וזה לא בדיוק מדוייק, אני ישנה אבל לא בשעות שהתכוונתי לישון בהן.

אני הולכת לישון בשעה סבירה, 12-1 בלילה אבל לא נרדמת עד 5-6 בבוקר

בלילה כשהכל שקט ואני לא עסוקה בשומדבר המחשבות בראש שלי מקבלות דרור לעצמן, מפריעות לי לישון, שעות רצות לי מחשבות בראש ואני לא יכולה להשקיט אותן. בדרך כלל הייתי שמה לי מוזיקה ואז הייתי נרדמת, אבל עכשיו אי אפשר לחבר את המערכת, כבל החשמל לא מגיע לשקע שבקיר, ולא נראה לי בטיחותי שיהיה לי על הראש כבל מאריך כשאני ישנה (לכו תדעו מה יכול לקרות בלילה), קראו לי פרנואידית, אבל ככה אני.

וזה לא שאני לא עייפה, אני מתה מעייפות, לא מצליחה לישון

השעון מכוון להשקמה ב10 בבוקר (כשגרתי בת"א זה היה 8-9 בבוקר) ואני בקושי מתעוררת

אחר כך יש לי בייביסיטר ואם באמת ישנתי רק 3-4 שעות אני גמורה לגמרי ואני לא אוהבת את עצמי ככה

אם אני חוזרת אחה"צ לישון אני נרדמת בלי בעיה, מהעייפות, אבל אחר כך לא בדיוק קל ללכת לישון בשעה נורמלית בלילה.

אגב בייביסיטר

למרות שזה אחלה כסף, אמא שלי צדקה

כל העניין של טיפול בילדים לא ממש בשבילי

זה לא שאני לא נהנית מזה (לפחות רוב הזמן) ואני אוהבת ילדים, והילדים אוהבים אותי ומסתדרים איתי

(ואין כמו לשמוע מילים טובות מילדים הם הכי כנים בעולם).

זו גם לא עבודה קשה במיוחד.

זה פשוט איך לומר, לא זה

בינתיים אני אמשיך עם זה, כי אין משהו אחר, ובאמת זה אחלה כסף

אבל אני חייבת משהו שיעסיק אותי, משהו לקום בשבילו בבוקר

זה לא עושה לי חשק לקום בבוקר (צהריים) וללכת ל"עבודה"

אבל בינתיים זה מה שיש. אז למעט שיש אני אלך ואעשה.

יש המון דברים שמעסיקים לי את הראש

למצוא עבודה

הלימודים שאוטוטו מתחילים

המצב בחשבון בנק שלי, והאם להעביר את החשבון שלי מהסניף הנוכחי (בב"ש) לסניף יותר קרוב (למרות שהם שולחים לי כל דבר שאני צריכה לאיזה סניף שאני מבקשת מהם באיזור המרכז, ככה כבר 5-6 שנים), האמת כשאני חושבת על זה זה נראה לי מיותר (ההעברה הכוונה).

רציתי לעזור לאמ"ן עם העניין הזה של העבודה שלו, כי לפחות זה היה מעסיק אותי במשהו שמעניין אותי לכמה זמן, גם אם אין בזה כסף, יש בזה עזרה לחבר. ועכשיו, האמת שאין לי מושג מה קורה עם זה בגלל כל העניין של הגירושין שלו, וזה שלפי הבנתי הוא לא בדיוק מתפקד.

האמת, אני לא יודעת מה לעשות בעניין הזה, הקטע של מה שרציתי לעזור לו, מבחינת עבודה זה משהו מאוד קריטי, ועבודה זה משהו שחסר לו, העזרה שלי הייתה מקדמת לו עניינים שנמצאים ב-hold כבר 3-4 חודשים. הוא יודע את זה, גם אני יודעת את זה. אבל מהיכרותי עם הבן אדם, שהוא נמצא במשבר, אי אפשר לדבר איתו, הוא גם מהטיפוסים שמתנתקים מהסביבה ורוצים שרק יעזבו אותם בשקט. אני לא רוצה להתערב בעניין של הגירושין. האמת, אני הגעתי למסקנה שזה שהוא סיפר לי מה הולך/הלך בינו לבין אשתו ממש לא טוב, כי פיתחתי אליה סוג של חוסר סימפטיה, ואני ממש לא הייתי צריכה להיות מעורבת בעניין הזה, או לדעת את הפרטים מסביב.

חבל לי עליו, הוא בן אדם טוב, והוא הפך עולמות בשביל אשתו, עוד לפני כל עניין הגירושין הזה. אני חושבת שהויתורים שלו היו הרבה יותר גדולים משלה, היא זו שלא הסכימה להתפשר. גם בתקופה של ה-10 חודשים האחרונים, הוא עשה כל מה שהיא ביקשה בהסכם שלום בית, שאולי היא תתרצה.

אני זוכרת שלפני כמה חודשים הוא אמר לי שהוא בטוח שהם יתגרשו, ולפני שבועיים שלושה אמר שהם משקמים את היחסים שלהם, ופתאום זה.

חתיכת מכה.

אני לא אגיד לכם שמה שעובר עליו לא מטריד אותי באיזשהו מובן, בכל זאת זה כן בן אדם שאכפת לי ממנו, ובשנתיים האחרונות יש לנו קשר מאוד קרוב וצפוף (אפילו ש95% מהזמן זה היה קשור לענייני עבודה)

אבא שלי בנה סוכה בחצר

אחותי ביקשה שהוא יבנה

זה מוזר, אנחנו כבר גדולים ובפועל אף אחד מאתנו כבר לא יושב בסוכה

זה לא כמו שהיינו ילדים והיינו כל הזמן אוכלים בסוכה וההורים שלי היו מארחים

עכשיו זה כאילו סתם, להראות שיש

כשהייתי ילדה, והמושב היה מושב שיתופי. היה פה מנהג שכל משפחה שבונה סוכה מארחת אנשים שלא בנו סוכה בחצר.

והיות וההורים שלי כל שנה בנו סוכה, ולא סתם, סבא שלי היה בונה סוכה כשרה, כמו שצריך!

אנחנו, הילדים, היינו מקשטים אותה, תמיד היינו מחכים לראות את הקישוטים הצבעוניים שאבא שלי היה קונה. אבל תמיד דאג להגיד שהשרשראות מנייר הן הכי יפות, יותר מהקישוטים הצבעוניים המלאכותיים. ואת ארוחת החג היינו עושים משפחה וחברים בסוכה. היו נכנסים איזה 30 איש לסוכה בערב החג.

אלה הדברים שגדלתי עליהם בתור ילדה.

חגי ישראל, המשמעויות שלהם, חגים ואנשים, חברים ומשפחה.

איך דברים השתנו במרוצת השנים

כל מה שפעם היה כל כך פשוט הפך היום לכל כך מסובך