אתמול בשעות הצהריים אמא שלי שלחה לי SMS
תתקשרי אלי דחוף!
אז התקשרתי
מסתבר שדוד שלה
אח של סבתא שלי נפטר
ישר שאלתי אם אני אוכל לבוא להלויה
היא אמרה שלא
בסוף היא שינתה את דעתה
אף פעם לא הבנתי למה היא לא רוצה שאבוא להלוויות
מילא של אנשים שאני לא מכירה
אבל דוד שלה, אח של סבתא שלי
הוא בן אדם שהכרתי מגיל אפס
איתם היינו עושים את החגים
היינו באים אליהם והם אלינו
הייתה משפחתיות שלא רואים הרבה היום
לפני עשר שנים בערך עשינו את החג האחרון יחד
זה היה פסח, כל השבט המשפחתי התכנס בפעם האחרונה לחגוג
תמיד היינו מתכנסים כל המשפחה, בפסח וראש השנה
תארו לעצמכם שולחן של 50-70 איש בחג
ושני האחים של סבתא שלי היו מנצחים על השולחן, הברכות, המצוות והשירים
אחרי האירוע הזה, מבוגרי השבט התחילו להחזיר ציוד
קודם כל אחותה הגדולה של סבתא שלי - לאה
אחר כך אשתו של אח של סבתא שלי - זיוה
לאחר מכן אח של סבתא שלי - אורי
ועכשיו האח האחרון שנשאר לסבתא שלי - נתן
האח האהוב, זה שהיה לצידה ובשבילה כל השנים
למעשה, הבת היחידה של נתן - שיר
לא ממש יושבת עליו שבעה
את כל סידורי הלוויה ארגנה הבת שלה (הנכדה)
היא גם הייתה עם הסב בשנים האחרונות
גרה אצלו בבית למעשה
הנכדים וסבתא שלי הם היחידים שממש מתאבלים
בעדה שלנו (הצד הלא אשכנזי) נוהגים לעשות סעודה לזכרו של המנוח
ביום שלפני שקמים מהשבעה
ושיר אמרה שהיא ממש לא מתכוונת להיות שם
יש לה עניינים אחרים לעשות
אבא שלי לא הבין למה הנכדים התפרקו כל כך בלוויה
אני זוכרת בתור ילדה שהייתי הולכת מתארחת אצלם בחופשים (גם הם היו באים אלינו)
והם תמיד היו לבד, זאת אומרת ההורים שלהם בקושי היו שם
ואם הם לא היו לבד הם היו אצל הסבא והסבתא
בעצם הסבא והסבתא גידלו אותם בעוד ההורים שלהם היו עסוקים בעניינים אחרים
בשבילם הסבא היה כמו סוג של אבא
שהיה שם בשבילם וגידל אותם ותמך בהם ויעץ להם בכל מיני עניינים
ובאיזה עוד מקום אתם רואים בת עוזבת את הבית והולכת לגור אצל סבא וסבתא שלה?
מה שאהבתי מאוד אצל דוד של אמא שלי
זה שמצד אחד הוא היה מסורתי
הולך לבית כנסת
הדת הייתה חלק בבית
אבל לא בצורה קיצונית
בצורה שנעים היה לתת לה להיכנס
החגים היו נחגגים כמו שצריך
ומצד שני, הוא היה בן אדם מאוד מודרני
מבין במחשבים וגאדג'טים
וזה לא דבר מובן מאליו אצל אנשים מעל גיל 70
שלא לדבר על אנשים שמתקרבים לגיל 80
והוא אהב את החיים
והחיים אהבו אותו, אחרת לא היה נשאר כל השנים
בתור אב שכול, בתור אלמן
הוא היה בן אדם מהסוג שתמיד היה לו החיוך הקטן הזה על הפנים
תמיד חיובי, תמיד נעים, איש שיחה מעניין
ואני בטוחה שאם הגוף שלו לא היה בוגד בו
הוא היה שמח לחיות עוד שנים רבות
הוא אהב את החיים
הדור הזה הולך ונעלם
של האנשים האלה
המבוגרים
סבתא שלי
האחרונה מבין האחים שנשארה
אף אחד לא נותר לה מהמשפחה הגרעינית שלה
האחים איתם גדלה אינם
הוריה כבר שנים אינם
הקשר עם המשפחה הגרעינית שלה
זה משהו שלא היה לה עם אף אחד אחר
אני לא זוכרת את סבתא שלי נראית כל כך רע כמו שראיתי אותה אתמול
חיוורת כמו סיד
גם המשפחה
אנשים שלא ראיתי שנים
לקח לי זמן לזהות
בני הדודים של אמא שלי
שהתבגרו ונעשות איך לומר קצת אפורים
הילדים שלהם בכלל לא חשבו להגיע ללוויה
לי היה חשוב, גם בגלל שזה אדם שהכרתי וכיבדתי
וגם בשביל סבתא שלי
לא להאמין שהעולם הזה שהכרתי ואהבתי פשוט הולך ונעלם
למעשה מה שהיה לא יחזור עוד
זה לא שלא ידעתי שזה יקרה מתישהו
אבל קוויתי שלא עכשיו
קוויתי שמאוחר יותר
מי נהר זורמים
הבט
אלו הם ימי חייך
הם מימי חייך
נשטפים בזרם
שמתחיל עם גשם ראשון
מי נהר זורמים
הבט
אלו הם פלגי המים
שיגיעו אל מדבר גווע
עם השקט שיבוא
מתוך השיר מי נהר, מילים עידן רייכל
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
