במוצאי שבת הלכתי עם אמא שלי לראות את הצגת הבכורה של ההצגה הנסיכה איבון (מאת יטולד גומברוביץ')

ההצגה של תיאטרון גשר, וביים אותה משה איבגי שחקן מוערך ובמאי, שעה וחצי בלי הפסקה

יש הצגות שאם עושים הפסקות באמצע זה פשוט הורס את כל ההצגה

"איבון הענייה  חלמה כל חייה על נסיך. והנה הוא מופיע, הנסיך פיליפ, מפונק ואכזרי.
כבדיחה וכחלק ממרד נעורים בהוריו, הנסיך מתארס לאיבון ולוקח אותה לארמון.
פשוטת העם המשונה, שלא מוציאה מלה, הופכת למראה המשקפת את בבואתם המעוותת
של משפחת המלוכה. הם עושים ממנה נסיכה,  מתאהבים בה אך ממשיכים כל העת להתעלל בה."

גם השילוב בין השחקנים וסצינות שונות שהיה בלתי רגיל

לראות שתי סצינות קורות במקביל

אבל היו דברים שלדעתי התפספסו בבימוי הזה

למשל הנסיך לא נראה מאוהב בה, בכל פעם זה היה נראה אירוני, מאולץ, לא אמיתי בכלל.

וגם משפחת המלוכה, לא ראו שהם מתאהבים בנסיכה החדשה

מאז שהיא נכנסה לארמון כולם היו עסוקים בלפצח מי היא

(תוך כדי שהם חושפים את נפשם ההזויה אל מול הקהל)

אבל לא ראו אהבה אליה

הרגש הזה לא היה שם, כל אחת מהדמויות הייתה עסוקה בדבר אחד - בעצמה

וכולם בסופו של דבר נכנסו לאובססיה של איך להרוג אותה (את הנסיכה)

ואיבון, איבון פשוטת העם, המכוערת שהפכה בין לילה לנסיכה

הוצגה בתור אישה רפת שכל

שתיקתה לא הובנה כפי שהייתה צריכה להיות

לבושה בבגדים מסמורטטים כל ההצגה

עדיין נבדלת ממשפחת המלוכה למרות שהיא מאורסת לנסיך חיה בארמון

למעשה היא מוצגת כאישה רפת שכל שלא מבינה מה קורה סביבה

בנוסף, ההצגה הייתה אמורה להראות את יחסי השלטון והעם, אהבה ודממה, מתח בין מסורת ושבירת מוסכמות

וזה ממש לא היה מורגש בהצגה, לא מספיק, היו קטעים קלים וקצרים שהראו את זה

אבל זה הנושא בו ההצגה עוסקת - וזה התמסמס לו שם

ההצגה התעסקה יותר בכל אחת מהדמויות (משפחת המלוכה) באופן פרטי

המשחק (כמו הדמויות) היה גרוטסקי

חייב להיות כזה במחזה מהסוג הזה

כל אחת מהדמויות הראתה את השגעון שלה

המלך שמציץ לחיים של אחרים, לאיבון לאשתו

המלכה, שכותבת שירים, ומפתחת יחסי שנאה-אהבה עם עצמה

הנסיך המופרע לחלוטין שממש לא ברור אם הוא יודע מה הוא רוצה מעצמו ובכלל

רק איבון היא הדבר היחיד שיציב בהצגה הזו

היא נשארת עצמה, בשתיקה שלה

סמי אדישה למתרחש סביבה

בעוד כולם משתגעים להם

רוב הזמן זה לא היה נראה שיש קשר בין משפחת המלוכה לאיבון

כאילו היא, לא השפיעה עליהם כמו שנכתב במחזה עצמו

הם התנהגו כמו שהם התנהגו תמיד

ואיבון נשארה איבון, אותה פשוטת עם לא משתנה

לא היה ברור הנסיבות למה כולם רצו להרוג אותה

אם לא הייתי מכירה את המחזה מלפני כן, סביר להניח שלא הייתי מבינה את הסוף

השחקנים שיחקו בצורה מעולה ויוצאת דופן, וכן אני חושבת שההצגה הייתה טובה

אבל מבחינתי ההצגה בבימוי הנוכחי, פיספסה את כל המהות של המחזה

הדברים שהמחזאי רצה להראות ולהבליט במחזה שכתב, לא באים פה לידי ביטוי כמעט ובכלל

למעט סצינות בודדות שאף אחד לא ממש זוכר אותן, כי הן היו קצרות מדיי ולא בולטות מספיק בין כל הסצינות שכן הושם עליהן דגש רב יותר הרבה יותר.

היא לא השאירה לי את ההרגשה הזו, שאתם יוצאים מהצגה ואומרים לעצמכם:

איזו אמירה הייתה פה, איזה רגש, בכיתי, צחקתי כאב לי יחד עם הדמויות, הזדהיתי, משהו.

(ואין מחזה שאין בו אמירה מסויימת שהמחזאי רצה להעביר)

כי זה פשוט לא היה שם

לא ברור לי מדוע בחר איבגי להוריד את החלק המהותי והחשוב של המחזה ולשים אותו במקום שני, במקום להדגיש אותו, ולהבליט אותו

לגרום לאנשים לראות את ההבדל, בעוצמה, ברגש, בהזדהות או סלידה מהדמויות

זה היה כמו לראות מחזה מצחיק של מולייר בלי לצחוק כלל כי מישהו הצליח להרוס אותו ולהפוך אותו ללא מצחיק בכלל

ההצגה אמנם טובה, אבל המחזה איבד מהמהות שלו, ברגע שהדברים החשובים בו הושמו במקום השני במקום במקום הראשון לו הם היו ראויים