יום הבוחר, יום הבחירות מתקדם בצעדי ענק

מה שנראה לפני כמה חודשים בתור משהו רחוק, אוטוטו כבר כאן

אני חייבת לציין שזו הפעם הראשונה שאין לי מושג למי להצביע

אני קוראת, ולא מעט על פוליטיקה, מה שבדרך כלל אני לא עושה

אני קוראת על מפלגות, על פוליטיקאים

אני רואה אותם מופיעים בטלוויזיה בתוכניות כאלה ואחרות

ולא מצליחה לגבש דיעה, מה מתאים לי

אני מכירה הרבה אנשים שחושבים שזה נכון להצביע לנתניהו כי גם ככה הוא זה שינצח בבחירות

ובכן, אני מצטערת, אם אנשים לא יצביעו אחרת, זה באמת מה שיקרה

קשה לי מאוד לראות מישהו שינצח את נתניהו

ועדיין, אני יכולה להגיד שלליכוד ביתנו אני לא אצביע

אני חושבת שיש לי סוג של התנגשות בין ערכים

גדלתי במושב שיתופי, במקום שכולם היו שווים, ערכים סוציאליים, חברתיים (יש אפילו שיגידו קומוניזטיים)

למעשה מהבחירות הראשונות שהצבעתי בהן בשנת 1999, למעט הבחירות האחרונות לפני 4 שנים, הצבעתי תמיד מרצ

מרצ השתנו מאוד מאז שנת 1999, הם כבר לא המפלגה שהכרתי, גם אני השתניתי, וקשה לי להתחבר למצע שלהם שבראשו עומד העניין של שלום עכשיו ומייד.

כאילו שאין עניינים אחרים בוערים על הפרק.

פה בעצם מגיעה הדיעה הימנית שלי

זה לא שאני לא מאמינה בשלום, אני מאוד מאמינה בשלום שיש לנו עם ירדן, וגם בשלום שיש לנו עם מצרים, למרות שהוא תמיד נחשב לשלום קר.

אני לא מאמינה בשלום עם הפלסטינאים, למעשה מעולם לא נחתם הסכם שלום עם הפלסטינאים, נחתמו הסכמי הבנות, שהיו אמורים להוביל לעוד הסכמים שבסוף הדרך הזאת היה אמור להגיע שלום.

ובכן, כל הרעיון היפה הזה התפספס איפשהו בדרך, עוד בתקופת רבין ז"ל

ברגע שהועברו שטחים לרש"פ, והועבר להם נשק, האיזור נעשה נפיץ

זה היה הרי הזוי, שאחרי הסכמי אוסלו היו המון פיגועים בישראל

פיגוע פעם בשבוע היה סטנדרט, לפעמים היו  אפילו שניים.

לנסוע באוטובוס ברחבי תל אביב או ירושלים היה מפחד, אבל אנשים נסעו כי אין ברירה

הכוח הצבאי ששומר היום על עזה וביו"ש עצום לעומת מה שהיה לפני ההסכמים האלה

מכשירים חיילים במיוחד כדי למנוע פיגועים ופעולות נגד ישראלים

היה אמור להיות שלום, לא?

חלומות באסמפיה...

אני לא מאמינה בשלום עם הפלסטינאים

אני לא חושבת שצריך להחזיר שטחים ממדינת ישראל למדינות שלא היו קיימות אף פעם- פלסטין, לא הייתה קיימת מעולם מדינה כזאת

ויתרה מזאת, אני לא יכולה להאמין בשלום עם קבוצה של אנשים שהמנהיגים שלהם אומרים בריש גלי, שהם לא מעוניינים בזה.

הנה אמרתי את זה, זה מה שאני חושבת, אתם לא חייבים להסכים עם זה

אני מאוד מאוד מאוד מאמינה בדו קיום, ואני חושבת שזה ה-דבר שצריך להשקיע בו בימים אלה.

יתרה מזאת, אפילו ח"כ חנין זועבי אמרה שמבחינה אנחנו (הערבים הפלסטינאים והיהודים) יכולים לחיות במדינה אחת, אבל שיהיה שיוויון זכויות מלא לכולם.

ואגב, אני חושבת גם שההבנות, וההסכמים שנעשו באוסלו עושים עוול לפלסטינאים

אפילו זהבה גלאון בעד לבטל את הסכמי אוסלו, לא בגלל טובת ישראל, אלא בגלל שזה דופק את הפלסטינאים.

אז מה שקורה היום בעצם זה שיש שני צדדים במפה הפוליטית הישראלית: שמאל וימין

אחד ניכס לעצמו את המילה שלום ואחד ניכס לעצמו את המילה לאומי

וחוץ מזה שום דבר לא באמת חשוב

לא המצב החברתי, לא המצב הכלכלי, לא המצב הסוציאלי

כלום

ופתאום מפלגות חדשות צצות פה כמו פטריות אחרי הגשם

כל אחת מבטיחה משהו אחר שהיא לא בהכרח תוכל לקיים בכלל

ריבוי מפלגות ודיעות זה פלורליסטי ודמוקרטי, אבל לא ממש תורם בשורה התחתונה

ופוליטיקאים שמבטיחים דבר אחד ואחר כך הולכים ועושים דבר אחר

ושחיתות

שחיתות נוראית, שגורמת לי לתהות לאן לכל הרוחות הגענו? ואיך יוצאים מזה?

נשבעת לכם שמה שהמדינה שלנו צריכה עכשיו זו תוכנית הבראה

למגר את השחיתויות, להשקיע בדברים החשובים באמת: בריאות, חינוך, רווחה, תשתיות.

להפוך את המדינה שלנו למקום שיהיה יותר טוב לחיות בו

במקום להתעסק במלחמה ושלום כל הזמן

באמת מיצינו את העניין הזה

אם מסתכלים על פירמידת הצרכים של מאסלו בתור דוגמא טובה למצב המדינה שלנו

אפשר לראות בקלות מאוד שאנחנו עונים על שני השלבים הראשונים

וגם השלב השני, הוא כבר לא ב-100% אלא ב-50%

כי החיים במדינה שלנו נעשו ממש קשים

הסברה טוענת שאי אפשר להגיע באמת לשלבים הגבוהים אם אין מענה לשלבים שהיו לפני

והמדינה שלנו צריכה לעבוד היטב על השלבים הראשונים, על הבסיס

על זה שלכולנו יהיה טוב לחיות פה במדינת ישראל

יש אנשים שאומרים שצריך לעשות שלום לפני כל דבר אחר במדינה הזאת

אני חושבת שצריך קודם לטפל בעניינים הפנימיים של המדינה שלנו, לפני שנוגעים בעניינים שקשורים למה שיש בחוץ.

התפיסה הזאת ששלום קודם להכל, בעיני היא שגויה. כאילו שכל מה שלא טוב במדינה שלנו יסתדר ברגע שיהיה שלום

זה לא נכון, זה לא עובד ככה.

יש במדינה שלנו הזנחה של שנים, של המון ממשלות, לא רק של זו הנוכחית (למרות שגם לה לא חסר).

מתקופת שמיר בתחילת שנות ה-90 (שזה כולל גם את תקופת רבין שבאה לאחר מכן)

אף ממשלה לא באמת חשבה קדימה, לא תיכננה קדימה.

שזה א-ב

אני אנסה להמחיש, מנהלים בחברות, צריכים לחשוב קדימה על הצרכים של החברה

בתחום שלי למשל, חושבים על גידול באנשים, על טכנולוגיות חדשות שצריך לרכוש, על ציוד מתכלה שצריך לרכוש, ציוד חדש שצריך לרכוש וכד'.

כל הדברים האלה כדי שהחברה תפעל כמו שצריך, כל אחד  אחראי על התחום שלו

במדינה שלנו שכחו לחשוב קדימה

בגלל זה הגיע המצב הנפיץ הזה

היום יש 8 מיליון תושבים במדינת ישראל

והתנאים הם כמו שהיו בשנות ה-90 אם לא לפני כן.

וראינו שהדברים האלה התפוצצו בפנים של הממשלה הנוכחית, דוגמאות טובות לזה, הם המשבר החברתי, מחאת האוהלים, ואסון הכרמל.

אבל אלה רק הדברים המאוד בולטים שאנחנו רואים ומדברים  עליהם בחדשות.

ובעצם מה שאני חושבת על השלום והעניין המדיני בטחוני, זה בעצם אחד הדברים הבודדים שימניים אצלי.

זה וזה שאני חושבת שישראל צריכה לשמור על ציביון יהודי (אבל עם הפרדת דת ומדינה).

בחיי, בכל אתר שיש בו "מבחן" על הדיעות הפוליטיות - לאיזו מפלגה להצביע

אני מגיעה למפלגות שמאל כאלה ואחרות.

אני נגד קפיטליזם לא חושבת שזה בריא, אני בעד שיוויון זכויות לכולם, אני בעד סוציאליזם (זה הופך אותנו לחברה טובה יותר), אני בעד הפרדת דת ממדינה (למרות שאני חושבת שצריך לשמור על צביונה היהודי של מדינת ישראל) בעיקר בגלל שאני לא חושבת שאזרחי ישראל צריכים לממן את מוסדות הדת השונים (שכוללים רבנים, כוללים, ישיבות, בתי ספר חרדים שלא מלמדים מקצועות ליבה, וכו'). צריך למגר את האלימות, להשקיע בתרבות ובחינוך. להחזיר את המדינה שלנו להיות מקום שטוב לחיות בו, שאפשר לחיות בו ברווחה, ולא מקום שבו בקושי גומרים את החודש, ואנשים רק חושבים על איך הם יכולים להוציא דרכון זר ולברוח לגור בחו"ל כי אחרת אין שום מצב שהם יוכלו לקנות פה בית, או לחיות ברווחה כלכלית ברמה הכי בסיסית שיש.

אני חושבת שצריך להשקיע פה בעיקר במשאב האנושי, שסובל כבר שנים מהזנחה

חינוך, רווחה, בריאות, תשתיות, תרבות

ובשורה התחתונה המשאב האנושי הוא הדבר הכי חשוב שיש לנו במדינה שלנו

מה שכן, אני מאוד מקווה שהפעם יותר אנשים ילכו להצביע

בבחירות שהיו לפני 4 שנים לא מעט אנשים לא הלכו להצביע

בערך חצי מיליון תושבים מערי גוש דן (בלבד) לא הלכו להצביע, זה המון, תארו לכם כמה מנדטים זה.

(עכשיו תחשבו כמה אנשים באמת לא הלכו להצביע, לא רק מגוש דן)

גרתי בתל אביב, שמעתי חברים, ובכלל אנשים אומרים שהם לא הולכים להצביע, שלא חשוב להם, שאין גם ככה למי להצביע

חלק לא קטן מהאנשים האלה, ראיתי אותם אחר כך ישנים באוהל ברוטשילד (מחאת האוהלים 2011)

זה לא שהטענות שלהם לא היו מוצדקות, אבל למה לא השפעתם על מה שקורה במדינה?

למה לא שמתם פתק בקלפי, אפילו לאיזו מפלגה קטנה שהייתה מקבלת עוד כמה מנדטים, ועושה שינויים יותר גדולים

עוד פחות מחודש הבחירות

אני מקווה שיגיע היום אני אדע למי אני אצביע

אני מקווה שכולם תלכו להצביע, ולא משנה למי תצביעו, ימין או שמאל

לכו תצביעו ותשפיעו!

השורה בכותרת היא מתוך השיר שישי שבת של להקת זקני צפת