האמת שבימים החמים אני לא מבינה איך אנשים שורדים בחוץ

כשאני יוצאת החוצה בימים האלה, אני חוטפת אחר כך את הכאב ראש של החיים

מספיק לעמוד 5-10 דקות בשמש בשביל זה

אצלי זה קורה בדר"כ בימים שאני הולכת ללשכת התעסוקה לחתום

אני עוד לא יודעת אם אישרו לי את דמי האבטלה

אבל בינתיים נוסעת וחותמת, שיהיה לכל מקרה

אז אבא שלי מוריד אותי בעיר בבוקר

9 בבוקר עדיין יחסית נעים

5 דקות הליכה ללשכה

חותמים הולכים 10-15 דקות לתחנת אוטובוס

אין צל בדרך והשמש קופחת על הראש

מגיעה לתחנה כאילו שפכו עלי דלי מים

לפחות בתחנה יש צל

פה אני יכולה לחכות גם 40 דקות לאוטובוס

זה לא מדע מדוייק האוטובוסים האלה שעוברים אחת לחצי שעה

ואז מגיעה לצומת של המושב

ומנסה לתפוס טרמפ

לפעמים הולך, לפעמים לא

בדר"כ עוצרים אנשים מהמושב הסמוך, מושב דתי

אבל זה לא עוזר לי להגיע לשם

כי הכניסה למושב שאני גרה בו יש עליה ענקית שבימים רגילים לא נעים לעשות אותה

שלא לדבר על לעלות אותה כשיש בחוץ כבר 30 מעלות, לא יודעת כמה אחוזי לחות ושמש בלי צל

וגם ככה אחרי 5-10 דקות של המתנה בצומת כולי מים והמוח מתבשל

בדר"כ בסביבות 10:10-15 עובר אוטובוס למושב

כן יש חיה כזאת, אבל היא עוברת רק 3 פעמים ביום

ככה שאחנו לא מחשיבים אותה יותר מדיי

הנסיעה הזאת של 2 דקות עולה לי 4.10

הנסיעה מהעיר עד לצומת - 7-10 דקות נסיעה (תלוי ברמזורים) עולה לי 8.80

אין שום היגיון במחיר הנסיעות בפריפריה

וזה מצחיק לקרוא לאיזור הזה פריפריה, סך הכל 20 דקות מתל אביב

עולם שונה לגמרי.

יש לי חברה, אולי חברה זה לא בדיוק המינוח המתאים

אבל לא מצאתי הגדרה אחרת, לא מגדירה אותה חברה טובה בכל אופן

הקשר ביננו הוא, איך לאמר מוזר למדיי

לא בגדר הסטנדרטי

היא אחלה בן אדם ונורא חכמה וכייף לדבר איתה

אבל לפעמים היא פשוט יכולה לשגע אותי

בעיקר עם בעיות טכנולוגיות (ותאמינו לי שאין לה שום בעיה עם טכנולוגיה)

לאחרונה היא משגעת אותי עם הודעות בפייסבוק שנעלמתי לה

האמת שאני נוטה להיות עסוקה, בלימודים והשיפוץ הזה שפשוט מעיק

ואין לי כוח לשגעונות של אחרים

מספיק יש לי את השגעונות שלי, של ההורים שלי

והשיפוץ הבלתי נגמר הזה

אני מתקשה לעמוד בבעיות של אחרים כשלי יש בעיות משל עצמי

אין מה לעשות

הלימודים

ובכן, נראה לי שכנראה הדחקתי את זה שלמדתי סטטיסטיקה

אבל אני לא מוצאת כמעט שום אתר ועניין בתחום הזה

אני מעדיפה לעשות חדו"א על פני הדבר הלא מובן הזה

כמובן שברור לי שזה לא מובן לי לא כי אני לא מבינה

כי המנחה לא מסבירה כמו שצריך

הכל במתמטיקה (בכלל בכל תחום אחר שלומדים) תלוי בקשר ישיר במי שמלמד

ומצד אחד יש לי כביכול מלא זמן ללמוד, אבל אין לי ראש לזה

זאת אומרת, המוח שלי עובד טוב בשעות מסויימות ופחות טוב בשעות אחרות

למשל על הבוקר אני לא מסוגלת לשבת על הלימודים

ויש המון מסיחים

זה החלק הקשה בלימודים

ופתאום שצריך לשנות הרגלים

כשלומדים ב-full time אין ברירה לשנות הרגלים

אבל כשלומדים בפתוחה זה שונה

וצריך לאמץ הרגלי למידה חדשים

לרוב לצד עבודה

וזה, מה אני אגיד לכם לא קל

לא קל לחזור מהעבודה בשעה 7-8 בערב ולשבת אחר כך על הלימודים

ותאמינו לי שסופ"ש זה ממש לא מספיק זמן בשביל זה

אני לא יודעת איך אנשים מצליחים לתמרן בין עבודה במשרה מלאה לבין לימודים בתחום הריאלי

התחום ההומני עוד ניחא, סביל יחסית, אבל הריאלי, משהו אחר לגמרי

היועצת שהתייעצתי איתה בקשר ללימודים, יעצה לי לשים כרגע את התואר בניהול בצד

אני אוכל לחזור לזה אם אני ארצה מתי שאני רוצה, אבל היא המליצה לי להתרכז בדבר אחד

והיות והתואר של מדעי המחשב קשה יותר, כדאי שאני אתרכז רק בו

חשבתי שיהיה לי יותר זמן להחליט לגבי זה

אבל כבר השבוע קיבלתי את הערכת לימוד לקורס שנרשמתי אליו לסימסטר חורף

ההתנדנדות הזאת בין תחומים משגעת אותי

אבל אני לא רוצה יותר להישאר בתחום שלי

פשוט הגיעו מים עד נפש מבחינתי

לא יכולה עם תחלופת העבודות הגבוהה הזו

כמו שהייתה לי בשנתיים האחרונות

נכון שזה לא מדגם מייצג, אבל אני מכירה עוד אנשים במצבי

וזה לא מעודד אותי בכלל לא

על אחת כמה וכמה שאחרים כבר לקראת סוף שנות ה-30 בחייהם

והאי יציבות הזאת פשוט נוראית

לא רוצה להיות במקום הזה יותר

מילא אם המשכורת הייתה מפצה על זה

אבל גם המשכורות כבר לא מה שהיו פעם

והדרישות המקצועיות בכלל בשמיים

זה חתיכת כאב ראש לעשות תואר ראשון בגיל 30 ומשהו

לא שאין עוד אנשים שעושים את זה

ועוד לצד משפחה וגידול ילדים

אבל זה לא פשוט בכלל העניין הזה

אני בטוחה שלכולם קשה

אבל לי זה מרגיש פשוט, כמו מאמץ עליאי

ופעם לימודים באו לי בקלות ובכייף

ועכשיו אפילו נושאים פשוטים לא קל לי עם זה

לא עם החלק הלימודי אלא עם החלק של למצוא זמן לשבת ולתרגל וללמוד ממש ולא רק באופן תיאורטי

חברה של אחי גם לוחצת עליו לעשות תואר

והוא בכלל לא בכיוון

זאת אומרת מצד אחד כל החברים שלו עכשיו במוד של למידה לתואר

מצד שני, אצלו זה ידרוש המון מאמץ, והוא בכלל לא ממש סגור על עניין התואר

לאחי יש ADHD ואת כל שנות הלימודים שלו הוא העביר עם ריטלין

ועם אמא שלי שהייתה איתו בכל צעד ושעל בדרך הזאת

והתעודת בגרות שלו לא משהו, לכן מאוד קשה לו להתקבל למה שהוא רוצה

הוא צריך לרוב לעשות מכינה לפני כן, והוא לא ממש בראש לזה

כל הזמן משנה את דעתו, כן תואר, לא תואר

הבעיה שבתחום שלו לא יהיה לו לאן להתקדם ללא תואר

ופה הוא לא צריך לעשות תואר בתחום ספציפי, הוא יכול לבחור מה שבא לו

העיקר תואר. זה מה שמביא את הקידום לתפקיד הבא.

אז כן זה עולה כסף, זה דורש מאמץ

אבל יש לו מזל שבמקום עבודה שלו מאוד מעודדים סטודנטים

ויש לסטודנטים תנאים מיוחדים שזה לא משהו שיש בכל מקום עבודה

וזה הזמן מה שנקרא

בימים האחרונים היה כתוב בעיתונים על מסיימי התיכון הזכאים לתעודת בגרות, ושאחוז הזכאים ירד מאוד

והמון אנשים כותבים את דעתם ובין היתר כותבים שלא צריך ללמוד מתמטיקה בתיכון

האמת, שאני לא מסכימה אתם, אני בכלל חושבת שצריך לשנות את השיטה של ה3-4-5 יחידות

לדעתי כולם צריכים לעשות 5 יחידות, כל אחד יקבל את הציון שמתאים לו

מי שריאלי וקל לו יותר יקבל ציונים גבוהים, ומי שלא יקבל ציונים נמוכים יותר

אבל זה יוצר מצב שכולם למדו את אותו החומר בדיוק

כי בסופו של דבר, מי שמגיע ללימודים אקדמים, חייב גם ללמוד מתמטיקה

אין כמעט מקצוע היום שאין בו קורס אחד או שניים או יותר של מתמטיקה

היום מי שלמד 3 יחידות, מתחיל בנקודת פתיחה הרבה יותר נמוכה ממי שלמד 5 יחידות

בכלל אין מה להשוות בחומר הלימוד, שלא לדבר על רמת המתמטיקה באוניברסיטאות

האוניברסיטאות לא מתכוונות לרגע להוריד את רמת הלימודים בהן, בגלל שרמת הלימודים בבתי הספר יורדת

בקצב הזה, אנשים שירצו ללמוד, יהיו חייבים לעבור מכינה שתכין אותם לקראת הלימודים באוניברסיטה

ולו בגלל שיהיה חסר להם לא מעט ידע בתחומי המדעים שהם חובה בכל מקצוע בדרך זו או אחרת

ומכינה זו שנה שבה לומדים, ועולה כסף ולא מעט

זו עוד שנה שצריך לחכות לפני שמתחילים בתואר אקדמי

אם היו לומדים את החומרים האלה בתיכון כמו שצריך לא היה בזה צורך

בכלל אני חושבת שמערכת החינוך בארץ צריכה להשתנות

זה מתחיל במשכורות של המורים והערכתם

ועל ידי כך לגרום לאנשים יותר מוכשרים להגיע למערכת החינוך

כי עם כל הכבוד, יש הרבה מורים שהם לא טובים, ויש הרבה אנשים שהגיעו למקום הזה מחוסר ברירה

וזה מה לעשות משפיע מאוד על מי שלומד

וכלה בעניין של הבגרויות, עם עשרות המבחנים שתלמידים צריכים לעבור היום

מה גם שהיום תעודת בגרות לא מספיקה

ובכלל צריך לעשות כמו במדינות מפותחות יותר מאתנו

הכוונה מקצועית בגיל צעיר

מי שמתאים למקצועות עיוניים ובהמשך לימודים אקדמים, שילך לכיוון הזה

ומי שלא, ביה"ס מקצועי, שיתן מקצוע מכובד ועבודה מכובדת ופרנסה

במקום שאנשים יצטרכו לחפש את עצמם שנים על גבי שנים ולא ידעו מה הם רוצים לעשות

נעשתה גם זילות של התארים האקדמים, בשנים האחרונות עם ריבוי המכללות

ולכן גם מעסיקים מסתכלים אחרת על תואר של בוגר אוניברסיטה ועל תואר של בוגר מכללה

(ברור שיש כמה מכללות יוצאות דופן, אבל אני מדברת באופן גורף).

במשרד התמ"ת, בלשכות התעסוקה שם מציעים את הקורסים המקצועיים

אז רואים את הצרכים האמיתיים במדינת ישראל, לאנשים שאין להם מספיק השכלה

קורסים מקצועיים של שרברבות, נגרות, טפסנות, גננות, ועוד מקצועות מעשיים כאלה ואחרים

שאין שום רע בהם

למה מראש שאנשים שלא מתאימים לאקדמיה, ילכו ללמוד מקצוע מעשי?

ככה זה יחסוך מהמדינה הוצאת כספים דרך לשכות התעסוקה שמציעה להם אחר כך בדיוק את הקורסים האלה

לא חבל על הזמן? לא חבל על הכסף?