ככה זה היה נראה לחזור לעבודה

כאילו הכל כרגיל

אם כי אני חייבת להודות שכמעט כל האנשים בחברה

שאלו אותי לשלומי ו/או אמרו לי שחסרתי להם

מחמם את הלב לשמוע דברים כאלה

אגב, אף אחד מהם לא היה מהצוות שלי

האמת, אני עדיין עייפה מאוד

אני לא יודעת אם זה בגלל המחלה (נשארו לי סחרחורות)

או בגלל שעות העבודה הארוכות וזה שאין לי זמן לנוח

אני מותשת

לא פיזית

אני פשוט עייפה מאוד

אני מסוגלת לישון שעות

ועדיין אני עייפה

סופי השבוע לא מספיקים למנוחה

בימי שישי אני מקבלת זריקות B12

נשארו עוד 3 זריקות

אחר כך נעבור לפעם בחודש

אין לכם מושג איזו הקלה זו תהיה לא לנסוע כל יום שישי לקבל את הזריקות האלה

הן עוזרות, אני לא אומרת שלא

אבל לקום לנסוע

על הדרך גם סידורים

אני מותשת

אין לי ממש זמן לנוח

זאת אומרת אני לא יכולה לישון שעות על גבי שעות

השבוע כשהייתי חולה וישנתי 12-16 שעות ביום

זה הרגיש לי כמו בזבוז זמן עצום

אבל לא יכולתי אחרת

הגוף ביקש, דרש, קיבל

קיבלתי את החבילה של הלימודים לסימסטר הקרוב

כייף לקבל חבילה שהיא חצי בגודל

קלת משקל

ובכלל עצם זה שלא צריך להגיש עבודה כל שבוע זה בכלל שוס

אבל זמן ללמוד... זמן ללמוד זה בהחלט דבר שצריך למצוא

כי ב-4 השעות שיש לי בבית אחרי שאני חוזרת מהעבודה

אני בקושי מספיקה את הדברים הבסיסים (לאכול, להתקלח להכין תיק למחר)

אני מרגישה כאילו אני רודפת אחרי הזנב של עצמי

בעצם אם חושבים על זה, באמצע השבוע אין לי זמן לכלום

לא למשפחה, לא לחברים, לא לסידורים, לא ללימודים,  לא לשום דבר

אומרים לי שזה ככה אצל כולם

אבל אני לא מכירה את זה ככה

לא בצורה הזו, לא שלא נשאר זמן לכלום

גם לא לעצמי

חוץ מבסוף השבוע, וגם אז בקושי

סוף השבוע עובר מהר מדיי

סידורים בשישי משפחה ניקיונות וכביסות בשבת

אני מרגישה כאילו אין לי אוויר