כשפתחתי את הדלת אצלי בבית, וראיתי את כל העננים האלה.
איזה שינוי לעומת המזג אוויר של אתמול
כבר מרגישים שיום כיפור מתקרב
כמעט ואין מכוניות בכביש הראשי, שבדרך כלל סואן בשעות האלה
בתי העלמין מלאים באנשים שבאים לבקר את קרוביהם המנוחים
ריחות של בישולים עולים מהבתים בסביבה
אפילו מאלה שלא צמים, כי אף אחד לא יבשל ביום כיפור
כשגרתי בתל אביב, האווירה הייתה מאוד שונה
פה במושב ממש שקט, בתל אביב תמיד היה רעש, הכנות, מכוניות נוסעות
למעשה יום כיפור היה היום היחידי בשנה שהעיר דוממה
במושב, שקט באופן טיבעי, אבל ביום כיפור הרבה יותר שקט
עכשיו עד שעות הצהריים בקושי עברו מכוניות בכביש הראשי
ולמעט רעש הרכבת, שעוברת בסמוך לכביש השקט הופרע רק על ידי רעש הציפורים
כאילו שהטבע יודע שיום מיוחד מתקרב
כשהייתי ילדה, והמושב היה מושב שיתופי, ובכלל לא היה פה בית כנסת
כל יום כיפור היינו כולם מתאספים בבית העם (בית העם זה מין מקום התאספות לכל מיני דברים ועניינים בקיבוצים ומושבים) את חדר הישיבות היו הופכים לבית כנסת מאולתר. ספר תורה היו מביאים מהיישוב הדתי הסמוך, וגם היו באים אנשים, כי כולם פה היו חילוניים.
רוב האנשים שהיו צמים היו המבוגרים ביישוב, אלה שהיום בני 80+ אז הם היו פחות או יותר בגיל של ההורים שלי.
אנחנו הילדים היינו נמצאים ברחבה של בית העם, משחקים, או נכנסים לשמוע את התפילות ב"בית הכנסת"
כשההורים שלי היו צעירים הם היו צמים, כבר שנים שהם לא עושים את זה
מאז שהייתי ילדה קטנה
השנה אחותי צמה
אחי עדיין מתלבט
אני... ממש לא
אבל אני לא הולכת להפריע למי שכן
היום כבר יש בית כנסת במושב
זה אחד מהשינויים הגדולים שעשו פה
תמיד היה לי מוזר לחשוב על יישוב יהודי בלי בית כנסת
האמת, שטרם יצא לי לבקר שם, אולי היום אני אלך עם אמא שלי לראות
אמא שלי ואחותי אוהבות ללכת לבית הכנסת בימי שישי בערב
אפילו שאנחנו לא דתיים ולא שומרים שבת
זה הולך להיות סוף שבוע שקט
בלי יותר מדיי דברים
כל אחד בבית שלו
מי שצם ומי שלא
כל אחד והמחשבות שלו
החשבון נפש שלו
גמר חתימה טובה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
