קשה לי לקרוא לדבר הזה הפסקת אש, מבחינתי זה יותר כמו דחיית אש למועד אחר שיהיה נוח לחמאס.

מפריע לי היחס של הממשלות בישראל לאיזור הדרום

צריך לגור שם כדי להבין, שהחיים שם הם לא כמו החיים במרכז

(בלי שום קשר לירי הטילים על הדרום, הכוונה היא בכלל)

יש הזנחה של איזור הדרום, הזנחה פושעת

עצם זה שירי טילים על ערי הדרום הפך להיות שגרה זה בכלל לא לעניין

החלק האירוני הוא שלמרות התקיפות של צה"ל על עזה באותו הזמן בדיוק

טורי המשאיות של ישראל לעזה מתייצבים כרגיל, החשמל זורם, המים מפכים בעליזות לעזה ולחמאס, כן, חמאס שותה את המים שלנו, והשקלים זורמים עם משאיות הברינקס לרצועה.
אנחנו המקרה הראשון בהיסטוריה שבו צד מממן ומכלכל את האוייב, אפילו בזמן מלחמה איתו.

אני רוצה להביא פה חלק מטור שקראתי לפני כמה ימים, של שאול רוזנפלד:

"איך יכולתם להיות כה טיפשים ולחתום על הסכם עם הנוכל והמושחת הזה? הוא ידפוק אתכם כפי שדפק כל מי שעשה עמו הסכם", קונן בכיר פלסטיני באוזני קציני צה"ל ב-14 בספטמבר 1993, יום לאחר חתימת הסכם אוסלו. אלא שבאותם ימי התרוממות רוח וזחיחות דעת לא היה סיכוי רב לקול זה, כמו לקולות אזהרה דומים אחרים, לחדור מבעד למסכי ההדחקה וההכחשה שהורמו כאן בעיוורון מפואר.

חודשים ספורים אחר כך, החלה חרושת פיגועי ההתאבדות להיכנס למלוא הקיטור. ההסתה הפלסטינית נגד ישראל הפכה למצוות פרטנרים מלומדה, יו"ש התמלאה חוליות טרור בעידוד ובברכת הראיס הראשון לפלסטין. עזה - שעד להסכם אוסלו לא הצריכה יותר מחצי מחלקת חי"ר לשמור על יישובים כמו כפר דרום ונצרים - התחילה להידמות יותר ויותר לקן צרעות חמאסי וג'יהאדיסטי.

מצוידים במיטב חלומות האספמיה ובכישרון מופלא של ראיית הנולד כשל סומא בארובה, הכשירו במחנה השלום הישראלי את הקרקע העזתית לאותם זרעי פורענות, שיהפכו לימים את חייהם של יותר ממיליון ישראלים לגיהינום. "הרי הבטיחו לנו גם קטיושות מעזה. לא הייתה עוד אף קטיושה ולא תהיה קטיושה", השתבח באותם הימים יצחק רבין בראיית הנולד שלו ושל הוגי אוסלו. זה היה קדימון למהדורת הבלים שנייה, עשור אחר כך, עם תוכנית ההתנתקות. אותה תוכנית, שקברניטיה ושוחריה לא חדלו ערב מימושה לקשור לה כתרים ולבטל בבוז כל טענה על הסיכון בהחמרת הירי הרקטי על ישראל או על השתלטות גורמים עוינים על הרצועה לאחר שניסוג ממנה.

"אומרים לי כי הנסיגה תגביר את מתקפת הטרור. אני דוחה על הסף את האמירה הזאת", ביטל אז אריאל שרון באחת את חששם של רבים מהרעה שעתידה להיפתח מעזה. "זהו הסיכוי היחיד לחיים נורמליים", קבע אז הטרום-פוליטיקאי יאיר לפיד. "שיהיה איום על יישובי הנגב? אני עוד לא שמעתי טענה מגוחכת כזאת", לגלג אז מאיר שטרית מקדימה על אותם ספקנים עיקשים שבינינו. אלא שהשלושה לא היו יותר מחוליות ספורות בשרשרת הוויה מדומיינת גדולה של ישראלים, שהתקשו לראות מה מצוי מעבר לחוטמם, ובעיקר היו חלק ממנגנון משומן להפליא - לא פחות מחבורת אופוריית אוסלו - שהפיץ באותם ימים את ההזיה שהעזתים מבינים היטב שיש להם הרבה מה להפסיד אם יפנו את נשקם כלפינו, ולכן לא יעשו זאת.

עתה, 19 שנה מיום זריעת הרוח הראשונה באוסלו, ושבע שנים מהזריעה השנייה עם ההתנתקות מהרצועה, קוצרת ישראל את הסופה הכה צפויה, תוך שהיא נאלצת להכריע בין כמה אופציות פעולה, שהטובה שבהן תבטיח לה לא יותר מחודשים ספורים עד שנים מעטות עד לסבב האלימות הבא. ארבעת הקסאמים הראשונים אי פעם שנורו ב-2001 בחסות אוסלו הפכו ברבות השנים, תחת מטריית ההתנתקות, למבול רקטי, שמיגורו ב-2012 הופך למשימה קשה מנשוא ללא השתלטות קרקעית על הרצועה.

שלא תבינו אותי לא נכון

אני לא בעד לצאת למלחמות

ברור שעדיפה הידברות

ברור שעדיפה דרך השלום

רק שלצערי הרב קשה לממש דרך זאת עם ארגון טרור שהאידואולוגיה שלו מושתת על השמדת היישות הציונית (כך הם קוראים למדינת ישראל).

המון פוליטיקאים התראיינו ברשתות החדשות השונות

בישראל, וגם ברשתות זרות

לא מבינה למה כל פוליטיקאי צריך להגיד מה הוא חושב על הלחימה

אני לא ידעתי מה יותר נורא

לשמוע את אלי ישי מדבר דברים הזויים על להחזיר את עזה לימי הביניים

או

לשמוע את זהבה גלאון, נטולת כל קשר למציאות

מציעה בפשטנות קיצונית "הידברות", בלי להתייחס עניינית למורכבות יחסי הכוחות בין חמאס לפתח ובלי להתייחס למעורבות של איראן או לאג'נדה השורשית המוצהרת של חמאס להשמדת ישראל.

אפילו דב חנין שנחשב יותר קיצוני מגלאון, לא דיבר בצורה כזאת.

למרות שגם הוא תומך בהידברות ומאמין כי ניתן לנסות לדבר להיגיון של החמאס

באמת אני אומרת לכם בתור מצביעת מרצ לשעבר

חבל לי כל כך על המפלגה הזאת

הדברים שאמרה יו"ר המפלגה הופכים את מרצ לפחות רלוונטית יותר ויותר.

לפי הדברים של גלאון הם שמים את טובת הפלסטינאים לפני טובתה של מדינת ישראל

וזה  אני בטוחה מפריע אפילו ללא מעט שמאלנים

היה יותר הגיוני לדעתי להגיד שצריך להפריד בין המטרות הרצחניות והקיצוניות של חמאס לעומת המטרה של הפלסטינאים שרק רוצים מדינה משל עצמם, לחיות בכבוד לעבוד בכבוד וכו'.

אבל לצערי זהבה לא חשבה להגיד את הדברים האלה.

ההפסקת אש הזאת נובעת מאוד מהלחץ האמריקאי על ישראל

והלחץ של המצרים על חמאס

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה נשלח לפה כ"כ מהר מזכ"ל האו"ם ומזכירת ארה"ב

למעשה אני חושבת שהייתה פה התערבות אמריקאית מאוד בוטה

כי מכל מה שקראתי והבנתי כן התכוונו בשיא הרצינות להיכנס לרצועה

(לא סתם גוייסו כ"כ הרבה חיילי מילואים)

אובמה תמך בישראל מסיבה מאוד פשוטה

לא הייתה לו סיבה טובה להגיד לנתניהו לא לצאת לתקיפה הזאת

היה ירי טילים על ערי ישראל מרצועת עזה - זו עובדה ואי אפשר לערער עליה

וזכותה של ישראל להגיב - זו גם עובדה שאין לערער עליה

לא הייתה שום סיבה לאובמה להגיד לא למבצע הזה

לכן הוא תמך, וגם אמר כל הזמן שצריך לעשות הפסקת אש

(נו טוב, הוא מקבל נקודות על התמיכה, למרות שלי זה לא נראה מכל הלב, הוא היה מעדיף שלא)

רוב האנשים שדיברתי איתם, חלקם תושבי הדרום, חלקם חיילים שיצאו למילואים עקב המבצע הזה

אמרו לי שהכעס הגדול שלהם בעיקר הוא על נתניהו וברק שהתקפלו

אנשים לא ציפו להפסקת אש, לא באמת

אנשים ציפו ליותר,

לא לזה

לא למה שקורה היום

רוב תושבי הדרום מרגישים מופקרים לאור הפסקת האש הזאת

והחיילים, מרגישים החמצה וכעס רב

אני מקווה שיהיה שקט

תקווה היא אחד הדברים הכי טובים שיש לנו

אבל אני לא חיה בחלומות באסמפיה

אני יודעת שכל זה רק זמני

זו לא הפסקת אש זו דחיית אש למועד אחר שיהיה נוח לחמאס

והבעיה הכי גדולה זה שאנחנו לא נדע מתי תהיה הפעם הבאה

אבל סביר להניח שהפעם הבאה תהיה חזקה יותר, קשה יותר והרסנית יותר

אחרי הכל, עכשיו הם יכולים לשלוח טילים גם לגוש דן וירושלים

זה איזור הרבה יותר אטרקטיבי מהדרום (יותר אוכלוסיה)

מי ימנע את הירי בפעם הבאה?