלה חרס בינתיים

עוד מעט מתחיל הסימסטר האקדמי

עוד לא סידרתי פה את המקום כדי שאני אוכל ללמוד כמו בן אדם

חסרים לי מדפים לקלסרים וכו' ועוד לא יצא לי לקנות

הכל יקר במדינה שלנו

זה פשוט משגע

והפעם כל הלימודים יעשו דרך הרצאות מוקלטות בלי ספרים, עוד לא ממש הבנתי את זה, אבל ברגע שאני אסדר לי פה פינת לימודים נורמלית אני ארד לשורש העניין.

לא יוצא לי לדבר הרבה עם האמ"ן

הוא ואשתו מנסים לשקם את מערכת היחסים שלהם

הוא סיפר לי שזה התחיל שבועיים אחרי שהיא ילדה, אחרי שהיא הבינה שהיא לא מצליחה להסתדר עם שני ילדים קטנים לבד.

לפני שבוע שאלתי אותו, מה עם ההסכם גירושין המשולב שהם עשו, אם היא ביטלה אותו או מתכוונת לבטל, בכל זאת כבר עברו 10 חודשים מאז שהם חתמו על ההסכם, מגיע לו לדעת איפה הוא עומד. גם אמרתי לו את זה. היא הרי יכולה להחליט בכל רגע נתו שזהו, ולהוציא את ההסכם לפועל, זה יכול להיות מחר, עוד שבוע, עוד חודש, עוד 3 חודשים, עוד חצי שנה ועוד שנה מתי שהיא תחליט.

רק שהוא חסר עמוד שדרה לא נראה לי שהוא מתכוון בכלל לשאול אותה

זה כבד גירושין, במיוחד עבור גברים שמוכנים לשלם מזונות בשמיים כי הם חושבים על הילדים (לא שזה רע, אבל לא צריך להגזים), ולא על איך הם הולכים לחיות אחרי שהם הפסידו את כל (או כמעט) מה שהיה להם.

זה לא שאני רוצה שהוא יתגרש, אני לא רוצה שהוא יפגע, והבן אדם נמצא בהכחשה, הוא טוב בזה, אני לא יודעת איך הוא העביר 9 חודשים בשקט יחסי, כשהמצב בינו לבין אשתו היה בקאנטים והוא היה מתפרק ובוכה מול הבן הקטן שלו.

אני אישית לא מבינה איך הוא יכול לסמוך עליה ב-100% אחרי כל מה שהיא עשתה, אבל במיוחד כל עוד ההסכם המשולב שלהם עדיין בתוקף. תבטל את ההסכם, בסבבה, תחזרו לחיות חיים נורמלים, אבל כל עוד ההסכם בתוקף, זה כאילו שהוא על תנאי, ובכל רגע יכול לעוף. אני הייתי מתייחסת בחשדנות על לכל דבר קטן. אבל הוא בהכחשה.

טוב, בשורה התחתונה זו בעיה שלו, אני פשוט לא הייתי רוצה לראות אותו נפגע, זה הכל

כי אם הוא יפגע אני יודעת שהוא יבוא אלי, רק איתי הוא מדבר על הכל, או כמעט הכל (הוא בטיפול פסיכולוגי, ומה שיש בטיפול זה הדבר היחידי שהוא לא מספר לי, לא מפריע לי האמת).

אני לא רוצה לראות אותו נפגע, זה הכל

שקט פה בלילה

ורק הרעש של הצרצרים (שעוד לא התרגלתי אליו) מפר את השקט

זה מוזר, כי המקום הזה השתנה מאוד מאז שעזבתי פה לפני 7 שנים

אמנם הייתי מגיעה לבקר, אבל זה לא אותו הדבר כמו לגור פה

המקום שילש את עצמו מבחינת כמות אוכלוסיה (אני לא מכירה כמעט אף אחד)

יש פה המון אנשים צעירים, משפחות עם ילדים

עבר מתיחת פנים רצינית

הרעש של הכביש הקרוב אני רגילה אליו, לא מפריע לי

הרעש של הרכבת שעוברת פעם בשעה, זה באמת מציק בכל השקט הזה לשמוע את הרכבת עוברת

מזל שבאמצע הלילה זה לא קורה

עוד לא התרגלתי למקום הזה

מרגיש לי מוזר להיות פה

קשיי קליטה

הכל הולך לאט לאט

שזה לפעמים מייאש אפילו ששום דבר לא זז