אחד השבועות היותר קשים שהיו לי לאחרונה

כל העניין הזה עם האמ"ן

לא שכואב לי, מעצבן לי, מציק לי, מפריע לי

אפשר היה לסיים את זה יפה בלי לריב

ולמה זה ככה?

כי חשבתי שהוא חבר טוב שלי

חשבתי שהוא בן אדם שאפשר לסמוך עליו

חשבתי שהוא בן אדם שלא ישקר לי, ינצל אותי

קשר של 11 שנים לא הולך ברגל

אחרי שגיליתי מה הוא עשה ואמר עלי אמרתי לו שהוא רצח את הקשר שלנו

זה קשה להתרגל לסדר יום בלי טלפון ממנו שזה משהו שכל כך התרגלתי אליו

ומצחיק אותי שהדביל חושב שזה שהוא חסם אותי במנסג'ר והוריד אותי מרשימת החברים שלו בפייסבוק - מפריע לי

איזו התנהגות תינוקית זו

המון זמן תהיתי בקשר לקשר שלי איתו

אמא שלי, שהולכת למתקשרת אמרה שאותה אחת אמרה שהקשר שלי עם האמ"ן יפריע לי להתפתח

היה לי גם חלום בקשר לאמ"ן (וזה נדיר שאני זוכרת את החלומות שלי בשנים האחרונות) ששלחתי למפרשת חלומות שנתנה לי פירוש עם הכוונה דומה

וזה נכון בשלב מסויים הייתי מעורבת בחיים שלו יותר מדיי שאולי קצת שכחתי והזנחתי את שלי

ויש את העבודה

שאחרי שלושה שבועות פה (שבועיים לבד) לא הרבה השתנה

המנהל שלי, דאג שתהיה לי פה סביבת עבודה מינימלית

הביה"ס אמור לדאוג באמת לסביבת עבודה, אבל נראה שזה לא בראש סדר מעייניה של המנהלת ביה"ס.

אם המנהל שלי לא היה דואג לי לדברים המינימליים, לא היה לי שולחן, מחשב, כיסא לשבת עליו אפילו. דברים מינימליים לעובד, ובכלל מינימליים ביותר בתחום שלי.

בשורה התחתונה אין לי הרבה מה לעשות פה

אין הרבה עבודה

אני בעיקר גולשת באינטרנט, או מסתובבת ויושבת עם הלבורנטים (אחד מהם ממש בגילי)

עכשיו כשיש לי מקום לשבת בו ומחשב אני צריכה להתחיל להתארגן על לשבת על הלימודים פה, לפחות זה יעביר לי את הזמן ביעילות.

אני צריכה לקנות רמקולים כדי שאני אוכל ללמוד פה (בקורס הנוכחי הלימודים הם דרך הרצאות באתר של האוניברסיטה).

המנהל שלי שלח לי הזמנה לחתונה שלו בשבוע הבא

אבא שלי אמר שאני לא צריכה ללכת

איזו מין תגובה מגוחכת

מילא אם זה היה סתם מישהו מהעבודה, אבל המנהל שלי?

אי אפשר לא ללכת, אני לא יודעת כמה זמן אני אשאר פה

ובינתיים זה מה יש, אי אפשר להתחמק מזה

אין לי מושג כמה בכלל אמורים להביא לאירוע כזה

או שאתמול אבא שלי שאל אותי למה אני לא מדברת עם המנהל שלי על זה שהוא לא הציע לי בכ"ז לעבור לעבודה בעירייה. זה הכעיס אותי שלא, אבל האינטרסים שלו ברורים לי, אני לא צריכה לשאול אותו אפילו למה.

ואבא שלי, שוב ושוב ושוב שואל אותי את השאלה הזו

מעצבן שהבן אדם לא מבין

מה יעזור לי לדבר על זה עם המנהל שלי? אני יודעת את התשובה, אז הוא יתן תשובה דומה או קצת אחרת, אבל בשורה התחתונה אני יודעת את התשובה, אז למה לחפור בזה? למה להיכנס במנהל שלי?

טיפשי לחלוטין

אתמול הייתי בסידורים בתל אביב

בחיי ששכחתי איך העיר הזו מתנהלת

כשגרים בה זה דבר אחד וכשמבקרים בה דבר אחר

אני ראיתי את העולם טס לי מול העיניים

אנשים הולכים ואנשים באים, ומאז שחזרתי למושב אני כאילו לא קשורה לזה

תעצרו את העיר אני רוצה לרדת - אז ירדתי, והעיר כבר לא מסתובבת לי כל כך מהר כמו קודם

זה מוזר לעבור ממצב של פול גז למצב נסיעה נורמלי

זה מוזר להגיע למקום הזה התזזיתי שאני כבר לא בקצב של המקום

זה הרגיש מוזר, לא הבנתי איך אנשים חיים ככה, לא הבנתי איך אני חייתי ככה במשך 5 שנים

איזה מין עולם יצרנו? שכולם בעיקר רודפים אחרי משהו (כסף) אבל לא באמת חיים

שורת הכותרת מהשיר "שקיעתה של הזריחה" של רמי פורטיס

באיזשהו מובן, החיים שלי בשבוע הזה גם מרגישים כמו המילים בשיר