סוף סוף כותבת מהמחשב שלי

קניתי מסך חדש

ואחרי ייסורים רבים (סתם, יותר מדיי זמן בלי המחשב שלי) הוא הגיע אלי

אחד החסרונות בלגור במושב זה שאי אפשר פשוט ללכת לחנות מחשבים הקרובה ולקנות

כי כל יציאה מהמושב זה פרוצדורה, התארגנות, צריך רכב (אין פה מי יודע מה תחבורה ציבורית).

לכן קניתי את המסך מהאמ"ן, ככה ידעתי שאני גם אקבל מה שאני רוצה, במחיר הכי טוב שהוא יציע לי.

אז האמ"ן היה פה, סוף סוף עם המסך.

ויצא לנו לדבר, ז"א שאלתי מה שלומו והוא שפך את מה שהיא לו להגיד.

מה שאשתו עשתה בא לו בהפתעה לגמרי, הוא באמת חשב שהם הולכים לכיוון ההפוך.

יש להם משמורת משותפת על הילדים 3 ימים אצל כל אחד וסופ"ש לסירוגין, שזה לא רע כשחושבים על זה.

מסתבר שהוא ואשתו לא מתגרשים, הם פרודים לשנה, ואחרי שנה היא אמורה להחליט אם מתאים לה או לא מתאים לה להיות איתו. כמובן שבשנה הזו הוא עוזב  את הבית, משלם מזונות על הילדים וכו' וכו'.

כמובן שבכל רגע נתון כל אחד מהם יכול ללכת ולהתגרש

אם מישהו מוכן להסביר לי את ההגיון שבדברים פה אני מאוד אשמח

אני לא מבינה את הקטע ההזוי הזה.

ולמה לכל הרוחות שבן אדם ירשה למישהו לגרום לו להיות כמו בובה תלויה על חוט?

נגיד הבן אדם יבנה חיים חדשים (כי כמו שאני מכירה אותו הוא לא מסוגל להישאר הרבה זמן לבד), ואחרי שנה אשתו תרצה לחזור (נגיד) מה הוא יעזוב כל מה שהוא בנה בשבילה? איפה ההגיון פה.

גם הקטע של להישאר קרוב מאוד לאיפה שהיא גרה, לא יודעת אני לא מבינה את זה

החלק היחידי שאני מבינה זה הקשר שלו עם הילדים

חוץ מזה היום הספקתי לעשות קניות באיקאה

קניתי כמה דברים קטנים לבית

משום מה בכל פעם שאני קונה שם משהו גדול (שולחן, כוננית ספרים) אני מוצאת שאני חוזרת לשם כי משהו לא היה בסדר במוצר.

איזו תופעה מוזרה שכזו.

זה לא משנה שיש להם שירות לקוחות מעולה, דברים כאלה לא צריכים לקרות

מעניין כמה זמן ייקח עכשיו עד שההורים שלי יתלו את המדפים שקניתי... כי אבא שלי לא יודע לתלות, וגם אין לנו דיבלים שמתאימים לקירות פה. הכל זז כל כך לאט שלפעמים זה משגע אותי.

החיים שלי מרגישים שהם בהקפאה עמוקה

או ששום דבר לא זז, או שהכל זז בקצב שאפילו צבים עוקפים בהליכה