הייתי עייפה (ועדיין האמת) בצורה יוצאת דופן

עקב שביתת האחיות (המוצדקת לדעתי לפחות) לא יכולתי לקבל את זריקת ה-B12 הקבועה שלי

תמיד יש לי עייפות קלה מורגשת שבועיים אחרי הזריקה, ובשבוע הרביעי-חמישי של החודש (תלוי כמה שבועות יש באותו חודש) זה יותר מורגש

בעיה לא קלה העייפות הזאת

אי לכך ובהתאם לזאת, אני ישנה בערך כמו חתול פרסי

לפחות זה משהו שאפשר לעשות בסופ"ש כשהשכנים מהבית שלידנו לא עסוקים בבנייה של הבית מעץ שלהם

שצמוד מאוד לשטח של ההורים שלי, מה שאומר שהבית הזה רחוק רק 3 מטרים מהיחידת דיור שלי

ואני שומעת את הדפיקות והניסורים כאילו הם ממש מתחת לחלון שלי (טוב זה לא רחוק)

הם עסוקים בבניה הזאת כל השבוע, כולל ימי שישי

וזה רעש מחריד אוזניים

וגם אם אני אוטמת לגמרי את הבית אני שומעת את הרעש המחריד הזה

בכל מקרה אני הולכת לאחות באופן פרטי כדי לקבל את הזריקה הזאת

כי אני לא ממש במצב תיפקודי נורמלי (אלא אם כן שינה לפחות 70% מהיום נחשב אצל מישהו לנורמלי)

לא תענוג גדול אבל זה מה יש

החיפוש עבודה הולך בעצלתיים

לא כי אני לא שולחת את קו"ח שלי, אלא כי השוק לא במצב מזהיר כרגע

אני לא לחוצה עם זה, אבל זה לא בדיוק להיט

גם חבר טוב שלי לא עובד כחודש, סגרו את מקום העבודה שלו (הוא ידע על זה חצי שנה מראש)

מן תקופה מוזרה שכזו

משגע אותי שרוב הצעות העבודה הן דרך חברות השמה/משאבי אנוש/מיקור חוץ למיניהן

הדרישות אמנם לא גבוהות, למרות שתמיד מצחיק אותי בהצעות שכתוב בהן "מחפשים מומחה"

אני יכולה לספור על יד אחת (גג 2 ידיים) את מספר המומחים בתחום שלי בישראל.

לרוב אלה סתם מקומות שמחפשים אנשים שהם over qualified

והבעיה השניה בדרישות היא שיש המון דרישות

אם פעם הדרישות היו מסתכמות ב2-3 שורות, היום זה 7-10 שורות של דרישות

וחלק מהדברים לא בהכרח קשורים אחד לשני

בלתי נתפס עבורי שאין כמעט עבודה באיזור שאני גרה בו

זאת אומרת זה עניין של מזל למצוא בתחום שלי באיזור המגורים שלי

רוב האנשים קמים בבוקר ונוסעים לעבודה

נוסעים לכיוון תל אביב או יותר צפונה

טירוף, אתם צריכים לראות את הפקקים ממודיעין בבוקר ואל מודיעין אחה"צ

75% מתושבי מודיעין לפחות לא עובדים בה או בסביבה הקרובה

אבסורד!

גוש דן לא כל כך רחוק מפה

אבל לקום כל בוקר ולנסוע יחד עם כולם בפקקים זה לא בדיוק להיט

אני תוהה מה קורה עם רכבת ישראל, מאז שהשתנתה שם ההנהלה

מעניין אם המצב השתפר

אני מניחה שבשעות הבוקר זו עדיין נסיעת סרדינים (הקרונות מפוצצים ואין מקום לזוז או לנשום)

אבל  אני מקווה שהמצב השתפר

חבל שאין תחבורה ציבורית נורמלית בישראל,

יש אנשים שנוסעים ברכב הפרטי שלהם רק בגלל זה

היום כשאני כבר יותר משנתיים גרה במושב, אני יכולה להגיד לכם כמה רכב פרטי הופך להיות עניין קריטי

האמת שהתכוונתי להוציא רישיון נהיגה, אבל בגלל הטיפול שיניים שאני עושה, זה נדחה

מה לעשות שרופא שיניים זה לא בדיוק דבר זול (גם אם זה רק סתימות)

ובריאות קודמת לכל.

זה מתסכל לבזבז 3-4 שעות ביום על נסיעות לאיזור גוש דן וחזרה

וזה לא משנה אם זה רכב פרטי או תחבורה ציבורית

כשכולם נוסעים לאותו כיוון באותו הזמן הכל לוקח יותר זמן

אני צריכה גם להחליט איזה קורסים אני לוקחת בסימסטר הבא

צריך לדעת מה לשלב כדי שלא יהיה עומס

גם ככה לא קל לי עם העניין של הלימודים

לא שהלימודים עצמם קשים

המשמעת שלי לא מה שהייתה פעם

והיא עדיין לא במצב שמניח את דעתי

אני מניחה שזה יהיה עוד יותר מאתגר כשאני אעבוד ולא רק אהיה בבית

מקווה שיהיה לכם שבוע נהדר

ושיהיה מזג אוויר חורפי (כמה התגעגעתי לחורף)