אני באמת, באמת לא מבינה מעסיקים שלוקחים עובד, לוחצים עליו להתחיל עבודה בהתראה קצרה של יומיים שלושה, אבל לא דואגים לו לתנאי עבודה בסיסיים.
אז אתם יודעים שאני עובדת בביה"ס באחת מהערים באיזור המרכז.
רפרנטית מחשוב קוראים לזה
בפועל, אני לא עושה יותר מדיי
אין עבודה
אין לי איך לעבוד גם אם הייתי רוצה
בשבוע שעבר נדנדתי לבוס שלי שיארגן לי שולחן, כיסא ומחשב
אז יש שולחן, או יותר נכון אבק עם שולחן
וחדרון קטן, אבל כיסא אין
ומחשב אין
והשיעמום...
השיעמום גובר מרגע לדודלי
אני מגיעה לעבודה ב8 בבוקר
מסיימת ב14:00
לא עושה כלום כל היום
לא כי אני לא רוצה לעשות
כי באמת אין
ובלי מחשב אני לא יכולה ללמוד
ואני בטח לא יכולה לשבת בחדר מורים
כי המורים האלה עושים יותר רעש מהתלמידים שלהם
מה שנותר לעשות הוא רק לחכות
ומשעמם לי לחכות
מתיש לי לחכות
מעצבן אותי לחכות
מפריע לי שאני צריכה לנדנד, כן לנדנד, כדי לקבל דברים בסיסיים לצרכי עבודה
ובנימה אחרת
האמ"ן, הצחיק אותי
3 חודשים שאני מנדנדת לו כדי שאני אעזור לו עם האתר שלו
שבוע לפני שהתחלתי לעבוד אמרתי לו, זו ההזדמנות האחרונה לקבוע הדרכה מתי שאתה רוצה ונוח לך
כמובן שהוא לא התייחס אלי ברצינות
והיום פתאום בהיסטריה אמר לי שהוא חייב אבל פשוט חייב שאני אעזור לו
כי האתר לא זז (באמת כמה מפתיע, זה לא מה שאמרתי לו כמה וכמה פעמים?)
רק שעכשיו אני יכולה רק אחרי העבודה
אז כנראה בשני הבא נלך יחד להדרכה בחברה שבנו לו את האתר
ואני אתחיל לעזור לו גם עם זה
בינתיים הוא הבטיח לארגן לי מחשב נייד כדי שאני לא אאבד את השפיות בעבודה
בטח מהבוס שלי אני אקבל סתם מחשב מצ'וקמק בסוף
כי אין תקציב כרגע לקנות חדש
אני תוהה ביני לבין עצמי כמה זה יהיה טוב לי
אני לא יודעת להעסיק את עצמי בלי מחשב
התרגלתי לנוכחות של מחשב בעבודה, בבית
ולקרוא ספר על הבוקר, אין לי סבלנות
וגם אין לי מקום לשבת בנוחות לקרוא ספר
בכלל נורא קשה לי להתרגל לקום מוקדם בבוקר
וגם יש לי איך להגיע לעבודה, אבל לחזור... זה כבר עניין אחר לגמרי
החסרון של לגור ביישוב נטול תחבורה ציבורית מאוד מורגש
רישיון נהיגה הופך למשהו MUST מרגע לרגע
באמת שחבל שלא עשיתי קודם
עכשיו המצב הוא בלתי נסבל
קשה לי בלי העצמאות שלי
להכל אני צריכה את מי מההורים שלי
שיסיע, שיחזיר
אני ממש לא אוהבת את זה
החלק הכי מתסכל בעבודה זה שאין לי מה לעשות שם
אין מחשב, אני ממש לא בעניין של להפריע לאנשים אחרים שעובדים
ואני נשארת במצב של סוג של חוסר אונים כזה
אני שם סתם
אני לא יכולה להתלונן על זה שמשלמים לי כסף על הנוכחות שלי שם
אני פשוט לא אוהבת לבזבז את הזמן שלי בלי לעשות שום דבר
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
