אני לא חוגגת בדרך כלל ביום העצמאות
זאת אומרת לא בערב
גם בשנים שגרתי לבד
לא הייתי יוצאת לחגוג
לא אהבתי את כל ההמוניות הזו
הייתי יושבת בערב ורואה את הטקס מהר הרצל
גם השנה עשיתי ככה
למרות שבמושב היה טקס ואירוע
אבל אני לא מתחברת לזה
זה לא כמו שהיה פעם
זה לצאת ידי חובה
סתמי ורדוד כמו שלולית
לפחות יש זיקוקים
אותם כן ראיתי מהבית שלי
ובעקרון אפשר לראות את הזיקוקים מכל הסביבה
לא כל שנה היו במושב זיקוקים
זו יוזמה של המועצה
וככה זה בשנים האחרונות
כשהייתי ילדה לא היה
אבל האירוע היה הרבה יותר
הרבה הרבה יותר
בדרך כלל כהרגלו של הישראלי ב"קודש" יום העצמאות היינו יוצאים למנגל
לפעמים חברים היו באים אלינו, לפעמים אנחנו היינו נוסעים לחברים
אצלינו היה יותר מבוקש, בכל זאת בית במושב עם חצר וגינה
זה לא כמו בית בעיר עם מרפסת
החברים הקבועים שלנו בשנים האחרונות סובלים מבעיות בריאות כאלה ואחרות
והודיעו לנו שהם לא הולכים לחגוג
האמת אני בספק גדול בקשר לזה
כי הם אנשים שכן אוהבים לחגוג
וההורים שלי פנו אליהם רק בתחילת השבוע לשאול מה עושים
אירוע שבדר"כ מתכננים אותו ככה שבועיים מראש (כדי לדעת מה וכמה לקנות)
בעקרון החבר'ה של אבא שלי מהמילואים (כן בן 60 ועושה מילואים כל שנה - בהתנדבות)
הודיעו לו שהם מתכננים לעשות, בהתחלה זה היה אמור להיות אצלינו
אבל אבא שלי פוחד על הגינה שלו והפרחים שהוא שתל לאחרונה וסוף סוף פורחים
למה פוחד? כי המשפחות באות עם הילדים שלהם
בסוף הם החליטו לעשות את זה בבית של איזה קיבוצניק אחד
אמא שלי לא התלהבה מלנסוע לשם
בעיקר כי החבר'ה שלו לא מאורגנים
תמיד שיש אירועים כאלה הכל מתחיל שעתיים מאוחר יותר
אז קבענו עם חברים מהמושב
ואז אבא שלי התחיל לעשות חמוצים לאמא שלי על זה שהיא לא רוצה לנסוע
בסוף היא ביטלה, זה היה אתמול
ואחותי ואני נשארנו לבד בבית בלי כל ההמולה של "על האש"
אני חושבת שזו פעם ראשונה בכל החייים שלי שאין את ה"על האש" המסורתי
אחותי ואני לא העלינו לרגע בדעתינו לנסוע עם ההורים שלי
זה לא שאנחנו לא מכירים את החבר'ה של אבא שלי מהמילואים
ואם הם היו עושים את זה פה, סביר להניח שהיינו יושבות איתם
אבל ברגיל, אין לנו שום דבר על מה לדבר איתם
מה גם שרוב האנשים שם צעירים (30-40) ובאים עם הילדים הקטנים שלהם
ולנו... מה לעשות אין מה לעשות שם
הרי לא ניסע רק כדי לאכול ולהשתעמם אחר כך
ככה יצא שאחותי ואני נשארנו בבית לבד
ואחרי שאכלנו צהריים (סטייקים ופרגיות במחבת יצוקה)
אחותי נסעה עם חברות ליום בים כולל שהייה במלון בתל אביב
ואני נשארתי פה, קוראת ספר האמת
סוף סוף שקט ואף אחד לא מציק לי
ושקט גם בחוץ - כולם עסוקים בלאכול
האמת שאחותי במקור תיכננה לנסוע לאילת
ככה בספונטניות
דבר שמאוד קשה לעשות בספונטניות במיוחד בתקופה מבוקשת
שיש חופש, או סוף שבוע ארוך כמו במקרה הזה
ובסוף החברות שלה התגלו ככאלה שלא מתאים להן לישון באכסניה, רק במלון 5 כוכבים
אז הם נסעו למלון 5 כוכבים בתל אביב ללילה
ים, מסיבות, פינוקים, ספא, והבייתה ביום שישי
כשהייתי ילדה יום העצמאות במושב היה אחד ה-חגים
ותאמינו לי שהוא היה עולה הרבה פחות מכל אירוע גרנדיוזי שהמושב עושה היום אם לילדים ואם למבוגרים
אני לא זוכרת בדיוק את ערבי יום העצמאות
אני זוכרת שהיה טקס, ואחר כך אוכל קל והמון פעילויות לילדים
כמיטב המסורת במושב הפעילויות לא היו על ידי מפעילים אלא על ידי ילדי המושב
אבל החגיגות האמיתיות היו ביום העצמאות עצמו
או... אז היינו כל המשפחות במושב מתקבצות בדשא הגדול
זו הייתה רחבת דשא ענקית, שהחלה מהבית הערבי ועד לגן השעשועים והגיעה עד למוסך
היום לא הדשא קיים וגם הגן שעשועים כבר מזמן אינו
רק הבית הערבי ששופץ והיום יש בו גלריות ובית קפה
מה היה בעצם?
כל מיני מתקנים לילדים תוצרת מקומית
כמו אומגה אמיתית לחלוטין
וקפיצות לתוך ערימות חציר
ונסיעה על אופניים על כבל דק בין שני עצים
והליכה על גלגל ענק
והליכה על קביים
ועוד כל מיני משחקים שאני לא זוכרת
כי באמת הפסיקו עם המנהג הזה כשהחלה ההפרטה במושב (וזה היה לפני כמעט 20 שנה)
והיה אוכל, המון אוכל
בגלל שהיינו מושב שיתופי הכל היה חלק מתקציב
כל משפחה הייתה מקבלת מנגל ובעיקר מנוף עוף בלתי נגמרות
ושתייה קרה הייתה חופשי
כמה משפחות שהיו להן בריכות פלסטיק (קשיחות) פרטיות היו תורמות אותן לאירוע
היו ממלכים את הבריכות האלה בשתיה ובלוקים של קרח (כמו אלה שהיו משתמשים פעם בשביל המקררים)
וגם היו שם בירה שחורה ובירה לבנה (נשר, איך לא)
וככה בעצם היינו מבלים את כל היום
משחקים, חברה טובה אוכל טוב
והמון ביחד
אני חושבת שאחד הדברים שהכי חסרים לי היום במושב
ולא רק לי גם לאנשים אחרים מסתבר זה הביחד שהיה
אני לא אשכח איך לפני כמה ימים הייתי במכולת ואבא של חברה שאל אם לא עושים במושב משהו
אם אין ביחד, ואם אין אז בשביל מה להזמין לפה את כולם (המשפחה שלו)
רק כדי לאכול? איזה מין חגיגות אלה?
איזו מין חגיגה יש ברק לפתוח שולחן ולאכול
מה בדיוק חוגגים פה? חג האוכל?
(ולא שלא כל חג שלנו איכשהו סובב סביב אוכל)
וזה הרגיש לי כל כך עצוב
שהבן אדם הזה שהוא כבר בן 70+
בעצם חסר לו הביחד הזה
כמו שהיה תמיד
עם אנשים שאולי לא היו החברים הכי טובים שלך
אבל היה להם אכפת מעצם זה שחיית איתם באותו המקום
ולא היה אכפת להם לבלות איתך יום שלם
להיפך הם היו נהנים מזה
הייתי מעדיפה אלפי מונים את ימי העצמאות של פעם
אז ידעו לחגוג באמת
עם אוכל פשוט ושתיה פשוטה
אנשים טובים, חברה טובה
וסרטי בורקס שכולנו הכרנו שהיו משדרים בכל פעם בטלוויזיה
והיום, היום אין שמץ מזה
יותר גרוע בכלל אין מה לראות בטלוויזיה ביום העצמאות
היום הכל הפך להיות הרבה יותר מנוכר וקר
ולצערי מרגיש מאוד חסר משמעות
האם ככה אנחנו אמורים לחגוג יום הולדת למדינה שלנו?
יום המנגל? באים כדי לאכול? אוכל = חגיגה?
לאן נעלמה האחדות? החברות? הרעות? הביחד? האכפתיות?
לאן נעלמה השמחה שהייתה פה?
לאן הגענו?
ושאלה יותר חשובה - לאן אנחנו הולכים?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
