(9:30) היום התחיל מוקדם
התעוררתי מהציפורים (כן יש דבר כזה במושב) בסביבות השעה 6 בבוקר
בכלל התכוונתי להתעורר ברבע לשבע, אבל אחרי שהתעוררתי ב6 לא ממש הצלחתי להירדם חזרה
משום מה הייתי מאוד עירנית, אבל נשארתי במיטה
רוח בחוץ וקר
קמתי להדליק את הדוד שיהיו לי מים חמים

קמה לצחצח שיניים,
שוטפת פנים
קרם לחות לפנים
מסתדרת את השיער
כמה דקות מחשב, שמה מוזיקה כדי להתעורר
מתלבשת - מכנס שחור אלגנט, סריג ורוד (שלא מראה דברים שלא צריכים לראות), נעלי ספורט (יש לי הרבה ללכת היום).
מתאפרת, לא יותר מדיי - השילוש ה"קדוש" - מייקאפ+סומק+מסקרה
לא צריך יותר מזה, אף פעם לא דפקתי הופעה לעבודה
ג'קט פליז (כי קר) ומטריה
ויוצאת מהבית

והיום הזה כאילו בשביל להכעיס מלא ברוח וחול וקור
תמיד נסעתי לעבודה עם ההסעות של התלמידים מהמושב
התלמידים מהמושב לומדים ביישוב בו עבדתי, וכשיש מקום בהסעה (שזה רוב הזמן) אני נוסעת איתם
רק שלפעמים קורה שאין מקום, וזו כבר הפעם השניה השבוע שלא היה מקום
להורים שלי יש שני רכבים, אחד מהם אצל אחי (ואחי עכשיו כשיש לו חברה בקושי נמצא בבית - ומבחינתי טוב שכך), ואחד אצל אבא שלי
ככה שאבא שלי עבד במשמרת לילה, וחזר רק בסביבות 8
ורק אז יצאנו, ובדרך גם מילאנו דלק

הגעתי לפה רק ב-8 וחצי בבוקר
10 דקות נסיעה מהבית ברגיל, כשאין פקקים, בבוקר זה לא בדיוק להיט
יש פה פיתוח של איזורי תעשיה, גם של המועצה האיזורית, גם של המועצה המקומית, גם של שדה התעופה, גם כביש 1 שכל העולם אחותו ואשתו עולים עליו כדי להגיע לעבודה בשעות האלה, בקיצור עומס של בוקר במרכז הארץ, סטנדרטי לחלוטין.
כבר ראיתי שיחות מהביה"ס בסלולרי שלי שלא ראיתי
והאמת גם אם הייתי רואה לא הייתי עונה
מי ישמע מה דחוף כל כך על הבוקר לפני שהביה"ס נפתח (הלימודים פה מתחילים רק ב8:40).
חוץ מזה שאף אחד לא חיפש אותי או אמר לי משהו אחר כך גם כשהלכתי להכין לי קפה כדי לפתוח את הבוקר

אתמול דיברתי סוף סוף עם הבוס שלי, שמעוד כמה שעות יהיה הבוס שלי לשעבר
סגרנו עניינים יפה
הוא באמת היה סופר בסדר איתי ברוב הזמן
והוא הבין לגמרי שמשכורת כמו שאני מקבלת לא מספיקה
מה גם שברוב בתי הספר פה אין איש מחשוב שיושב בבית הספר
כי זו עבודה ל5-6 שעות, ומה לעשות שמשכורת של 3/4 משרה זה בלתי מספק בעליל
שלא לדבר על מה שקורה כשיש חופשות ובית הספר לא עובד.
איחל לי בהצלחה וכו'.
הוא עוד צריך להגיע לפה היום כדי לתת לי את תלושי המשכורת האבודים (מה3 חודשים הראשונים שעבדתי פה ולא קיבלתי).

(11:00) עדכון מאוחר יותר
הוא הגיע לפה בלי התלושי משכורת שלי (נפגש עם מנהלת ביה"ס) וכנראה שבסוף הוא ישלח לי אותם במייל (WTF?!?!?!)
לא מבינה למה הוא לא שולח לי אותם בדואר וזהו
בהחלט מעצבנת ההתחמקות הזו

במקום החדש רצו שאני אתחיל מעכשיו לעכשיו.
בלתי אפשרי, היות והחוק מחייב אותי לתת זמן התרעה מראש.
חוץ מזה שהיו לי דברים לעשות שקבעתי מראש. אחרי הכל החיים שלי התנהלו לפי זה שאני מסיימת לעבוד ב2 בצהריים ויש לי אחה"צ שלם פנוי לסידורים (לפעמים). והייתי צריכה את הזמן הזה בשביל להתארגן על דברים (קניות עם אמא שלי, ולמספרה).
והיום אחרי שאני מסיימת פה אני נוסעת לתל אביב.

מאוד בעייתי היישוב הזה שאני עובדת בו.
בתוכו יש תחבורה ציבורית (וגם אפשר להגיע ברגל לרוב המקומות אם זה לא רחוק מדיי)
אבל אם רוצים לצאת מחוץ לעיר, יש אוטובוס פעם בשעה (לשדה) פעם בשעה וחצי שעתיים לת"א.
לעיר הקרובה, יש אוטובוס אולי 5 פעמים ביום.
בלי רכב אי אפשר להסתדר פה.
אחת מהסיבות העיקריות שלי לחפש מקום אחר הייתה שאחרי שבועיים פה, הבנתי שלהגיע ולחזור מפה יהיה מאוד בעייתי.
זה מצחיק שיותר קל לי להגיע לת"א או ירושלים מאשר ליישוב שנמצא 10 דקות מהבית שלי.
אבל העניין של המשכורת היה מה שחתם את זה באמת.

זה יהיה חתיכת שינוי לעבור ממשרה חלקית למשרה מלאה.
בשלוש השנים האחרונות לא יצא לי לעבוד במשרה מלאה.
גם בעבודה הקודמת שלי זו הייתה משרה חלקית (אותן שעות כמו שאני עבדתי פה אבל פי 2.5 במשכורת).
אגב, החלק האירוני, המקום החדש נמצא... 5 דקות הליכה מהדירה שעזבתי!

(11:52) אני מתה משיעמום מחכה שהיום הזה בעבודה המשמימה הזו ייגמר!
בשעה 1 אני אצא מפה כדי לתפוס את האוטובוס שייקח אותי לתל אביב
כבר הספקתי לגלוש באינטרנט, לקרוא חדשות (גם ynet וגם הארץ)
וזהו, אין לי יותר מה לעשות פה
אני סתם מעבירה את הזמן, בשביל הפרוטוקול ומשתעממת למוות

(19:45) המשך...
הגיעה השעה 1 בצהריים
מוחקת דברים שלי מהמחשב
מנקה את האקספלורר, הפיירפוקס והכרום
מסירה את הפיירפוקס והכרום
בודקת שלא נשאר תיעוד של שום דבר פרטי שלי

אני יודעת שהמנהל שלי הודיעה למנהלת ביה"ס שאני עוזבת
באופן מפתיע היא לא הודיעה לאף אחד, גם לא למזכירות שלה (זה רק מראה כמה היה לה אכפת או יותר נכון לא אכפת ממני)
ששולחות אנשים להתקשר אלי כדי שאני אטפל בתקלות מחר
As if

אני לא אמרתי לאף אחד גם כשהלכתי, הם סגרו משום מה את כל הכניסות לכיוון החדר מורים ולא היה לי כוח לעשות עיקוף (10 דקות) גם ככה היה לי אוטובוס לתפוס
נכנסתי לשם בקול ענות חלושה ויצאתי בדממה

אוטובוס לתל אביב
להפתעתי תוך חצי שעה הגעתי, בדרך כלל הנסיעה לוקחת שעה
הלכתי לאכול צהריים - חומוס עם טחינה וביצה
ולעבודה החדשה

בדרך לשם אותו חבר שלי שסידר לי את העבודה שם, אמר לי שהם החליפו את השירותים לגמרי
ועכשיו יש שם שירותים חדשים ונקיים (קודם לא היה ככה)
ושיש מצב שיסדרו גם מטבחון נורמלי
טוב, עד עכשיו לא הייתה שם אף אישה, צריך תנאים קצת יותר איך לומר, אנושיים

בעבודה החדשה
בעיקר מריצים צחוקים
סוף סוף אני לא בחדר לבד כמו כלב אלא עם עוד אנשים
אחד אנציקלופדיה מהלכת לכל נושא טכני בתחום המחשוב וגם קומיקאי לא קטן
פה ושם טלפונים
חפיפה
שגרת עבודה שנראה שכולם מורגלים בה

לקראת 6 בערב אנחנו מתקפלים, הולכים לעזריאלי (ממש כמה דקות) כרטיס לרכבת
נוסעת הבייתה

תחבורה ציבורית:
חברת התחבורה הציבורית connex לא מאפשרים לרכוש חופשי חודשי ו/או כרטיסיות בכ.אשראי
חופשי חודשי עולה לא מעט כסף, למה להסתובב עם כ"כ הרבה מזומן בכיס
ובכלל למה לגרום לאנשים להוציא כסף מהבנק בשביל זה
התקנות של משרד התחבורה אומרות שכל חברת תחבורה ציבורית חייבת לתת ללקוחותיה 2 דרכים לשלם על הכרטיסים: מזומן ואשראי
הגשתי תלונה לתלונות הציבור של משרד התחבורה על זה
מילא זה שאין להם כרטיס משולב עם רכבת ישראל
והחופשי חודשי שלהם הוא הכי לא משתלם בעולם (בכל חופשי חודשי יש בדר"כ חסכון של 30%-40% מעלות סך הנסיעות, ואצלם בקושי 10%)

אחד החסרונות של להתחיל לעבודה באמצע החודש זה שאי אפשר לקנות את החופשי חודשי

ואה, כן ההפרטה של אגד הייתה אחד הדברים הכי מטומטמים עלי אדמות (עכשיו יש יותר מדיי חברות תחבורה ציבורית, חלקן באותו איזור, ולכל אחת צריך כרטיס חופשי חודשי משלה).

אגב, פעם ראשונה שאני התפטרתי (בהחלט היה מוזר).

מחר היום הראשון (שאני אתחיל מהבוקר) בעבודה החדשה