אף פעם לא קראתי ספר של יוסף בר יוסף, חתן פרס ישראל ומחזאי.

שם קצת מוזר, חשבתי לעצמי שנתקלתי בספר הזה

ועל פניו נראה ספר מעניין למדיי

הספר, שאפשר לקרוא לו גם המונולוג הבלתי נגמר

זה ספר שמסופר בגוף ראשון, כמו מונולוג

כאילו באתם לשבת על כוס קפה עם מישהו שבא לספר לכם דברים שלא בהכרח מעניינים אתכם

עסוק בעבר, באישה שהפסיד ובעיקר בחיים שלה

שיש לו בהם חלק קטן, אבל זה לא ה-חלק שבו הוא רצה לקחת

על עצמו ועל המשפחה שלו כמעט לא שומעים, רק היא, תמרה

היחסים שלה עם בעלה, היחסים שלה עם הבת שלה, היחסים שלה עם אנשים

מה היא חושבת, מה היא מרגישה, מה קורה בבית שלה

כמו איזה אקס מיתולוגי שלא יכול להתנתק מאהבת נעורים

דבוק כמו עלוקה לחיים שבכלל לא שלו ולא מצליח להתנתק מהם

למרות שהתחתן (עם אחותה) והביא ילדים, ויש לו עבודה

כבר הגעתי לעמוד 100 (שזה בערך אמצע הספר) ועדיין לא הבנתי את האובססיה העצומה לאישה הזו

מה הפואנטה של הספר? מה הוא מנסה להגיד?

אין דמויות עגולות בסיפור הזה כולן שטוחות

גם תמרה, "גיבורת הסיפור" עלק

גיבורת הסיפור בעיני המספר כמובן, לא בטוח בכלל שהיא הגיבורה בספר

אבל זה שמספר לנו את המונולוג, מתמקד בה, במה שהיא עושה, בהתנהגות שלה, בדברים שלה

והיא בכלל, לא כל כך מעניינת

החיים שלה לא מעניינים

הדברים שקורים בחיים שלה לא מעניינים

בעטיפה של הספר כתבו:

"רומן מפתיע באיכויותיו הספרותיות ובטווח ועומק הנושאים שהוא עוסק בהם"

ובכן סליחה, לא מצאתי שום עומק באובססיה לתמרה וחייה

אמנם יש נגיעה במספר רחב מאוד של נושאים - אבל זו רק נגיעה

אין התעמקות יתרה בשום דבר

כל מה שקשור ביחסי הורים וילדים, עניינים של חרפה, כבוד, אהבה ומוזיקה - כמעט ולא בא לידי ביטוי

למעט תזכורת ל... שום התמודדות מעשית רק תמונה, סצינה חולפת של התופעה

הספר נטול אמירה, בליל של מילים שנשפכו על דף

שום דבר מפתיע לא קורה בדרך

השפה בה כתוב הספר פשוטה למדיי

והספר כתוב בצורת מונולוג שנשמע כמו החפירה הכי ארוכה ומשעממת שייצא לכם אי פעם לקרוא

כשהגעתי לעמוד 120 החלטתי להפסיק את השיעמום

אותי הספר הזה ממש לא מעניין, ומי שחושב לקנות ו/או לקרוא אותו מוטב לו שיחשוב פעמיים

ציפיתי למשהו הרבה יותר טוב ממי שמוגדר כחתן פרס ישראל ומחזאי מוערך בארץ ובעולם

לא לדבר המשמים הזה שעשו ממנו ספר

תמרה / יוסף בר יוסף, 223 עמודים

הוצאת כנרת,זמורה ביתן, הספריה החדשה