השבוע יצא לי לדבר עם חברה שלא דיברנו הרבה זמן.

וגם יצא לנו לדבר על עבודה

היא תמיד עובדת בסטטוס וורקוהולי משהו

תמיד נותנת מעצמה 150% לעבודה

היא עושה עבודת חייל

וכשסיפרתי לה שאני לא עובדת עכשיו היא אמרה לי שאני חייבת להתפשר ולקחת משהו שלא קשור למקצוע שלי.

האמת, יש הצעות שונות ומשונות, המצב בשוק לא נוראי כמו שהיה בשנה שעברה למשל

אבל קשה לי למצוא את עצמי בעבודה שבדרך לא דרך קשורה למקצוע שלי (נגיד הדרכה בתחום המחשוב), בתור עבודה זמנית

למשל היא הציעה לי שאני אחשוב על עבודה בהדרכה, עזבו שמאז שהייתי בצבא לא הדרכתי מחשבים (טוב לפחות לא קבוצות גדולות).

גם היום, קשה לי להכניס את הביה"ס + החברה ההזויה שעבדתי בה לקורות חיים שלי

אני לא יודעת אם מתאים לי להתפשר

אני לא יודעת אם אני צריכה

כי להתפשר זה אומר להתרחק מאוד מהמקצוע שלי

ואחרי שמתרחקים קשה מאוד לחזור לזה

ההתקדמות הטכנולוגית וההתנסות בה באופן יומיומי מאוד חשובים

אחרת מאבדים את זה

עם כל הכבוד אין מצב שאני אחזיק חוות שרתים בבית כדי להתאמן

זה לא מתאים לי תקציבית כרגע

אני מעדיפה לעבוד במשהו שמוצא חן בעיני, ולא לקחת כברירת מחדל משהו זמני

אם משהו זמני, שלא יהיה קשור בכלל למקצוע שלי

למה שאני אוותר על דברים שחשובים לי

על עבודה שמעניינת אותי, ויותר מזה משכורת בהתאם לידע שלי?

אחרי הכל, מותר לי קצת זמן חסד מה שנקרא לפני שאני מוותרת ולוקחת משהו כי אין משהו אחר

לא ככה?

אני לא צריכה ישר לוותר ולקחת משהו

כי עם כל הכבוד, לעבוד במשרה מלאה זה 9 שעות + שעתיים שלוש נסיעות

נסו לחפש עבודה (שזה אומר לענות לטלפונים ממעסיקים פוטנציאלים כשאי אפשר לענות לטלפונים) ולהגיע לראיונות, כשאין זמן לזה כי אתם בעצם נמצאים בעבודה אחרת שמחייבת אתכם במובן מסויים לעשות את העבודה שלשמה אתם שם.

בינתיים עם שני המקומות האחרונים זו הייתה פשרה

וזה היה רע

בביה"ס לפחות עבדתי רק במשרה חלקית

זה לא היה נורא כי זה נתן לי זמן לחפש משהו אחר

אבל במשרה מלאה, למי יש זמן לנשום?

אני לא חושבת שאני צריכה ישר להתפשר

אני יכולה לחכות חודש חודשיים ואז להתפשר

אבל למה להתפשר על ההתחלה?