זה דבר שתמיד שיגע אותי, כתבתי על זה בעבר לא מעט

בגיל העשרה שלי זה היה סיוט להיות איתו באותו הבית

הוא גם אחת הסיבות שמיהרתי לעזוב את הבית בגיל כ"כ צעיר

ועזבתי למקום שידעתי שהוא לא יגיע לשם - באר שבע

לא משנה גם אם הייתי עוזבת לעיר הקרובה הוא לא היה מגיע

הוא אף פעם לא הטריח את עצמו לבקר אותי במיוחד

לאבא שלי יש תכונה מאוד מעצבנת שהוא העביר לנו הילדים שלו

וזה - קיטורים

אני מאוד משתדלת לפרוק דברים רק פה ולא בחיים האמיתיים הרגילים שלי

אם כי בחודש וחצי האחרונים הגיעו מים עד נפש עם הבית והשיפוץ הבלתי נגמר

בשלב מסויים זה פשוט נעשה מעיק מדיי

אבל הקיטורים שאתם רואים פה, זה כעין וכאפס לעומת מה שאבא שלי עושה

ותאמינו לי שהוא לא נמצא הרבה בבית, אבל הגישה שלו, הטון דיבור שלו, עושים אווירה מאוד לא נעימה בבית

למשל בשבוע שעבר אני הכנתי ארוחת שישי

אין לי בעיה לבשל, אני דווקא אוהבת את זה

אחלה תראפיה

אני דיי נהנית

אם כי אני חייבת לציין שבתנאים שהיו לי בשבוע שעבר זה לא היה להיט

הכירה החשמלית שיש לי לא משהו, ולוקח לי פי 2 זמן להכין עליה כל דבר שעל כיריים גז לוקח לי הרבה פחות

בכל מקרה אני הכנתי את ארוחת שישי בשבוע שעבר

ערכתי את השולחן, הכנתי סלט, שתיה וכו'.

אז נכון אבא שלי לא קיטר על האוכל

אבל היו לו הערות אחרות

למה עשיתי אוכל כזה ולא אחר

למה שמתי את הצלחות האלה ולא אחרות

שהאור מחמם אותו

שאין רוח

בשלב מסויים הוא נבח על אחותי, אני לא זוכרת בדיוק על מה

אבל היא פשוט קמה מהשולחן והלכה לחדר שלה

אז הוא התחיל לקטר עליה

כשהוא סיים הוא קם מהשולחן והלך לעשן

ורק אמא שלי ואני נשארנו, אמא שלי לא הרגישה טוב באותו יום

ואני הלכתי לקחת את הכלים כדי להדיח אותם בבית שלי, כי אצל ההורים שלי עוד לא היה כיור במטבח

כמובן שלא יכולתי לקחת את כל הכלים בבת אחת

וכשחזרתי אבא שלי נבח עלי למה עוד לא פיניתי את השולחן ולמה לא הדחתי את כל הכלים

אני לקחתי גם את הכלים האחרים והדחתי אותם

אבל אתם מבינים שבאותו יום כל אחד הלך אחר כך לפינה שלו ואף אחד לא דיבר אחד עם השני

היום, זה היה התור של אמא שלי להכין ארוחת ערב

סיכמנו שנעשה שישי היא שישי אני

הקבלן המשפץ והפועל שלו היו אצלינו בבית עד שעה 18:00

בכלל הם עבדו פה כל השבוע, כל פעם בקטנה

הקצב האיטי שהם עובדים בו יכול לשגע פילים כל בן אדם אחר היה מסיים בכמה שעות את מה שהם עושים בשעה

אבל אין מה לעשות זה מה יש ואמא שלי מנסה להיות סופר נחמדה אליהם רק שיסיימו כבר ולא יעשו לנו צרות

כמו שעשו לאחרים

לאבא שלי היה יותר דחוף לנקות את הבית

הוא משתגע מכל כתם קטן בכל פינה אפילו אם זה סתם טביעות אצבעות על הכיריים

(מעניין, זה לא הפריע לו לפני השיפוץ, לא ככה בפדנטיות הקיצונית הזאת)

בכל מקרה אמא שלי טיטאה את המרפסת ושטפה את המטבח והסלון שהיו מלוכלכים מזה שפועלים הלכו וחזרו בהם כל השבוע הזה

ולא היה לה זמן להכין אוכל, גם כשאני הצעתי היא אמרה לי לחכות שהפועלים ילכו

מה שיצא מאוחר בסופו של דבר

אמא שלי גם עובדת בימי שישי בבוקר

ובגלל שכבר לא היה לה כוח היא הציעה שנלך לאכול במסעדה

התלבשנו, ואז אמא שלי העירה את אחותי כדי שתארגן לצאת

בינתיים אבא שלי החליט לפנות עוד דברים מהחצר

השד יודע מה בער לו (מבטיחה לכם שמה שהוא זרק יכל לחכות)

אחותי התלבשה והלכה לשטוף פנים

ואז אבא שלי נבח עלי, שתעוף מהמקלחת כי הוא חייב להתקלח עכשיו!

אחותי נעלבה הלכה לחדר שלה כיבתה את האור וחזרה לישון

אחרי שאבא שלי היה מוכן היא לא רצתה לבוא

היא נעלבה ממנו וממש לא רצתה לנסוע

האמת גם אני הייתי מעדיפה לא לנסוע

אבל לא היה לי לב להשאיר את אמא שלי איתו ועם הצעקות שלו עליה

אז אבא שלי הלך לחדר של אחותי ונבח עליה לבוא

כאילו שזה יעזור, הטון דיבור הזה

הלכנו לרכב,

ואבא שלי ממשיך

צועק על אמא שלי על החינוך הגרוע שהיא חינכה אותנו

מי ישמע, מה אחותי עשתה, היא בסך הכל נעלבה לא רצתה לבוא בגלל  איך שהוא דיבר אליה

שהיה בצורה ממש לא מכובדת, וממש לא נעימה

לא מגיע לה היחס הזה, האמת גם לא ל אמא שלי וגם לא לי

זה שהוא מתנהג כאילו הוא משרת את כולנו ואף אחד חוץ ממנו לא עושה כלום בבית

אז נכון שהוא מרוויח יותר מאמא שלי, והוא עובד בשתי עבודות (אבל הוא לא חייב)

הכסף שהוא מרוויח מעבודה שהוא עושה בפרטי הוא שומר לעצמו

לסיגריות וטיסות לחו"ל השנה זה יצא על השיפוץ שהוא רצה

ממש התעצבנתי בשביל אחותי, לשמוע את הדברים שהוא אמר עליה

זה פשוט הרתיח לי את הדם

אמא שלי אמרה לו - שהוא מעכיר את האווירה בבית

והוא התחיל לנבוח גם עליה

וכמה היא לא בסדר

את שאר הדרך העברנו בשתיקה - טוב אמא שלי ואני בשתיקה, אבא שלי בקיטורים

ואבא שלי מתנהג כאילו כל אחד בבית חייב לו משהו

אף אחד מאתנו לא ביקש ממנו להקריב את הזמן שלו לטובת עבודה

המרדף שלו אחרי כסף ודברים חומריים הוא רק שלו

לא תאמינו איך הוא מתהלך כמו טווס ומספר לכל מי שמוכן לשמוע על הבית המחודש שלנו

ומצד שני בבית מקטר על 20 אלף דברים בבית החדש שהוא מוצא שהם לא בסדר

או זה שהוא משווה את השעות עבודה של מי מאתנו לשעות העבודה שלו

לא כולנו מזוכיסטיים שמסוגלים לעבוד 24 שעות ברצף ולתפקד אחר כך

כשנסענו למסעדה

ברכב אבא שלי הספיק לקטר על ההתנהגות של אחותי

על ההתנהגות שלי

על ההתנהגות של אמא שלי

על הדברים בבית שלא בסדר

על הדרך בה אמא שלי בחרה לנסוע למסעדה

על המסעדה שנסענו אליה

על זה שהשולחן והמזנון שהוא הזמין עוד לא הגיעו

על זה שכמה שהוא משלם על הסלולרי זה יקר והוא צריך לעבור מסלול

וכל זה ב15-20 דקות נסיעה

וכן בטון מאוד מגעיל!

כשישבנו במסעדה הוא כל הזמן קיטר על האוכל

נכון, האוכל לא היה טעים!

והמסעדה שפעם הייתה עממית וב-100 ש"ח משפחה של 5 היו אוכלים בה טוב

יצאנו משם עם 237 ש"ח פחות בכיס

אנחנו לא נחזור לשם

האוכל לא היה טעים, אכיל כן, טעים... לא מי יודע מה

לפחות לו לא הפריעו האנשים שעישנו שם - מה שכן הפריע לאמא שלי ולי

אבל אכלנו מהר והלכנו משם

מיותר לציין שרוב הארוחה אבא שלי דיבר וקיטר

אני אפילו לא זוכרת על מה, כי לא ממש הקשבתי

בכל זאת גם ליכולות הספיגה שלי יש גבול

ואחר כך הוא עוד מתפלא שאף אחת מאתנו לא מדברת איתו

אצלו אף פעם אי אפשר לדעת מאיפה תבוא השטוזה

המילים שלו שהוא מוציא את העצבים עלינו

זה כמו שהוא מעיף לך סטירה!

הוא יכול רגע אחד להיות נחמד

ובשני להוציא עלייך את העצבים שלו

אמנם במילים

אבל גם מילים הן סוג של אלימות

אני חושבת שאחי הוא הבן אדם היחיד ששומע בעצם את הקיטורים של אבא שלי

אבל מזה הוא מקבל אינפורמציה חד צדדית

הוא לא מקבל את הצדדים של האנשים האחרים שלוקחים חלק במשפחה שגרה בבית

רק את הצד של אבא שלי

ובגלל זה הוא גם מצדד בו

כי אבא שלי מוציא את עצמו בסדר מול אחותי, אמא שלי ומולי

למרות שאחי לא נוטה להזכיר את אמא שלי, כי הוא חייב לה הרבה

אבל תמיד יש לו מה להגיד על אחותי ועלי - אנחנו תמיד לא בסדר (מעניין מאיפה זה מגיע)

אחי לא גר פה בבית, הוא לא יודע איך זה מרגיש החיים עם אבא שלי

(וביננו הוא גם לא יודע מה אנחנו עושות ומה לא)

כמה אנחנו שמחות כשהוא לא נמצא פה ונמצא בעבודה

כי כשהוא נמצא פה הוא כל הזמן מקטר ומעכיר את האווירה

וזה לא נעים להיות בחברת בן אדם שמזעיף פנים כל הזמן

זה לא נעים להיות בחברת בן אדם שמקטר כל הזמן

אתם קוראים פה מה שאני כותבת וזה בתמצות אבל בשלוש שעות מהרגע שיצאנו היום מהבית ועד שחזרנו

אבא שלי לא סתם את הפה לרגע בקיטורים, אולי רק כשהוא אכל היה שקט בזמן הלעיסות

תארו לכם 3 שעות ברצף של קיטורים שלא נגמרים

וזו רק דוגמא קטנה למה שקורה פה כל יום

אם כי ברוב הימים אנחנו משתדלות להתעלם ממנו או לא להיות בחברתו יותר מדיי

אבל יש גבול גם כמה אפשר לעשות את זה

(השורה בכותרת מתוך השיר של מאיר אריאל/סאוחתו אעפעס)