סוף סוף לא נפלתי לשעות על גבי שעות של שינה

בסוף השבוע שעבר ישנתי 12 שעות גם בשישי וגם בשבת

זה לא היה טוב, זה הרגיש לי כאילו אין לי זמן משל עצמי

וגם ככה באמצע השבוע אין לי ממש זמן משל עצמי

עדיין, סוף השבוע בבית

נחים הרבה

שישי הפך להיות יום הסידורים, בלית ברירה

ככה זה כשחוזרים הבייתה ב-7 בערב

אין זמן לסידורים בפריפריה

בכל אופן לא בזו שאני גרה בה

מפריע לי מאוד המקום עבודה שלי

דברים שם לא זזים

החברה הולכת לשנות את היעוד שלה (ככה זה נראה בכל אופן)

ועבודה בתחום שלי כמעט ואין

אם כשעבדתי בבית ספר התחרפנתי מ-6 שעות שלא היה לי  כמעט שום דבר לעשות בהן

עכשיו אני מתחרפנת כפליים כי זה 9 שעות של לא לעשות כמעט שום דבר

והתנאים, ניסיתי להסביר לאמא שלי היום כמה מטונף ומלוכלך המקום

ואז נזכרתי שלפני שנים אבא שלי עבד ברפת, והיו גם משרדים וחדר אוכל מחוץ למחלבה והם היו מטונפים תמידית (ומסריחים) אז אמרתי לה לחשוב על זה ככה, ככה נראה המשרד (רק בלי החרא של הפרות), מטונף מלוכלך, מוזנח, אשפה וקופסאות בכל פינה, הרצפה שחורה.

יש מנקה שמגיע פעם בשבוע, אבל פה צריך לעשות ממש מעשה רציני כדי שייראה נקי.

מזל שלפני שהגעתי החליפו את השירותים

מטבחון אין, יש תמי 4 שראה ימים הרבה יותר טובים, מיני מקרר, מיקרו

אין כיור, אם רוצים לשטוף כלים צריך לעשות זאת בכיור של השירותים (איכס)

ובכלל זה מרתף, אין חלונות, אין כמעט איוורור, וזה מרגיש כמו להיות באיזה קבר.

במקום עבודה שלי יש מעבדת מחשבים, והבחור החדש יום אחד ניקה וסידר אותה

המנכ"ל בא ושאל אותו "למה עשית את זה?"

לא הפריע לו שהמקום מוזנח ומטונף

לא הפריע לו שציוד זרוק בכל מקום

לא הפריע לו הבלאגן

וגם עכשיו יש כל מיני ציודים שתופסים רגליים ונעלמים משם, אף אחד לא יודע לאן

אמרתי לאמא שלי שהייתי קמה ועוזבת עכשיו

למעשה אין לי בעיה לעשות את זה חוץ מהעובדה המצערת שאין לי עבודה אחרת כרגע

והמצב בשוק, לא מזהיר בכלל

אז שמתי לעצמי דד ליין, עד תאריך מסויים להישאר שם

וכשמגיע התאריך הזה לא משנה מה אני עוזבת

גם אם אין לי עבודה

אני לא מתכוונת להתחיל את שנת ה-30 שלי במקום הזה

אני נגעלת מהמקום, אין לי מה לחפש שם, הוא לא תורם לי ולא מקדם אותי בשום צורה

זה מתסכל להגיע למקום עבודה שרואים אותו דועך

ואני יודעת שהיה אחרת

חבר טוב שלי סידר לי את העבודה שם

והוא סיפר לי כמה הוא נהנה לעבוד עם מטריקס

ואפילו שהעבודה היא לא high light מבחינתו (וגם מבחינתי) זה נתן לו המון

אז עכשיו גם בקושי יש עבודה, גם אין את מטריקס

ואני שם רק בגלל שאני מקבלת משכורת

גם ההתנהגות של המנהלים שם מפריעה לי

קודם כל כי הם מסתירים מהעובדים שלהם את המצב של החברה

הם מתנהגים כאילו הכל בסדר, כאילו החברה לא במצב רגיש ועל סף פשיטת רגל

הם גם נתנו לעובדים תחושה שהסמנכ"ל (שפוטר) עשה משהו בניגוד לחוק

שלמעשה לא היו דברים מעולם

הוא אולי עשה כל מיני קומבינות

אבל קומבינות עד כמה שזכור לי זה עדיין לא נגד החוק

וחוץ מזה שהם עושים דברים נגד החוק

למשל הם לא שילמו ביטוח פנסיה לעובדים שלהם, ולא נתנו להם דמי הבראה (חייבים בחוק)

הסמנכ"ל הולך לתבוע אותם, וכנראה גם מטריקס אם הם לא ישלמו לו את מה שמגיע לו.

הבחור החדש גם לא מבין

הוא לא מבין שלרדת מתפקיד של מהנדס תמיכה לתפקיד של טכנאי מחשבים זה ממש רע

הוא חושב שאפשר להתקדם מזה (לאן בדיוק?)

טכנאי מחשבים זה אחד התפקידים שנמצאים בתחתית בתחום הענק הנקרא מחשבים

והקטע הכי מצחיק, שהבחור החדש הוא בכלל הנדסאי מחשבים, ובמקום ללכת לעבוד בתכנות (הרבה יותר קל למצוא בזה עבודה) הוא בוחר במשהו אחר

טוב, שיבושם לו, אני לא באה לשפוט אותו, אני פשוט לא מבינה למה לבחור בתחום שגם קשה למצוא בו עבודה וגם המשכורת נמוכה כשאפשר אחרת.

אז ככה יצא שמאז שהגעתי עזבו 3 אנשי מפתח בחברה

ועוד אחד עוזב בחודש הבא (אבל הוא לא בדיוק איש מפתח)

ומה לעשות, זה לא נראה טוב

המנכ"ל של החברה חיי באיזה לה לה לנד ושאננות

הד"ר מנסה להזיז עניינים

אבל זה נראה כאילו שבכל פעם שהד"ר עושה משהו המנכ"ל שם לו מקלות בגלגלים

ושום דבר לא ממש זז

לא מעט לקוחות עזבו ועוזבים את החברה

ולכן אין שם כמעט עבודה (בתחום שלי)

אחרי שעתיים בעבודה (אנחנו מתחילים ב9 בבוקר) אני מתחילה להתחרפן

אין מה לעשות, זאת אומרת אין עבודה

האופציות היחידות הן לנסות ללמוד משהו בתחום

אבל אין ממש ממי, ולקרוא באינטרנט זה לא כמו לקבל הסבר עם הדגמה מפורטת how to

אני לא מצטערת שהגעתי למקום הזה, כי הכרתי שם את מטריקס ובשלושה שבועות שיצא לי לעבוד איתו למדתי לא מעט

אני גם מבינה כמה "חורים" יש לי בהשכלה בתחום ככה שאני יודעת מה אני צריכה להשלים

הגעתי למצב שאם אני שמה את הבעד ונגד העבודה, אני מגיעה לאותו מצב כמו שהיה לי בבית הספר

אני שם בגלל המשכורת

וזה הכל

רק שפה העבודה שואבת לי את הזמן, את החיים

אם בבית הספר הייתי מגיעה הבייתה ב-2 וחצי בצהריים

פה אני חוזרת רק אחרי 7 בערב (וגם זה בתנאי שיצאתי מוקדם - אני נורא מקפידה על זה עכשיו).

אני מגיעה הרבה יותר מוקדם לעבודה, אני בתל אביב כבר ב8:20 בבוקר

ואין לי מה להגיע לעבודה כי אף אחד לא פותח שם את הדלתות לפני 9:10

אולי אני צריכה לעשות כמו מי שהיה שם לפני ולפתח יכולת איחור כרונית

מטריקס תמיד היה מגיע אחרי 9:30

והחבר הטוב שלי שעבד שם לפני גם בערך בשעה הזו

האמת, אולי בעצם זה סוג של פתרון

בשביל מה לצאת מוקדם בבוקר (7) לעבודה אם גם ככה אין לי מה לעשות שם, ואני צריכה לשרוף חצי שעה + בתל אביב (מה שגורם לי לבזבז כסף כי אני קונה קפה בבוקר, גם כדי להעביר את הזמן, וגם כי אני לא מספיקה לשתות קפה בבוקר בבית).

אולי באמת עדיף לעשות את הכל בנחת וזהו

אני חייבת למצוא משהו אחר

אני לא רוצה להגיע לאותו מצב כמו שהיה לי בבית הספר, שהיה לי פשוט בלתי ניסבל

בעצם שמתי לעצמי דד ליין כדי לא להגיע למצב הזה

אבל להיות בלי עבודה בכלל, גם זה לא הדבר שאני רוצה להגיע אליו.

אבל אם אין ברירה אין ברירה, אני הולכת לעמוד במילה שלי ולעזוב או בתאריך שקבעתי לי, ובתקווה לפני כן עם עבודה אחרת.

אני מחפשת, אבל זה כל כך בעייתי לקבוע ראיון עבודה, כי האופציות הן או מוקדם בבוקר, או אחר הצהריים (אחרי 6) או בימי שישי (וכמעט אף אחד לא עובד בשישי) וזה מאוד קשה לתמרן את זה

השבוע הייתי באחד, והגעתי לעבודה באיחור אופנתי של שעתיים

טוב לא שאכפת לי

למצחיקים האלה אפילו לא היה את המספר טלפון שלי (לא נראה לכם מצחיק שלמעסיקים שלי אין את הטלפון שלי?)

אבסורדי לחלוטין

אני לא מבינה את המקום הזה

לא מבינה איך הוא מתנהל בצורה כזו לקויה

לא מבינה את היחס של ההנהלה לעובדים

ובכלל למקום עבודה שנראה נורא

זה לא מקום שנעים לי להיות בו

זה לא מקום שאני רוצה להיות בו

זה לא מקום שאני אשאר בו

כי בקרוב יגיע היום שבו אני אעזוב

מעניין אותי מה תהיה המשכורת הבאה שלי, ובעיקר אם הם ישלמו לי נסיעות כמו שצריך

כי בחיי שהנסיעות לשם זה מעל 500 ש"ח, ואם הם לא ישלמו לי את מלוא המחיר אני באותו יום עוזבת

ואה, כן במיוחד שישלמו לי אותה בזמן, כי בפעם הקודמת קיבלתי אותה באיחור של 4 ימים