אני לא חושבת שהרבה אנשים יודעים, אבל חברות קבלן זה שם כללי
להרבה סוגים של חברות שמעסיקות עובדים בצורה הזו.
לחלק מהחברות נתנו שמות יפים יותר כמו: חברת כח אדם, חברת השמה, חברת אינטגרציה,
חברת מיקור חוץ.
בסופו של דבר, הכל אותו הדבר, אלה חברות שמעסיקות עובדים בתחומים שונים, שהם לא רק
ניקיון ושמירה, אלא למשל מקצועות ההייטק והביוטק. ובכלל למעשה הן עושות גיוסים לרוב
סוגי המקצועות הקיימים היום.
איך קרה דבר כזה אתם שואלים?
בראשית ברא הגזבר התורן (בטרם הפך לסמנכ"ל כספים) את מונח
הקסם - "אאוטסורסינג".
משהו מתוחכם, מתחכם ומדיף ניחוח אמריקאי נקי ויעיל.
עוד טרם יבשה הדיו והתהליך הפך למכת מדינה, נמצאה לו תשובה ציונית הולמת בשפה
העברית המתחדשת: מיקור חוץ.
הרעיון פשוט, נוח להפעלה ומתאים לחוקי השוק החופשי
מנכ"לים ומנהלים בכירים בחברות רבות, אמצו בחדווה את
העיקרון עתיק היומין האומר שבשביל כוס חלב אין צורך להחזיק פרה.
העובדים הנחשבים במדינות מתוקנות כנכס החשוב ביותר של חברות
ומפעלים הופכים בהבלחה צינית של חברה יחצ"נית שווי ערך למשאב כמו קרקע,
מים ואנרגיה.
כשם שצרכני האנרגיה אינם עוסקים בהפקה, אחסון, שינוע ומכירה אלא דווקא
צורכים, חשמל, דלקים ואנרגיה סולארית, כך יפה לנהוג בהון האנושי. אותו
ה"הון" הנאגר במאגרים ומסופק לכל מי שהממון בכיסו פר שעה, יום, חודש או
משימה.
כך היה וכך הווה: חברות ויחידים הזקוקים למשאבי אנוש
שמחים להיעזר בחברות כוח-אדם.
אלו צצו כפטריות אחר הגשם, הקימו מאגרי עובדים
והחלו לספק שרותי השמה ביעילות, באכזריות ובעיקר בחזיריות.
אז מה קורה שאנשים מעוסקים בחברות האלה?
מקבלים זכויות מינימליות או בכלל לא, חרב הפיטורים תלויה
תמידית מעל הראש.
לא מוצא חן בעינייך? סבבה יש המון אנשים שישמחו למלא את מקומך
לפני מספר שנים יצא לי ה"עונג" לעבוד בחברה מסויימת,
זאת הנקראת בפי רפובליקת בננות, דרך חברת השמה כלשהי.
היחס שקיבלנו, עובדים אחרים שעבדו דרך חברות כח אדם כאלה ואחרות ואני, היה מתחת
לכל ביקורת.
היינו עבדים במלוא מובן המילה.
עובדים קבועים יכלו להגיע בבוקר, לשתות את הכוס קפה (אחת או
יותר) שלהם בשקט, לעשות טלפונים, לגלוש באינטרנט ובעצם לא לעבוד אם לא בא להם. ולא
יכולים לעשות להם כלום.
לא יכולים לפטר אותם.
בעוד אנחנו טחנו עבודה כמו מטורפים
וזו רק דוגמא קטנה.
אחת מהעובדות שהייתה שם, עבדה במקום דרך חברת קבלן 10 שנים,
בחורה משכילה עם תואר וניסיון בתחום. היא הרוויחה הרבה פחות ממני, בסביבות 4.5
ברוטו (אז באותה תקופה). כשהיא פנתה לבוס שלנו כדי לבקש העלאה בשכר הוא הפנה אותה
לקבלן, כשהיא פנתה לקבלן הוא אמר לה "לא נראה לך? את מוזמנת לקום וללכת, תוך
רגע אני אמצא מישהו שישמח להחליף אותך"
וטוב, כשיש משפחה וילדים ומשכנתא לשלם לא פשוט קמים ועוזבים עבודה.
על אחת כמה וכמה קשה לעזוב מקום שעובדים בו כמה שנים טובות.
שלא לדבר על זה שחברות לא מעוניינות לקלוט עובדי קבלן
לפני כ-5 שנים יצא חוק שמחייב לקלוט עובדים מחברות חיצוניות לאחר שנת עבודה
גם פה מצאו דרך "יפה" לעקוף את זה, עושים חוזה לשנה ובסוף כל שנה מפטרים
ומעסיקים אותך מחדש
ככה העובד מפסיד את כל הזכויות שנצברו לו במשך השנה למעשה. והוא מתחיל שוב מאפס
(מזכיר את ההסכמים שהיו עם חלק מהסגל האקדמי בחלק מהאוניברסיטאות והמכללות בארץ).
אז יש כאלה שחושבים שמה שחשוב זה המשכורת, אבל זה ממש לא נכון
אם מפטרים עובד כזה הוא לא זכאי לפיצויי פיטורין
כמו שקרה למשל במקרה שלי, שחוזה הסתיים קצת לפני השנה ולא חידשנו אותו.
וחברת ההשמה שעבדתי בה משכה את כל כספי הפיצויים שהגיעו לי מחשבון הביטוח מנהלים
שלי.
זו לא תופעה חריגה בנוף חברות הקבלן/כ"א.
והיום עובדי קבלן יש בכל תחום, לא רק בניקיון ואבטחה אלא גם
עובדי בנק, הייטק, ביוטק, שירות לקוחות לכל מקום זה נכנס
ומי שסובל מזה בסופו של דבר זה העובד הקטן שכל מה שהוא רוצה זה
לקום בבוקר ללכת לעמל יומו ולהרוויח לחמו בכבוד
וכן לקבל את הזכויות שמגיעות לכל אזרח במדינת ישראל ולא להרגיש כמו אזרח סוג ב'
בגלל שהוא עובד בחברת קבלן כלשהי.
שלא לדבר על כך שתהליך גיוס דרך חברת כח אדם/השמה מאריך את
תהליך הגיוס הרגיל.
קודם כל יש ראיון טלפוני
אחר כך יש ראיון בחברת ההשמה.
אחר כך יש ראיון מקצועי, בדרך כלל בחברה בה הולכים לעבוד.
אחר כך יש מבחנים מקצועיים (וישנם מקומות שיגדילו ויעשו גם מבחנים פסיכוטכניים,
מבחני IQ ועוד).
ישנם מקומות שגם ישלחו אותך למבחנים וראיון עם קב"ט החברה.
ואחר כך אחר כך אולי יחזירו לך תשובה, ואולי לא
ברור שאם התקבלת תקבל תשובה, אבל אם לא... לרוב חברות לא טורחות אפילו להודיע את
זה
לא בטלפון לא במייל, גם לא עם יונת דואר.
הזמן שעובר בין כל אחד מהראיונות הוא כשבוע, לפעמים יותר
כאשר הראיון המקצועי והמבחנים המקצועיים יהיו לרוב באותו היום (אבל לא תמיד זה ככה).
כל ראיון כזה מצריך הגעה למקום הראיון.
זה אומר התארגנות, זה אומר נסיעה, זה אומר זמן, זה אומר כסף.
ככה שבעצם אדם שמחפש עבודה ומתחיל תהליך גיוס עם חברת השמה.
לוקח לו בדרך כלל חודש וחצי עד חודשיים עד שהוא מסיים את כל תהליך הראיונות
והמבחנים.
וכן, זה ה-מ-ו-ן זמן!
אז מה בעצם "מקבל" עובד קבלן:
משכורת (בהתאם למקצוע, יש תחומים שבהם יש את הזכות לבקש משכורת מסויימת בהתאם
לניסיון התפקיד המוצע וכו').
תשורות בחגים (רק אם כתוב בחוזה, כי הם לא באמת חייבים).
החזרי נסיעות בהתאם למה שקובע החוק.
תשלומי חובה למדינה, מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות, קצבת פנסיה רק לאחר חצי
שנה.
לרוב לא מציעים לך ביטוח מנהלים, קרנות השתלמות, או קרנות פנסיה מעבר למה שכתוב
בחוק.
יותר מדיי מנהלים - גם מנהל בחברה בה הוא מועסק, וגם מנהל בחברת השמה
תנאי העסקה פחותים, בהשוואה לעובדים קבועים. הכוונה לימי חופשה, ימי מחלה, וזכויות
נוספות כאלה ואחרות.
חרב הפיטורין תלויה מעל הראש כל הזמן.
גם אם חתמת על חוזה לשלוש שנים ואחרי שנה החברה ביטלה אותו לא משנה מאיזו סיבה
(ביטלו את הפרוייקט, סיבות כלכליות וכו'), תמצא את עצמך ללא עבודה.
אחרי תקופת עבודה קצרה אתה מתחיל להבין שאתה בעצם סוג ב' לעומת העובדים הקבועים.
וזה מתבטא בכל מיני דברים, יחס (מהמנהלים בעיקר), כמות העבודה שמפילים עלייך,
המתנות שמקבלים בחגים, פתאום אתה מגלה שאתה מקבל 1/3 משכורת ממה שעובדים קבועים
מקבלים.
אגב, ברוב סוגי החוזים יאסרו עלייך לדבר על המשכורת שלך.
ורק כדי לקרוא את חוזי ההעסקה האלה צריך להבין לא מעט (אם כי אני חייבת לציין
שבתחום שלי רוב החוזים, גם כאשר נקלטים לחברות ישירות ולא דרך חברות השמה הם מהסוג
הזה, חוברת שהיא חוזה עם כל מיני הגבלות כאלה ואחרות).
בחלק מהחברות, עושים חוזה לשנה, וכל שנה מפטרים ומעסיקים אותך מחדש - מה שאותר
שהעובד מאבד את הזכויות שלו לפיצויי פיטורים למשל.
בתחום שלי אפשר לבקש משכורות לפי המקצוע
אבל הגעתי למסקנה שהמשכורת, היא לא בהכרח הדבר הכי חשוב
יחס חשוב, תנאים זה דבר חשוב, לדעת שיש לך אל מי לפנות ואל מי לדבר אם אתה נקלע
למצוקה כלשהי.
הדברים הקטנים והפשוטים הם אלה שעושים לנו את החיים נעימים יותר.
כשחיפשתי עבודה 90% מהראיונות שהגעתי אליהם היו דרך חברות השמה
כאלה ואחרות
גיליתי להפתעתי שהמון חברות במשק לא מחזיקות היום מחלקת גיוס בכלל, הכל עובר דרך
חברות השמה/כ"א למיניהן.
כמו שאומר המשפט שכתבתי קודם בשביל כוס חלב אין צורך להחזיק פרה
חברות ההשמה/כ"א מקבלות כל חודש כסף על ההעסקה של העובד
המשכורת של העובד מגיעה מחברת ההשמה, לא מהחברה בה הוא מועסק בפועל.
חברות ההשמה שהן לא גרידיות, מקבלות כ-2000-3000 ₪ לחודש פר עובד שמועסק דרכן.
אחרות מקבלות 5000-6000 ₪ כל חודש פר עובד.
הווה אומר, שאם עובד מרוויח 9 אלף ברוטו, החברה מקבלת עבורו 15 אלף ₪ כל חודש ממנו
רק 9 אלף ₪ הולכים לעובד.
חברת ההשמה מקבלת את הכסף נטו עבור השירות שהיא נותנת (בדיוק כמו שאתם משלמים
חשבון טלפון או עבור הכבלים/לוויין או כמו
כל שירות אחר עליו אתם משלמים לחברה שנותנת שירות).
והחברה עצמה, היא חוסכת בכך שהיא לא צריכה להחזיק מחלקת גיוס שלמה לצורך כך.
אחרי הכל לא מגייסים כל יום.
זה בהחלט הפך להיות סוג של עסק כלכלי לא קטן.
חברות בהחלט מרוויחות מכך, אבל העובד מפסיד ונפגע מכך
בסופו של יום, משכורת זה לא הכל.
ולכל עובד מגיעות גם זכויות
אף אחד לא צריך להרגיש כמו עבד בעבודה.
אף אחד לא צריך לפחד שבאבחת יד יכולים להחליף אותו
נכון שלכל בן אדם יש תחליף, אבל לא צריך להתייחס לזה בקלות ראש שכזו.
מבחינתי טיפול בנושא חברות הקבלן לסוגיהן השונים זו ה-מחאה
החברתית הכי חשובה שיש
כי אם דברים ימשיכו להתגלגל בצורה הזו, מה יהיה לדור העתיד שלנו? מה יישאר לנו?
לאיזו מין חברה זה הופך אותנו?
מחברה אנושית חמה ואכפתית, זה הופך אותנו בדיוק להיפך מזה
אז נכון, אף אחד לא אוהב שיש שביתה במשק
שהתחבורה הציבורית לא עובדת, שהבנקים סגורים, נמל התעופה סגור, ומשרדי ממשלה שונים סגורים וכו'.
אבל אם לא יטפלו בבעיה הזו, היא לא תיעלם, היא רק תמשיך ותגדל ותתעצם
ובסופו של דבר אנחנו נהיה אלה שסובלים מזה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
