את הספר האחרון שקראתי

אות מאבשלום של נאוה מקמל-עתיר

רבות ונצורות שמעתי על הספר הזה עוד לפני שקניתי אותו

אחת הסיבות לקניה למעשה, והוא שכב אצלי בבית כמו יתר הספרים שיושבים ומחכים להם בספרייה שלי, יחד עם עוד כמה שקניתי לאחרונה.

אני אוהבת לקרוא ספרים שיש להם גם נקודת מבט היסטורית או שיוך היסטורי, ופה מדובר על ההיסטוריה שלנו, של לפני הקמת מדינת ישראל.

האמת, לא נפלתי מהספר

חציו הראשון שיעמם אותי משהו

סיפורו של אבשלום פיינברג מתערבב עם סיפורה של גרפולוגית שמחפשת אחריו ולא יודעת מי הוא בכלל

החלק של הגרפולוגית, מיותר לטעמי, לא הוסיף לסיפור דבר וחצי דבר.

לפי דברי המחברת, הספר חושף דברים שקרו לחלק מאנשי ניל"י וטרם פורסמו.

ניל"י למי שלא יודע, היה ארגון/מחתרת ריגול שפעלה כשנתיים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשהטורקים שלטו במדינת ישראל

אחד הדברים שהספר הזה מזכיר לי זה כמה אנחנו לא יכולים לסמוך על הטורקים

רצח העם הארמני, שרה ארהונסון ראתה אותו ותוצאותיו, ויש כמה פסקאות שמזכירות את זה בספר, היה יכול לקרות בקלות גם ליהודים שישבו בישראל או בכלל בשטח האימפריה העות'מאנית.

בכל זאת טורקיה הייתה מעצמה ענקית פעם, הם שלטו בחלקים נרחבים של המזרח התיכון במשך כ-400 שנה ואם היא לא הייתה מתפרקת יש מצב שעד היום היינו חיים תחת שלטון עות'מאני (טורקי).

ובכלל, זה מזכיר לנו שתחת השלטון העות'מאני, היהודים שישבו בארץ סבלו קשות, מחסור באוכל, בכסף, העות'מאנים השתדלו לטרפד כל דבר ליישוב היהודי בארץ ישראל.

אולי כדאי לזכור את זה, במיוחד ועל אחת כמה וכמה בימים אלה, שהטורקים מרימים את ראשם שוב

ברור לי שעדיף להם להיות מעצמה שלטת במזרח התיכון, ברור כשמש שזה מה שהם רוצים

בסך הכל עברו 100 שנים מאז שהתפרקה האימפריה העות'מאנית

וטורקיה רחוקה מלהיות חלשה היום

להיפך

התבטאויותיו של ארדואן (רה"מ הטורקי) מאוד מזכירה את ההתנהגות העות'מאנית אז.

מדהים לחשוב שפעם ישראלים יכלו לבקר ולגור בסוריה ובלבנון

והיום אלה מדינות אסורות לנו, מדינות אוייב

מדהים לחשוב שפעם באמת היו אנשים שסיכנו את חייהם ללא כל תמורה הולמת, למען מדינת ישראל

הם לא עבדו בארגון מדיני ששילם להם כסף, הם עשו את זה מתוך רצון שתקום מדינה לעם היהודי, שהיישוב היהודי בארץ ישראל יוכל לחיות ולהתקיים בשקט, בלי המשטר הקשה עד מאוד של העות'מאנים.

בכל מקרה גלשתי לפוליטיקה במקום לכתוב על הספר שאחרי הגדולות ונצורות שכתבו עליו לפני לא התלהבתי במיוחד

אם כי הסיפור ההיסטורי כן עניין אותי, ולכן גם המשכתי לקרוא למרות שהוא שיעמם אותי בהתחלה.

אם כי אני חייבת לציין שלא מסופר הרבה על ניל"י

יותר על האנשים, ואיך הם חיו ופעלו ביום יום

הסיפור המעניין של המחתרת עצמה לא ממש היה קיים שם

והסיפור אהבה בין שרה ארהונסון לאבשלום פיינברג, לא עד כדי כך מעניין

וגם לא ממש בטוח שסביב זה נסוב הספר

הסיפור מנסה לסוב סביב הקשר בין אבשלום פיינברג ואבשלום שהם (הנכד של אחות של אבשלום פיינברג, שנקרא על שמו). שניהם מתו צעירים, שניהם מתו בעת מילוי תפקידם, שניהם אבשלום.

אני לא חושבת שהספר מצליח במטרתו

והניסוי לקשור בין שני האנשים, לא מוצלח במיוחד

היות וסיפורו של אבשלום שהם לא מובא במלואו, וגם לא בטוח כמה הוא חשוב לסיפור אם בכלל

זה סתם משהו שקיים שם, הקשר המשפחתי

משפחה שסבלה לא מעט מקרי מוות מצערים של בני המשפחה

מי שאוהב היסטוריה, יעניין אותו לקרוא את הספר הזה

בכללי, אני לא יודעת אפילו אם נהניתי ממנו

היה נחמד, אבל לא יותר מזה