מסתבר שעבודה יכולה להפוך אדם למפלצת

או לפחות זה מה שקרה לאחי

הבן אדם לא מבין היום שום דבר שהוא לא בכוח

והוא משתמש בכוח שלו

כדי להביע את עצמו

כדי לאיים על אחרים

כדי להגיד שהוא צודק

כי הוא לא מוכן לשמוע שום דיעה שהיא שונה משלו

הוא איים להכות אותי

ואמר שמה אני אעשה שאני אתלונן במשטרה - אני המשטרה (אמר על עצמו).

הכל התחיל מזה שדיברנו בארוחת ערב על העתיד במושב

אמא שלי אמרה שהיא ואבא שלי לא רוצים להישאר במושב, ושסביר להניח שהם ירצו לעזוב עוד 10 שנים (יותר או פחות).

ודיברנו על העניין של בן ממשיך, וחברות (כי בקיבוצים ומושבים שיתופיים, יש הבדל בין חברים לבין מי שלא)

אפשר לבחור רק בן ממשיך אחד (ש"מקבל" או יותר נכון קונה קרקע כדי לבנות עליה בית) שיכול להיות חבר

ואם ההורים נפטרים, ילד נוסף יכול לרשת את הבית שלהם ולקבל חברות

אם ההורים שלי למשל ימכרו את הבית שלהם (זה שהם גרים בו היום) הם יקבלו כסף

מן הסתם אם יעבירו אותו לאחד הילדים הם לא ידרשו את הסכום הזה של כסף (כמה מיליונים)

אחי אמר, למה למכור פה, יש לכם דירה בעיר אחרת (ששווה אולי כמה עשרות אלפי דולרים) תמכרו אותה

והדירה הזו, מהשכר דירה הזה, זה היה (ועדיין) בוסט למשכורת של ההורים שלי כל חודש

אמא שלי אמרה לו שכל הפנסיה שתהיה לה ולאבא שלי מסתכמת ב6 אלף ש"ח ושאי אפשר לחיות מזה

והשכר דירה נותן להם תוספת יפה של כסף

לכן הם לא ימכרו את הדירה שבעיר

ושלא יהיה מנוס מלמכור את הבית במושב

לא שאני באופן אישי מאמינה שהם באמת יעשו את זה כשיגיע הרגע

אבל מפה התחיל הויכוח

אני אמרתי לאחי שזוג לא יכול לחיות היום ממשכורת משותפת של 6000 ש"ח

בן אדם יחיד בקושי יכול לחיות ממשכורת כזו (במיוחד אם גרים במרכז הארץ, אפילו לא ת"א)

כי אתה משלם שכר דירה או משכנתא, כי יש לך הוצאות על אוכל, חשמל, מים, ארנונה, מיסים

והוא התחיל לפתוח עלי את הפה

אמר שאני צועקת (בסה"כ דיברתי בקול רם)

והתחיל להעליב אותי בכל מיני העלבות שונות

שלא השגתי כלום בחיים שלי

שאין לי תעודות של שום דבר

ומה שיש לי אני יכולה לנגב איתו את התחת כי זה לא שווה כלום

ושאני אראה אותו, שעבר קורס אחיד, ושהיה קרבי ועובד ומרוויח 9 נטו לחודש

הוא שכח לציין כמובן שהוא עובד בעבודה הזו רק 6 חודשים

שהוא מעולם לא ניהל לבד משק בית, ומעולם לא ניהל את עצמו כלכלית (כי הוא כל הזמן גר אצל ההורים שלי, למעט חודשיים וחצי שהוא גר בת"א)

עד היום אבא שלי טוען שכסף נוזל לו מהידיים וזה לא משנה אם הוא גר בבית (אצל ההורים שלי) או בתל אביב (הוא גר חודשיים וחצי וברח הבייתה, אמנם לא עם הזנב בין הרגליים אבל הוא החליט ששם הוא מבזבז יותר)

סוף סוף בגיל 25 הבן אדם עובד בעבודה הרצינית הראשונה שלו

ביג פאקינג דיל!

הלוואי והייתי גבר והייתי יכולה לעבוד בעבודות שקשורות לאבטחה

אלה העבודות שהכי קל למצוא בהן עבודה, ומי שיש לו רקע קרבי ופיקודי גם מרוויח משכורות מאוד מאוד יפות בזה

וכמו אבא שלי שמתחיל להוציא דברים מהפרהיסטוריה של החיים שלי הוא התחיל למנות את כל המקומות שלא הצלחתי בחיים שלי

שעשיתי את המכינה וההורים שלי שילמו (באמת? אני קיבלתי מלגה מלאה ללימודים האלה) או שההורים שלי שילמו לי שם את השכר דירה (4 חודשים בלבד עד שהתחלתי לעבוד בתאגיד). וסליחה שכר דירה של 550 ש" (בכ"ז דירת שותפים בב"ש לפני 8 שנים) זה לא איזה משהו כבד במיוחד

או זה שלא למדתי בבאר שבע

הוא לרגע לא חשב שהחלטתי שלימודים זה לא הדבר המתאים לי

נראה לכם שהוא דיבר איתי בכלל באותן שנים? הוא היה עסוק בלהיות בצבא

ואז בכלל אי אפשר היה לדבר איתו

את זה שהיום אין לי עבודה

ושהוא לא מאמין לרגע שכל כך קשה למצוא עבודה במקצוע שלי (כנראה שאני סתם ממציאה)

ושאני כל הזמן מתלוננת - טוב זה נכון אני מתלוננת שרע לי, ומאוד רע לי

בכלל אני לא זוכרת מתישהו בחיים שלי שהייתה לי מערכת יחסים טובה עם אחי

אין ביננו שום דבר, ולא היה ביננו שום דבר, יד המקרה שנולדנו לאותם הורים

אנחנו מאותה משפחה, זה הדבר היחיד שמשותף

הבן אדם שלא נמצא לרגע בבית, כי הוא עובד או אצל החברה שלו החליט שאני מכניסה מתח לבית, אני!

כשרוב הזמן אני נמצאת ביחידת דיור שלי ונמנעת כמה שיותר מלא להיות בבית של ההורים שלי, אני מגיעה לשם רק כשאני צריכה לקחת לי משהו לאכול. אני שוטפת את הכלים שלי, פעם או פעמיים בשבוע אני שוטפת את הכלים שיש בכיור (אין לי מושג איך מתאספים כל כך הרבה כלים בכיור). אני משתתפת בכלכלה (500-1000 ש"ח תוספת לקניות של ההורים שלי) ומשלמת חשמל, מים ארנונה ומיסים. שזה משהו שאחי לא רואה, וגם לא עושה (למרות שההורים שלי סיכמו איתו שיתרום 300 ש"ח לכלכלה של הבית). כי הוא רואה רק מה שהוא רוצה לראות - שאני לא בסדר ושהוא צודק.

אבא שלי אגב, הוא זה שלא מוצא חן בעיניו שכל הילדים שלו גרים בבית, ואני לא אתפלא אם הוא מתסיס את אחי נגדי

כי חלק ניכר מהמילים שאחי אמר היו מילים שאבא שלי חוזר עליהן כמו מנטרה

המצב בין ההורים שלי גרוע והוא שנים היה ככה, עכשיו זה מתפרץ

כנראה שאחי מאשים בזה אותי, אבא שלי כל יום מתקשר אליו ומדבר איתו על הדברים האלה

בכלל אני לא מבינה מה ההורים שלנו מערבים אותנו - הילדים שלהם - במה שקורה במערכת היחסים ביניהם

שני ההורים שלי משתגעים מאחי ומחוסר ההחלטיות שלו

תל אביב, לא תל אביב

עבודה, או להוציא חלה"ט ולעבוד בחו"ל

וזה שהוא הרס לגמרי את הרכב שלהם ולא טרח אפילו ללכת לתקן אותו

ולהורים שלי יש מזל שבמקרה יש להם גישה לחשבון של אחי, אז הם הודיעו לו שהם מוציאים כסף ולוקחים את הרכב לתיקון.

בחיי אחי מתנהג אלי כאילו אני כפויית טובה

אני לא זוכרת שאי פעם ביקשתי ממנו משהו

לא ביקשתי את דעתו

לא ביקשתי שיתקשר אלי

לא ביקשתי שיעזור לי במשהו

גם במקרים הנדירים שהוא אמר לי את דעתו בנושאים שונים וביקשתי שיסביר את עצמו, הוא מעולם לא עשה את זה, תמיד קבע את מה שהוא חושב כעובדה. ככה הוא חושב ולכן כך צריך לעשות.

הדבר היחידי שהוא עשה עבורי, וגם זה בגלל שאמא שלי ביקשה ממנו היה שהוא וחבריו היו אלה שעזרו לי להעביר דירה מתל אביב למושב. והאמת, היה עדיף להוציא כסף על מוביל כי מבחינת ההוצאה זה יצא כמעט אותו הדבר.

וגם זה לא היה משהו שביקשתי ממנו, הייתי מעדיפה לשלם למוביל, זו אמא שלי ששיכנעה אותי להיעזר בו ובחברים שלו.

הוא שכח שחלק לא קטן מהדברים שהוא הוריד מהרכב אני לקחתי כי הוא נסע עם אחד החברים שלו

הוא שכח שחלק מהריהוט אחד החברים שלו שבר

הוא שכח שכשהיחידת דיור הייתה מוכנה אני זו שהעברתי את כל הדברים לבד ועם אבא שלי שעזר

גם עם העבודה הנוכחית שלי

הוא שכח ששני ההורים שלי לחצו עלי ללכת לעבוד ביישוב קרוב

אבא שלי אחרי שבוע הגיע למסקנה שזו הייתה טעות, לאמא שלי לקח עוד קצת זמן

כי מה לעשות תחבורה ציבורית אין, וההורים שלי הפכו לשירות הסעות

לא היה אפכת לי לנסוע עד לצומת של המושב עם תחבורה ציבורית, אם רק הייתה כזו, אבל אין

הוא רואה רק את עצמו ומה שהוא עושה

ואני ואני ואני ואני

ואני צודק

ואני יודע

ואני מצליח

אבל הוא לא רואה שום דבר ממה שקורה סביבו

והוא עוד טוען ביהירות שבגלל העבודה שלו הוא רואה את הדברים שאנשים אחרים לא רואים

אולי בעבודה שלו לימדו אותו למצוא מחבלים

אבל פה זה לא צבא או משהו דומה זו משפחה, אף אחד לא מנסה לעשות פה נזק לאף אחד

ואני, אני נמצאת פה כי לא הייתה ברירה אחרת, ואני מנסה למזער את נוכחותי כמה שאפשר

עד כדי כך שההורים שלי בקושי מרגישים אותי

אז אולי אני לא מכירה את אחי

אבל את המפלצת שיצא לי להכיר היום אני בהחלט לא רוצה להכיר

ראיתי את השגעון והטירוף בעיניים שלו

כשהוא נרגע מהצעקות שלו ומההאשמות שלו (שבכל הזמן הזה שתקתי)

הוא שאל מה יש לי להגיד ואמרתי לו "אין לי מה להגיד לך יותר"

מבחינתי, הוא בן אדם שאני מכירה רק בגלל שיש לנו קשרי משפחה

אין לי מה להגיד לו יותר, אין לי מה לדבר איתו יותר

אני לא רוצה להיות בקשר עם מישהו שביד אחת מחבק וביד שניה מכה

ואי אפשר לדעת אף פעם עם איזו יד אני אפגש

איך אומר הפתגם "לא מדובשך ולא מעוקצך"