מחר, הפעם האחרונה שאני הולכת לחתום אבטלה

למעשה אין טעם לבוא לחתום אם לא מקבלים על זה כסף

גם ככה לא אהבתי את ההשכמות המוקדמות בבוקר כדי לנסוע לשם

אני נוסעת עם הסעת הזקנים של המושב, חוזרת עם אוטובוס (אחרת כל העניין לוקח יותר מדיי זמן)

ובכלל מאז שניסו לפרוץ לי לבית, אני הולכת לישון בבוקר, אז לקום אחרי שעתיים שינה זה בכלל סיוט

אם כי רוב הסובבים טוענים שאני נראית נהדר שאני מתה מעייפות (אין לי מושג למה אני בטח לא חושבת ככה).

הייתי בכמה וכמה ראיונות עבודה בשבועיים האחרונים

סוף סוף יש קצת התעוררות

הכי אני לא אוהבת את הראיונות שבאים בשלבים עם כמה מבחנים

את הראיונות שאחריהם אומרים נחזיר לך תשובה ולא מחזירים

אני במצב שאני חייבת להתחיל לעבוד במשהו ואני מחכה לתשובה מכמה מקומות

ומקום אחד כבר החזיר לי תשובה, ואני צריכה להחזיר להם תשובה

אבל יש מקום אחד שאני נורא רוצה לעבוד בו ואני מחכה לתשובה שלהם (אם כי אני לא בטוחה אם עברתי את המבחנים שלהם, חברה שידועה במבחנים הטכניים הקשים שלה ולדוגמא, ביום הראשון היינו 50 במבחן הראשון, אחרי זה נשארנו רק 12).

יש הבדלים דיי גדולים בין המקומות, גם בשכר, גם בתנאים, וגם מבחינת העבודה, עתירות טכנולוגיה

ומה לעשות אני אוהבת טכנולוגיה.

אבל אני חייבת להחליט בימים הקרובים.

אני הגעתי למסקנה שאני לא מבינה את האמ"ן וההתנהגות שלו

היום כשדיברנו הוא הודיע לי שהוא הולך להילחם על המשפחה שלו ולחזר אחרי אשתו

שאלתי אותו אם הוא עדיין הולך לעזוב את הבית - והוא אמר לי שכן, כי אשתו לא רוצה אותו שם

אבל הוא מוכן לוותר על האושר הפרטי שלו, כדי שהילדים שלו יגדלו במשפחה נורמלית (שזה מבחינתו שני הורים שגרים באותו בית ומגדלים את הילדים).

אני יכולה להבין את הרצון להילחם על המשפחה, מה שאני לא יכולה להבין זה למה הוא התעורר רק עכשיו. הייתה לו שנה לזה, בזמן שאשתו הייתה בהריון והוא לא עשה יותר מדיי.

אישית, אני חושבת שאשתו כבר הגיעה למצב שהיא התנתקה ממנו רגשית.

היא גם אמרה שלא טוב לה איתו, ולא אכפת לה אם הפרידה ביניהם תעשה נזק לילדים.

זו לא החלטה של רגע, היא קיבלה את ההחלטה הזו תוך כדי טיפול פסיכולוגי.

אני ממש לא יודעת אם הוא יצליח לשנות את דעתה בנידון.

האמת, החלק שאני הכי לא מבינה זה איך הוא חוזר לבן אדם שעולב בו ומקטין אותו כל הזמן (היא כל הזמן נותנת לו תחושה שהוא כלום בשבילה), בן אדם שאמר לו שהוא לא רוצה לחיות איתו, בן אדם שמגרש אותו מהבית שלו.

ההסכמים והכל חתום משפטית, רק הגט חסר

הוא התעקש על "שנה פרידה"

והוא ביקש משמורת משותפת, שהאמת, זה ממש עוזר לה (הילדים לא אצלה כל הזמן, הוא גם נושא בנטל הכבד של גידול הילדים וגם משלם מזונות, היא יכולה לבנות לעצמה חיים כשהילדים לא אצלה).

מה, אין לו טיפת כבוד עצמי

הוא צריך להתנהג כמו שטיח שגם מנגבים עליו את הרגליים?

בחיי שאני לא מבינה את זה

אם הוא לא היה עוזב את הבית ניחא, לפחות הנזק של הפירוד לא היה נגרם לילדים.

לפני כמה שבועות היה לי חלום שהופיע בו האמ"ן ואשתו (אל תשאלו אותי למה, בחיים לא ראיתי אותה) שלחתי את החלום לפירוש. והשורה התחתונה שאמרה לי המפרשת חלומות היא שהקשר שלי עם האמ"ן מכביד עלי ולוקח ממני המון אנרגיה.

האמת, אני חושבת שהיא צודקת.

זה לא שאני רוצה לנתק איתו את הקשר לגמרי

אבל זה שהוא מפיל עלי את כל הצרות שלו, לא שהוא מבקש ממני למצוא לו פתרון, אלא עצם זה שאני שם ושומעת ויודעת, ורואה שהוא עושה דברים מטומטמים, וזה משגע אותי. זה מה שמכביד עלי.

אני יודעת שאכפת לי, אם לא היה אכפת לי זה לא היה מפריע לי.

ואני לא יודעת איך לגרום לזה שלא יהיה לי אכפת.

אבא שלי סוף סוף סידר את הגדר שמקיפה את הבית

עדיין צריך לעשות תיקונים, ולהוסיף חלק לגדר (כי חלק ממנה נהרס)

לא שזה מרגיע אותי

חשבתי להוציא רישיון לנשק, מסתבר שלא כל אחד יכול להוציא רישיון לנשק, צריך לענות על קריטריונים מאוד מסויימים. ואני לא עונה עליהם (חוץ מזה שאין לי מושג אם היישוב שאני גרה בו נחשב יישוב זכאי)

מה שאומר שצריך לסמוך על חסדי אחרים, וזה קצת בעייתי (ומעצבן, כי זה אומר בעצם שהתושבים חסרי אונים).

באיזור הבנייה החדשה של המושב (מה שנקרא הרחבה) היו יריות ופגעו בגנבים ומאז הם לא פורצים שם. וזה דווקא האיזור היוקרתי של המושב (בחיי שאין לי מושג איך לאנשים שם יש כל כך הרבה כסף, עשיתי בייביסיטר באחד הבתים יום אחד והמטבח שלהם בגודל כל הבית של ההורים שלי).

עכשיו יש מצב שניקח כלב חדש

אחי רוצה להביא רוטווילר, אמא שלי לא מתלהבת מהעניין

לא לא אכפת מה יבוא כל עוד זו נקבה והיא מחונכת (לגדל גור/ה זה קשה).

בת'כלס בסה"כ צריך כלב שינבח

לי מפריע שאחי רוצה שהכלב יהיה אצלי בבית

והבית שלי קטן, אם יהיה לי פה כלב כדאי שהוא יהיה בגודל של חתול

אחד החסרונות של לגור בבית בלי מקרר זה שאין לי מה לאכול פה

נגיד אמצע הלילה, בא לי לחטוף משהו, ואין לי בבית כלום

טוב לא מדוייק יש לי פה פופקורן, אבל כמה אפשר לאכול את זה?

לפעמים גם בא משהו אחר.

אם אני רוצה להכין לי קפה.

אם אני רוצה להכין לי טוסט

בעצם רוב הדברים יוצאים מהמקרר

אני צריכה לחשוב על דברים שאני יכולה לשים בבית ולא צריכים קירור למקרה שבא לי לחטוף משהו לאכול באמצע הלילה

רק שלא עולה לי כמעט אף רעיון בראש לדברים שנשמרים מחוץ למקרר

רעיונות? מישהו?

היום הלכתי עם אמא שלי לחפש לי מכנסיים

זה מה שקורה שיורדים 2 מידות

כל המכנסיים שלי ללא יוצא מן הכלל נראים עלי כמו שק (הם אפילו נופלים לי מהמותניים).

ותאמינו לי שבמידות הגדולות זה חתיכת שק

אני צריכה לעשות הצרה לחלק מהם

אבל היום אין לי מכנסיים במידה שלי (המידה האובדת)

מה שכן אני סוף סוף מתקרבת למידות השפויות (עוד מידה אחת)

הנה חלק מעצבן בחנויות בגדים, רוב החנויות מייצרות בגדים לפי מידות אירופאיות

שזה אומר, שאם את אישה ויש לך גוף נשי (מעוגל במקומות הנכונים) הבגדים האלה לא יהיו נוחים לך

הם צרים (מדיי) צמודים (מדיי) והם נותנים הרגשה לא נוחה במיוחד

בחנויות של המידות הגדולות, עושים מכנסיים בגזרה גובוהה שזה אחד הדברים הכי לא נוחים בעולם, לא רק שזה לא מרזה, זה מגדיל את מה שגדול במילא!

יצאנו בסוף בלי שום דבר

תמיד הייתי קונה מכנסיים בחנות מסויימת בקניון הזהב, שיש שם בגדים כיפיים כאלה, מתאימים לכל אחת בכל גיל, ונשיים, היינו אמנם בשתי חנויות של הרשת שנמצאות קרוב, אבל הן חנויות קטנות (1/8 מהחנות שיש בראש"צ) ולכן אין שם מבחר מי יודע מה (והאמת בגלל שהאיזור שאני גרה בו משופע ביישובים דתיים ו/או מסורתיים יש שם יותר בגדים שפונים לקהל היעד הנ"ל - מה שאומר חצאיות ושמלות, ואני לא מסתדרת באלה).

אגב, בגלל שהחורף מבושש לבוא ועדיין חם בחוץ אנשים לא קונים בגדי חורף וכמעט בכל חנות שתרצו תראו מבצעי סוף עונה כבר עכשיו

והאמת, הלוואי והיה עכשיו חורף, בא לי מזג אוויר סגרירי (למרות שבערב פה קריר)

קצת גשם, קצת שמיים אפורים, ללבוש בגדים של חורף ולהריח ריח של גשם ושיהיה קצת רטוב במקום כל היובש הזה שיש בחוץ