לאחי (26) יש נטייה להשתמש במילים שגדולות עליו והוא לא מכיר

ניסיון מוזר כדי להרשים אנשים

אתמול בערב זה היה פשוט מצחיק

ישבנו בשולחן שישי, אחרי ארוחת שישי

אמא שלי הדיחה כלים והוא אמר לה לבוא לשבת איתנו כי זה עונג שבת

אמא שלי שבכלל יש לה קטע של חזרה בתשובה

לא בדיוק חזרה בתשובה, זה יותר התעניינות בדת, במסורת, במנהגים, בלהיות בן אדם טוב יותר לעצמך ולזולת

היא לומדת תנ"ך פעם בשבועיים, וכל שבוע יש לה טניא (אל תשאלו אותי מה זה אין לי מושג)

ובימי שישי היא תמיד הולכת לבית הכנסת שיש במושב

ככה שהיא מכירה את המושגים

בכלל משפחה חילונית לא ממש יכולה לעשות עונג שבת

ההגדרה הזו של עונג שבת בכלל הוגדרה על ידי גברים, ולעניות דעתי משמשת יותר אותם מאשר את הנשים

אחי, מעולם לא שמר שבת, מעולם לא התארח בבית דתי בסוף שבוע

הוא לא קרוב לדת, ולמעשה הקרבה הכי גדולה שלו לדת הייתה כשהוא למד לעליה לתורה

הוא עושה הכל בשבת, נוסע, עובד, שבת זה עוד יום בשבילו לא חייבים לנוח

אני אתאיסטית, לא משהו שאני מסתירה אגב

לי אישית חשובה המסורת, המנהגים, אלה הערכים שגדלתי עליהם

אמונה ב"אלוהים" לא הייתה חלק מזה

אבל המסורת והמנהגים הם חלק מהדברים שעיצבו אותי כמו שאני

יצא לי לשמור שבת יותר מפעם אחת בעבר, לא אופציה שהייתי בוחרת בה במודע לחיי אבל...

כשהייתי בתיכון היה לי חבר ממשפחה דתית ואם הייתי מתארחת אצלם אז... ברומא התנהג כרומאי

בעצם מאז שיצאתי עם אותו אחד התחילה בבית שלי מסורת ארוחות שישי

לפני כן, לא הייתה אחת כזו

יום שישי היה כמו כל יום אחר בשבוע

כל אחד מגיע מתי שהוא רוצה אוכל מתי שהוא רוצה

מכין לבד מה שהוא רוצה

אבא שלי לא היה בבית רוב הזמן ולרוב היה בעבודה בשעות האלה

או מסתובב במושב מעשן או השד יודע מה

רק מאותה שנה, שהייתי בת 17 התחלנו בארוחות שישי

בעצם כשחושבים על זה, ארוחות שישי לרוב הן הארוחות היחידות שכל המשפחה מתקבצת לשולחן אחד ביחד

במשך השבוע כולם עסוקים בעניינים שלהם, עבודה, לימודים וכו'.

אמא שלי נורא התעצבנה על הקטע הזה של אחי שהוא אמר שלשבת בחוץ בלי לעשות כלום ולדבר על שטויות זה עונג שבת

ואבא שלי אמר שכאן אף פעם לא מרגישים שבת

קודם כל לאחי אין מושג קלוש מה זה אומר עונג שבת

שנית הוא לא מזיז אצבע בבית

הוא לא עוזר לערוך או לפנות את השולחן (אנחנו הבנות עוזרות), הוא לא מדיח את הכלים אחרי הארוחה

הוא יושב רגל על רגל ולא עושה כלום

(זה לא משנה אמא שלי אולי התעצבנה עליו זמנית, היא מסוגלת לעזוב את הכל ולהכין לו ארוחת צהריים אם הוא אומר לה שבאמצע השבוע הוא מגיע).

היום בבוקר (יותר קרוב לצהריים) למשל באתי לבית של ההורים שלי (אני גרה ביחידת דיור נפרדת, רק שאין לי מקרר וכד' אז אם אני רוצה להכין לי קפה או משהו לאכול אני באה לשם, זה לא מפריע לי זה מאוד דיאטטי לא לנשנש באמצע הלילה) ורציתי להכין לי קפה ושמתי לב שהמים במתקן מים מינרלים ריק. אמרתי בקול שנגמרו המים, ואמא שלי ביקשמה ממני לי להחליף. דבר שאני עושה בשגרה בדרך כלל כי אני לא אתן לאמא שלי להרים את זה, והיא אפילו לא צריכה לבקש, אם אני אראה את המיכל ריק אני אחליף. שאלתי את אמא שלי אם כשאחי פה והוא יותר חזק ממני (בכל זאת 21 ליטר, לא בדיוק משקל שאני מרימה באופן יומיומי, קצת כבד) אני צריכה להחליף את המיכל. ואמא שלי אמרה לי "ביקשתי ממנו כבר 10 פעמים היום להחליף ובכל פעם הוא אמר עוד רגע ושום דבר לא קרה". אז באמת יצאתי החוצה והחלפתי את המיכל בעצמי. אבל זה לא משהו שאחי לא יכל לעשות.

אבא שלי התלונן על זה שאין פה תחושה של שבת

מעניין אותי איך הוא מגדיר תחושה של שבת

הוא גדל בבית חילוני למהדרין

שני ההורים שלו היו ניצולי שואה שהתרחקו מהדת ככל שאפשר כשהם הגיעו לארץ

הוא גדל במושב חילוני

וגם אחרי שהוא התחתן עם אמא שלי הם חיו וחיים עד היום כמו חילונים

הכי הרבה צמו ביום כיפור (כשהייתי ילדה קטנה, היום הם לא עושים את זה)

הוא אפילו במשך שנים עבד ביום שישי וביום שבת (גם היום זה ככה אגב)

עד לפני חצי שנה בערך לא היה במושב פה אפילו בית כנסת

וגם כשהיו מגיעים לפה מהמושב השכן (שהוא מושב דתי) אנשים לבית כנסת מאולתר הוא לא היה מגיע

לא בשישי בערב ולא בשבת בבוקר

על אחת כמה וכמה היום כשיש כבר בית כנסת במושב

אמא שלי היא אחרת, בשנים האחרונות יש לה התקרבות לדת מהמון סיבות שלא קשורות לדת

זה קשור יותר בלחיות את החיים בצורה בריאה יותר, להיות טוב לעצמך וטוב לאחרים

אמא שלי משתדלת לנוח בשבת, כי זה הזמן היחידי שיש לה לנוח

הימים היחידים שהיא לא בעבודה, בנסיעות, בקניות וכו'.

זה הזמן להתרגע

ולעשות דברים שהיא אוהבת

אם זה לקרוא איזה ספר טוב (שבדר"כ קשור לקבלה)

או לנסוע לבקר את ההורים שלה

או לעשות משהו שהוא בשביל עצמה

בשבילי סוף שבוע זה הזמן שבו כל העולם מאט את קצבו

יש פחות מכוניות בכבישים

אנשים נכנסים ל-mood רגיעה

מתכנסים יותר בבתים, עם משפחה, חברים

בישולים, ניקיונות, סידורים אחרונים

בתקופות שאני עובדת הימים האלה, שישי ושבת מקבלים משמעות הרבה יותר גדולה

הם באמת ימי המנוחה היחידים שיש לי בשבוע

אף יום מנוחה אחר באמצע השבוע לא עושה את אותו האפקט כמו של יום שישי ושבת

אני חושבת שבתקופה שעבדתי במשמרות, ולכן גם בסופי שבוע, זו התקופה שבה למדתי להעריך את הזמן הזה

היום וקצת שאפשר לשבת לנשום לרווחה ולא לעשות יותר מדיי

לא יותר ממה שבאמת צריך

ואני לא צריכה להיות דתייה בשביל זה, או להאמין בשביל זה

זה נכון לי בתור בן אדם לתת לעצמי חופש מתלאות השבוע

כשגרתי בעיר זה היה קצת יותר מורגש

שהעולם מאט פתאום, אפילו בתל אביב

פתאום אין הרבה מכוניות על הכביש, שקט

ואם הייתי יוצאת אחר הצהריים מהבית הייתי רואה אנשים הולכים לבית הכנסת שהיה ברחוב

הם אגב האנשים היחידים בתל אביב, שלמרות שלא הכירו אותי תמיד אמרו לי שלום, ערב טוב, שבת שלום

כשאם הייתי אומרת שלום לאחד השכנים שלי היו מסתכלים עלי כאילו נחתתי הרגע מכוכב אחר

אם אמא שלי הייתה יכולה יש מצב שהיא הייתה שומרת שבת

האמת, אני לא חושבת שהיא הייתה עומדת בלשמור שבת ב100% בבית שלנו

בלי להפעיל מזגן, בלי טלפונים, בלי טלוויזיה או מוזיקה, ההתנתקות הזו שיש כששומרים שבת באמת

אני חושבת שלאמא שלי בעיקר הפריע זה שאחי עשה שימוש ציני, אולי לא במתכוון, במושג עונג שבת

שבכלל לא קשור למה שעשינו באותו הרגע

או שהוא אומר "לא מדברים על כסף בשבת"

בעיקר כי אבא שלי אוהב לדבר על כסף ולקטר, ומין הסתם אין לו כוח להיכנס לנושא הזה

מה שלא עצר אותו אחר כך מלדבר על זה

אני חושבת שבכל משפחה שבת היא משהו אחר

זה תלוי בחינוך מהבית

זה תלוי בדרך החיים שבחרנו לחיות

זה תלוי בהשקפת עולם

זה תלוי בדברים שאנחנו מוכנים ורוצים לעשות

העולם לא נעצר לגמרי ביום שבת

הוא פשוט הופך להיות יותר נינוח

לפחות עבורי