אני לא זוכרת מתי בחיים שלי עבדתי במקום מסויים שבו תוך זמן קצר למדתי כל כך הרבה חומר.

ברוב המקומות שעבדתי לימדו אותי לעשות דברים כמו תוכי, כך שהאינסטינקט אבד.

יושב איתי מישהו, שהוא כמו אנציקלופדיה מהלכת למחשבים

אין דבר שהוא לא מכיר ו/או זוכר ו/או יודע על בוריו

והצורת חשיבה שלו, שונה מכל צורת חשיבה של מישהו שהכרתי

הוא ממש יודע ללמד, להסביר בצורה הכי ברורה ובהירה כל דבר בתחום המחשוב

חוץ מזה הוא זה שעושה את העבודה במקום כל כך כייפית

הוא אומנם מדבר הרבה, גם מקצועית וגם על דברים שלא

והוא מצחיק! קורע מצחוק

9 שעות עבודה בדרך כלל עוברות כל כך מהר שאני אפילו לא מרגישה אותן

פחדתי שיתנהגו אלי מוזר, שאני לא אשתלב

בכל זאת אישה אחת בין גברים

אבל בסופו של דבר זה דיי בסדר

החבר'ה שם מאוד מקצועיים ונחמדים

אז נכון שהם לא מדברים חופשי ומצנזרים

אבל לא נראה לי שהם סובלים כל כך מהמצב

אמנם המקום לא מדהים

והמשכורת לא משהו

אבל לפחות יותר מהדמי כיס של המקום הקודם

לפחות זו עבודה במקצוע

אמנם אין עומס של עבודה, אבל יש עבודה

זה לא רע כל כך

מה שכן, להגיע ולחזור מתל אביב זה חתיכת בזבוז זמן

בבוקר זה לא כל כך נורא כמו אחר הצהריים

רכבת ואז אוטובוס

ובצורה אירונית למדיי הרכבת מגיעה תמיד מתי שהאוטובוס מגיע, ואז צריך לחכות חצי שעה עד שיבוא אחד אחר

בכלל חברת האוטובוסים שנותנת שירותים באיזור שאני גרה בו, היא מהיקרות שיצא לי לנסוע בהן, הכרטיס חופשי חודשי שלהם הכי לא משתלם, יש ניצול של הצרכן, ואין איזה תחליף במקום החברה הזו, או שתיסע איתה או שתשבור את הראש.

היתרון בנסיעה בתחבורה ציבורית, בעיקר בבוקר זה הדילוג על הפקקים

המיטה שקניתי אמורה להגיע לפה ביום שני הקרוב

אני עוד לא יודעת איך אני אצא מהעבודה בזמן כדי להיות פה כשהמוביל/מרכיב מגיע

אני מסיימת בדרך כלל בסביבות 6 בערב

וההובלות הן עד 7 (והם לא עובדים בשישי)

ואני בדרך כלל מגיעה בסביבות 8 הבייתה

נראה מה נעשה

העיקר שתגיע כבר

לא שרע לי עם המיטה הנוכחית, אבל צריך שינוי

המזרן כבודו במקומו מונח, אחרי 15 שנה הגיע הזמן להחליף

אני צריכה להתרגל לזה שאני מגיעה לעבודה שנחמד לי להיות בה

לפחות בינתיים