כולנו חולמים, אבל בדרך כלל לא זוכרים את זה

ואז פתאום בא לך חלום ואתה זוכר חלק ממנו

או שאתה גם בבוקר עם מחשבה על מן דהוא שהופיע לך בחלום ואתה תוהה למה לכל הרוחות חלמת דווקא על מישהו שאתה לא ממש מדבר איתו או לא ממש בקשר איתו וממש לא חשבת עליו לאחרונה

זה בערך מה שקרה לי היום בבוקר שקמתי וזכרתי שחלמתי על האמ"ן ואני לא ממש זוכרת על מה

בדרך כלל דבר כזה היה גורם לי לתהות על קנקנו של זה כל היום

אבל העסקתי את עצמי בעבודה שבדרך כלל משעמם לי רצח שם

הבאתי מפזר חום - כי המנהלת שם בגישה חסכנית משהו ולא תמיד מאפשרת להפעיל את המזגנים, ותהיתי ביני לבין עצמי אם היא בגיל המעבר וסובלת מגלי חום או משהו כי נעים לה כשיש 10 מעלות בחוץ רוח וקר.

לפני שבועיים הייתי חולה רק בגלל ההתעקשות הדבילית שלה לא להפעיל מזגנים

נעים בחוץ היא אמרה, שכל דרי הבניין רועדים מקור ולבושים כאילו ישראל היא מינימום סיביר

הייתי חולה שבוע, נשארתי בבית, עכשיו יש יותר מזגן, אבל לא מספיק, לא בבוקר כשאני מגיעה והכל קפוא למהדרין

אמא שלי אמרה לי לקחת מפזר חום, וזה מה שעשיתי, יש מזגן אין מזגן לי יש מפזר חום!

אז חם לי ונעים לי בחדר שלי שנראה כמו מחסן, כי משום מה היא מסרבת בתוקף להכניס לשם ארונות או כל ציוד חס וחלילה שאני אפגע לה בתקציב, מזל שהמנהל שלי דאג לי לשולחן ומחשב, אמנם גרוטאה אבל לפחות יש אינטרנט וקשר עם העולם החיצון, שאני אתלונן? (כן אבל זה לא משנה שום דבר).

אז אני מתלבשת בשלוש שכבות, כשהמזגן עושה קולות של חתול ובאמת מחמם אני יורדת לשתי שכבות בגדים ודיי נעים

הבאתי נגן mp3 שתהיה לי מוזיקה, קראתי מחקר שמוזיקה משחררת אנדרופינים כמו שמשתחררים בסקס או כשלוקחים סמים, נו טוב, לפחות זה עושה לי מצב רוח ולא מכניס אותי לדאון מהשיעמום הטוטאלי שחוויתי עד עכשיו

אם נחשוב מחשבות חיוביות דברים חיוביים יקרו לנו (מנסה לחשוב אופטימי)

אחת המורות אמרה שככל שהיישוב יותר עשיר ואמיד ככה הילדים יותר מפונקים ומופרעים

אני רואה את זה כל יום בעבודה

זה לא גורף, זו בהחלט הכללה, יש גם ילדים שהם ממש בסדר, ויש ילדים אפילו יותר מבסדר.

בכלל מאז שמשרד החינוך החליט שחובה על מורים להשתמש במחשב בשביל ענייני תלמידים, לא מעט מורים הפכו טכנופוביים. מי ישמע ביקשו מהם לפצח את גרעין האטום, ואני לא מדברת איתכם על אנשים מבוגרים חלילה, אלא על אנשים צעירים בני 30+ שהמחשב בשבילם הוא כמו מפלצת רעה.

הכי מצחיקים אותי אלה שקוראים לי כדי לחבר שקע לתקע, בהחלט משימה מאוד קשה. במיוחד שמדובר במחשב.

יש מורים טובים שהתלמידים אוהבים, והם מחזיקים שיעור

ויש מורים שהם בדיוק ההיפך מזה, ושיעור בכיתה שלהם ישאיר אותך עם אוזניים מצלצלות (מניסיון)

זה המקום הכי מוזר שעבדתי בו

שם העובדים לא מקבלים שום דבר בסיסי שראוי שעובד יקבל, גם המורים גם מי שלא

בחורף המקום הזה הופך להיות הכי קר בעולם וכשיורד גשם קר ורטוב ולא נעים בכלל

ואני חשבתי ששנותי בביה"ס היו נוראיות

לפחות כשאני למדתי הביה"ס לא היה מוקף בסורגים ואלא גם לא היו על החלונות (מי אמר כלא ולא קיבל?).

ובכל מקרה לא רציתי לדון בזה כל כך הרבה

החלום שלי, שאני לא זוכרת ממנו שום דבר חוץ מהזיכרון של האמ"ן איך שהתעוררתי בבוקר

ואחר כך כשחזרתי הבייתה מהעבודה וניסיתי לחשוב ביני לבין עצמי WTF?!?!?!

הניתוק קשר איתו לא היה קשה לי כמו בעבר, הפעם זה הגיע מהצד שלי

אבל הוא עשה את כל הטעויות שבן אדם יכול לעשות כדי לשרוף קשר של חברות

חברות אפלטונית, פלרטטנית (מצידו) צומתית מאוד (מצידו) וזה כייף לקבל צומי ופרגון מאנשים

וזה כייף לצאת סתם לשבת על כוס קפה עם מישהו שכייף להעביר איתו את הזמן

זה לא קורה הרי כל יום

אשתו (שתחיה) שלחה לי הודעה בפייסבוק לפני כמה זמן, בערך חודש אחרי הריב הגדול שלנו והניתוק

"את כזאת פוסטמה. היה לך אותו על מגש של כסף, היית חייבת להרוס הכל, הא?"

לא עניתי לה

ובכלל מי שפוסטמה היא מי שהתחתנה איתו ולא ידעה עם מה היא מתחתנת

חודש לפני כן היא הגישה בקשה לגט, ואני לא יודעת בסוף אם זה קרה או לא. כנראה שלא מההודעה שלה (בטח מתעכב).

ובכלל לי לא היה אותו על שום מגש של כסף, עם כל זה שהוא אמר שהוא רוצה, עם כל הפלירטוטים. הוא אמר לי שהוא הולך להילחם על המשפחה שלו, גם אחרי שהוא יצא מהבית שלו ועבר לדירה משלו והכל.

ידעתי בדיוק איפה הוא עומד, ידעתי בדיוק איפה אני.

לא חשבתי שהוא בניסיון נואש להחזיר אליו את אשתו יספר לה מי אני, וימציא שקרים כאלה ואחרים כמו למשל שאני רודפת אחריו שנים וכו' (מי בכלל דיבר איתו? הוא הרי היה זה שיצר איתי קשר מלכתחילה) ועוד שלל דברים שהם שקר כלשהו שלא היה לי כוח ו/או רצון לשמוע יותר כי העצבים פשוט הגיעו לסף גבוה מדיי.

אז נכון זה היה מוזר בהתחלה להתנתק מכל הטלפונים הקבועים

ומהצומי, ומי לא אוהב צומי? (במיוחד צומי לא חונק, כזה שמגיע במידות הנכונות)

אבל לכל גבול יש גם גבול

ועם כל הכבוד שאני לא גבר, גם לי יש אגו, ואני לא אוהבת שמתנהגים אלי בצורה כזו, אני לא אוהבת שבוגדים בי, באמון שלי.

זה כמו שעכשיו החבר הכי טוב שלי ילכלך עלי מאחורי הגב ואני אשמע ממישהו אחר מה הוא אמר עלי.

אז למה חלמתי על האמ"ן? אין לי מושג

האם התת מודע שלי אומר לי משהו? ממש לא יודעת

אני יודעת שהאמ"ן לבד, גם אם הוא התגרש וגם אם לא

מאז שהוא ואשתו הכירו הוא התנתק מהמשפחה שלו, מכל החברים שלו, ולמעט עבודה ואנשים שקשורים לעבודה שלו הוא לא נמצא בקשר עם אף אחד שיכול להיות לו אוזן קשבת (ונזניח את זה שהוא תקוע באיזה חור בצפון, יפה ככל שיהיה זה חור בצפון).

דווקא ציפיתי ממנו, שהוא בן אדם אינטיליגנט, שיחשוב בשכל על מה שהוא עושה

מסתבר שהוא לא חשב קדימה, או שהאינטיליגנציה שלו התנדפה עם המעבר צפונה, אולי האוויר שם יותר דליל או משהו וחלק מתאי המוח שלו מתו

אני ממש לא יודעת

אני גם לא יודעת אם צריך להיות אכפת לי או לא

אבל בכל פעם שיוצא לי במקרה לחלום עליו (קורה אחת לחודש משום מה) אני תוהה, למה לכל הרוחות...