כן

מפריע לי שההורים שלי לא מבינים אותי

אז עכשיו אני לא עובדת

כבר שלושה שבועות

ההורים שלי משתגעים מזה

מזל שהם לא פה רוב הזמן כי הבית בשיפוצים

אבל ברגיל הם היו משגעים אותי כי הם לא מבינים את הצורך שלי בקצת חופש

אני החלטתי לא לחפש עבודה באינטנסיביות בקיץ

והחלטתי גם שהפעם אני לא רוצה להתפשר!

אני לא רוצה לנסוע שעות על גבי שעות בתחבורה ציבורית

ואני לא רוצה סתם להטרטר לראיונות עבודה באיזור השרון וצפונה

או אשדוד ודרומה

העניין הזה של האין רישיון נהיגה דיי בעייתי למען האמת

כי הוא מגביל אותי מבחינת זמני הנסיעות

כשעבדתי בפ"ת היה לוקח לי שעה-שעה וחצי להגיע הבייתה

כשעבדתי בתל אביב שעתיים פלוס

ואני לא רוצה לחשוב על מקומות יותר רחוקים

הבעיה העיקרית באיזור שאני גרה בו שהוא מאוד קרוב למודיעין

זה שאין פה הרבה איזורי תעשייה גדולים

כמובן שיש איזור תעשיה קטן בלוד, ויש איזור תעשיה קטן באיירפורט סיטי וגם אחד קטנטן ליד שוהם

כלל אלה בסביבה

אבל הם לא מספיקים לכל תושבי הסביבה וכראיה רוב תושבי מודיעין נוסעים בבוקר לעבודה - מחוץ לעיר שלהם

במודיעין אין ממש איזור תעשיה, אין הייטק, אין מפעלים

אנשים נוסעים לאיפה שיש עבודה ועומדים בפקקים

אם ברכב פרטי ואם באוטובוס ויש את אלה המעדיפים את רכבת ישראל שבשנה האחרונה זה זוועה לנסוע בה

כל פקקי התנועה שיש באיזור שבו אני גרה

נוצרים בעיקר מרכבים פרטיים

רכבים פרטיים שאנשים מחזיקים בלית ברירה

היות ואין תחבורה ציבורית מספקת באיזור הזה

בכל האיזור למען האמת

לדוגמא אוטובוס מאסף מרמלה למודיעין (ולהיפך) שמשרתת גם אנשים עובדים וגם תלמידים יוצא רק אחת לחצי שעה לאורך כל היום ובערב עוד פחות.

וזה שפועלות פה כמה חברות אוטבוסים שונות, שלכל אחת צריך לקנות בנפרד כרטיס חופשי חודשי זה בכלל מטריף

בשנתיים כמעט שאני פה, בכל פעם שהתפשרתי על עבודה זה הביא אותי למקום שאני לא רוצה להיות בו

אם זה כאשר עבדתי בביה"ס, גם המשכורת הייתה נמוכה נורא, גם השתעממתי בטירוף וגם היחס שם היה נוראי (לא של מי שהיה הבוס שלי אלא של מנהלת ביה"ס בעיקר)

אחר כך עברתי מיוזמתי לעבוד בחברה אחרת, בהמלצה של חבר, הוא אמר לי זו לא עבודת החלומות אבל לפחות תהיה לך משכורת נורמלית. נשארתי שם חודש וחצי בהם חזיתי בחברה נופלת מתפרקת ונעלמת מהמפה.

אחרי כמה חודשים הלכתי לראיון בחברה שחבר טוב המליץ לי עליה כחברה מעולה ואחלה מקום לעבוד בו. היום אני יודעת בדיעבד שזה לא בדיוק ככה, כי זה לא אובייקטיבי לשאול את המנכ"ל של החברה איך החברה שלו ואם האנשים שם מרוצים או לא. התקבלתי לעבוד שם ועבדתי 11 שעות ביום, זה היה נוראי בשבילי, תוסיפו לזה שעה וחצי נסיעה הלוך ועוד שעתיים+ נסיעה חזור ותבינו  שלא היו לי חיים. כי לקום ב6 בבוקר ולחזור הבייתה בסביבות 8-9 בערב זה לא תענוג צרוף והאמת לא משנה מה עושים. פה במקרה זה היה פשוט לא זה

הפעם תוך שבועיים כבר התחלתי לעבוד שוב

והמקום האחרון

לכאורה עבודת החלומות

היה לי נעים וטוב שם

בפועל, בפועל זה היה מאוד לא קל

הגעתי למקום נטול אמצעים

תחשבו שאני, בן אדם שעוסק בתחום המחשוב

לא היה לי מחשב משלי במשך חודשיים! כשעבדתי שם

שלא לדבר שלא היה שם כלום פשוט שום כלים לעבוד איתם

ועוד לא הזכרנו את הכאוס שהלך שם

אז אמרתי בסדר, נראה את חצי הכוס המלאה - מאתגר זה יהיה

למה אני אומרת את זה, כי אחרי היום הראשון שהייתי שם והבנתי את גודל הבלאגן

אמרתי לחבר טוב שלי שאני לא רוצה לחזור לשם מחר בבוקר

לא רוצה את הכאב ראש הזה של לעשות עבודת נמלים שחורה עכשיו לכמה חודשים

ואין לי בעיה עם עבודת נמלים ואין לי בעיה לעשות גם עבודה שחורה

אבל מה שהיה שם זה היה פשוט נורא ברמות שלא ראיתי

אבל פה זו לא הייתה התפשרות זו הייתה בחירה, בחירה שרציתי

וגם פה נפרדו דרכינו

והאמת לא הספקתי לנוח

ולא היה לי זמן לדברים שאני רוצה

למרות שלא עבדתי במשרה מלאה

להתחיל עבודה חדשה ישר אחרי סיום עבודה במקום אינטנסיבי זה לא בדיוק בריא

ובכלל אני שונאת לחפש עבודה ביולי אוגוסט

ואני יכולה להרשות לעצמי כמה חודשים בבית

לא בלי הגבלה אבל כן על מנת לא להתפשר

כדי לא להתקע שוב במקום שלא יהיה לי טוב בו

ולהשקיע קצת בלימודים

ואולי אם יספיק לי הכסף גם לעשות רישיון נהיגה

וההורים שלי לא מבינים את זה

לא מבינים את הצורך שלי בקצת חופש

בלעשות סדר בדברים

בזה שאני לא רוצה להתפשר שוב

אני רוצה לעבוד, אבל לא בכל דבר לא בכל מחיר

זה פוגע בי בסוף

זה לא עוזר לי שאמא שלי אומרת לי אחרי

שהיא לא מבינה איך החזקתי מעמד בעבודה כזו או אחרת

עם השעות והנסיעות והעבודה הקשה והלא מתגמלת

זה לא עוזר לי הבדיעבד הזה

אני צריכה לבחור עבודה שמתאימה לי

ולא לקחת עבודה מחוסר ברירה

וזו האמת הפעם הראשונה שאני יכולה לעשות את זה

כי זו הפעם הראשונה שאין לי שכר דירה לשלם

והפעם הראשונה שהחשבון בנק שלי לא צועק הצילו

וכשאני מתקשרת לבדוק מה המצב אני שומעת שיש בחשבון שלי כך וכך ש"ח בזכות ולא בחובה

והודות לכך שלמדתי לא לקנות בתשלומים יותר אין שום דבר שירד לי בכ.אשראי בחודש הבא (חוץ מהוראות קבע)

וזה שאני לא בלחץ, זה פשוט דבר נפלא

אין לכם מושג כמה זה משנה זה שיש אופציית בחירה