לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2012    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2012

קטנות


 

לקח לי 5 ימים מלאים עד שהוירוס המעיק הואיל בטובו לעזוב אותי

סוף סוף אפשר לאכול אוכל כמו בן אדם נורמלי ולא רק אורז אורז ואמממ עוד אורז?

 

פייסבוק וחוסר פרופורציות

אחד מחבריי בפייסבוק כתב סטטוס "בוז אדיר לפייסבוק ולמרק "הר סוכר" צוקרברג, שהעבירו אותי לציר הזמן..."

וגם " אני מוחה פיסבוק היא רודנות ובלעז דיקטטורה"

נסוב שם דיון קצר על העניין הזה, אותי הצחיקה התגובה של מישהי שחשבה שפייסבוק זה חלק מהמחשב שלה

"אני לגמרי מסכימה אתך. היה יותר נח קודם. בכלל זה מרגיז שלמישהו יש יכולת לתמרן את המחשב שלנו ללא רשותנו."

 

המחשבה של אותה בחורה שפייסבוק הוא חלק מהמחשב שלה פשוט הרגה אותי מצחוק , זה גם היה עצוב לקרוא את זה

כמה כסילים צריכים להיות אנשים כדי לא לבין שפייסבוק הוא לא חלק מהמחשב, בסה"כ אתר אינטרנט

שאפשר לבחור אם להשתמש בו או לא

פייסבוק זה אתר אינטרנט, רשת חברתית, כל השירותים שיש שם ניתנים למשתמשים חינם אין כסף.

נכון שהם עושים שינויים, ונכון שלוקח זמן להתרגל לשינויים האלה, אבל בסוף מתרגלים.

וטכנית זכותם לשנות מה שבא להם, אף אחד מאתנו לא הבעלים של פייסבוק

ההתבכיינות הזאת בכל פעם שמשנים בפייסבוק משהו פשוט ילדותית מעצבנת ולא תורמת לשום דבר

אנשים צריכים לקבל שזה אתר אינטרנט ככל אתר אינטרנט והם יכולים לעשות בו שינויים כאוות נפשם

ואף אחד לא שואל את מי שמשתמש באתר אם זה מתאים לו או לא

אף אחד לא מכריח אף אחד להשתמש בפייסבוק

ומי שלא נוח לו ולא מתאים לו יכול לקום וללכת

כל המתלוננים האלה, אני לא רואה אותם קמים בהמוניהם ועוזבים

כולם ממשיכים להשתמש בפייסבוק, וכולם ממשיכים להתלונן


יום רביעי - הקבלן שמשפץ לנו את הבית היה במקרה בבית (בדר"כ יש שם רק פועל אחד שלו)

והוא שם לב שאני נכנסת ויוצאת לא מעט, חשב שבאתי לבדוק אותם

בסוף היום שאמא שלי הגיעה, היא הסבירה לו שאין לי מקרר בבית הוא היה בשוק

האמת שלהורים שלי נגמר הכסף כשהם בנו את היחידת דיור פה שעלתה הרבה יותר ממה שהם התכוונו

המזגן שיש לי בבית הוא תודות לסבא שלי שנתן להורים שלי כסף, בלי מזגן  אי אפשר לשרוד פה, הבידוד לא משהו

ועל מקרר לא היה בכלל מה לדבר

למעשה רק בשנה האחרונה הבית קיבל ממש מראה של בית כי הרשיתי לעצמי לקנות לי דברים

עוד לא אידיאלי, אבל בדרך לשם

 

יום שישי - הקבלן קיבל סוף סוף שכל והביא פועלים שיעבדו גם ביום שישי

2 פועלים ערבים, שסיימו לרצף את כל המקלחת וחדר השירותים השני

אמנם עוד לא הרכיבו את השירותים ואת הברזים והכל

אבל סוף סוף יש צורה קצת יותר נורמלית לבית

מה שכן ההורים שלי בחרו בצבע מכוער לרצפה של המקלחת - אפור - כל כך תעשייתי!

הפועלים אגב עבדו עד 17:30 היה להם הספק יפה

אם כי לדעתי זו עדיין עבודה בקצב איטי יחסית

טוב לפחות הם לא הפעילו את המזגן ל6 שעות סתם

הפועל שבדר"כ נמצא לבד ועובד בבית של ההורים שלי מפעיל את המזגן משעות הצהריים (סביבות 12) ומשאיר אותו דולק עד הערב כשהוא הולך

וזה לא שהוא מקרר את כל הבית רק חדר אחד שבו הדלת פתוחה ככה שהוא עובד בפול כוח כל היום

מי אמר בזבוז חשמל ולא קיבל?

 

האמת שאני לא מבינה את הקבלן הזה, הוא בזבז להורים שלי 3 שבועות מהחיים

בהן כמעט שום דבר לא זז בבית

העיקר שהוא "הבטיח" להם שבמשך שבוע אחד יהרסו את הכל ואחר כך תתחיל הבניה של דברים מחדש

הוא גם אמר שהשיפוץ יארך כחודש, ובכן אחרי שבוע הבא זה יהיה כבר חודש

ואור בקצה המנהרה לא נראה עדיין

השיפוץ מתנהל בעצלתיים

וזה פוגע בעיקר בהורים שלי

שמיום חמישי הבא יתחילו לחיות כמו חורניים אמיתיים במרתף בבית של אותה משפחה ממנה הם שכרו את המרתף

טוב זה לא מרתף מרתף הוא מסודר בתור חדר, ויש שם מטבחון וגם מקלחת ושירותים, אבל אין שם מזגן

ולחיות בקיץ בלי מזגן זה פשוט סיוט לשמו

 

עוד ביום שישי, ארוחת ערב "משפחתית"

אבא שלי קורא לכל קרוב רחוק משפחה

אני לא חושבת שאנשים שהיה לנו אב קדמון משותף הופך אותנו למשפחה

זאת אומרת יש קשר גנטי אני לא אומרת שלא

אבל ממרחק של 4 דורות מאותו אב קדמון זה נראה פשוט הזוי

ששאלתי לפשר הקשר המשפחתי אבא שלי הסביר לי שאמא שלו ואמא של זו שהזמינה אותנו לארוחת שישי היו בנות דודות

מה שאומר שסבתא של סבתא שלי הייתה סבתא רבא רבא רבא משותפת לנו (גם הסבא האמת)

אלה אנשים שאם הייתי עוברת ברחוב לא הייתי חושבת לרגע שהם משפחה

תחשבו על איזה פיצול ענקי בעץ המשפחתי

 

זו הייתה גם ארוחת ערב מוזרה

קודם כל כי לא הכרנו שם כמעט אף אחד

והחברה הצעירים (שהיו בגילאים 20-30 בערך) לא בדיוק דיברו אתנו (היינו אחותי ואני)

זה היה נראה כאילו הם באו בעיקר בשביל האוכל

חלקם אפילו לא אמרו לנו שלום או שאלו לשמינו

 

החלק המצחיק היא שמי שהזמינה אותנו חולמת כבר שנים על איחוד משפחתי כזה

אז ישבנו כולם בשולחן ואכלנו, אבל חוץ מזה? לא היה שם שום דבר

 

הבנים של המארחת (שהם כבר גדולים כאמור) חוץ מלאכול לא נקפו אצבע

רק אחד מהם, שחזר בתשובה (והוא דתי כיפה סרוגה) עזר

אם זה בלפנות מהשולחן, או להביא דברים מהמטבח

האמת שהוא היה הבן אדם היחידי שהחלפתי איתו כמה משפטים קוהרנטיים

 

לי האוכל בכלל לא היה טעים האמת

אני בספק אם הוירוס שיבש לי את בלוטות הטעם

אבל האוכל היה תפל לטעמי

לשום דבר שאכלתי לא היה טעם דומיננטי של משהו

התבלון היה כמעט בלתי מורגש

לא מתוק, לא מלוח, לא חריף לא היה לאוכל טעם של שום דבר

אני לא אומרת שצריך להרעיף בתבלינים ולבלבל את בלוטות הטעם

אבל צריך טעם אחד דומיננטי, שיקפיץ את הטעם של העוף או של הבשר

וזה לא היה שם, אפילו הסלט היה תפל

 

הלוואי והייתי יכולה להגיד שהאוכל לא היה דבר חשוב בכל המפגש הזה

אבל האמת שזו הארוחה הבייתית החמה היחידה שהייתה לנו כל השבוע

היות ואין לנו מטבח ואין תנור, יכולות הבישול שלנו קצת מוגבלות

אני מעדיפה עשרות מונים את האוכל של אמא שלי

או לפחות את האוכל שלי

 


 

נכתב על ידי , 12/8/2012 03:58   בקטגוריות החיים במושב, המשפחה שלי, על אנשים וחיות אחרות, ענייני דירות  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-13/8/2012 14:10




Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)