חברת השמה הזמינה אותי לראיון עבודה, בירושלים

ארזתי את עצמי ונסעתי, למרות שהייתה לי הרגשה שזה יהיה בזבוז זמן

הגעתי כמובן לפני הזמן, חיכיתי כמיטב המסורת 10 דקות אחרי השעה שקבענו

והראיון עצמו היה, ובכן קצר, המראיינת שאלה את כל השאלות שהיא רצתה תוך אולי 5 דקות

זה בטוח היה פחות מ-10 דקות

וזהו

יצאתי משם עם האמירה שהם יציעו לי הצעות ואני לא אצטרך להגיע לשם יותר לראיון

אבל לכל הרוחות להגיע לראיון של פחות מ-10 דקות

בכל חברות ההשמה שהייתי בהן בחיי ראיון היה לא פחות מחצי שעה

חצי שעה-שעה זה הזמן הממוצע

אף פעם לא הייתי בראיון כל כך קצר

הנסיעה לירושלים גרמה לי גם לשים לב לכמה דברים:

1. נסיעות בתחבורה ציבורית הפכו להיות עניין דיי יקר - כל הנסיעה הזאת לירושלים עלתה לי 50 ש"ח. ולא יצא לי מזה כלום. ועם כל הכבוד עכשיו שאני לא עובדת כסף הוא לא דבר נזיל, 50 ש"ח שהלכו לפח זה לא דבר חיובי עבורי (אני לא מצפה מהחברת השמה הזאת לגדולות ונצורות כמו שאתם מבינים).

2. בירושלים למרות שיש המון מכוניות ותחבורה ציבורית על הכביש, אין את הריח של הפיח והעשן כמו שיש למשל בתל אביב או ערים אחרות בגוש דן.

3. האנשים לא ממהרים לשום מקום. כולם נוסעים לאנשהו, והולכים לאנשהו, אבל את את ההרגשה של הבזזזזז כמו שיש בתל אביב. את העניין שכולם ממהרים, כולם מנסים להשיג משהו, וכמה שיותר ביום אחד. בירושלים זה אחרת. ואה, כן האנשים שם גם יותר נחמדים!

4. בירושלים יש נשים אמיתיות. יש נשים מכל הסוגים והגדלים. ואף  אישה לא הופכת להיות שקופה בגלל איך שהיא נראית. ויש יותר נשים נורמליות, הכוונה לאלה שלא נראות על סף אנורקסיה או הרעבה עצמית. נשים במידות נורמליות, וגם אפילו נשים מלאות וגדולות (ולא לא רק חרדיות, גם חילוניות). מדהים ההבדל הזה בין ירושלים לתל אביב שבתל אביב בקושי רואים אנשים שמנים, בתל אביב הם נעשים שקופים, או שהם מתחבאים ולא רואים אותם, היחס בתל אביב לאנשים לא רזים הוא נוראי.

מה שכן לא הבנתי מה היתרון של הרכבת הקלה, היא נוסעת באותה מהירות של אוטובוס, גם לה יש רמזורים שהיא עוצרת בהם כשצריך.

לא הבנתי מה זה הועיל לתושבי ירושלים, באמת שלא.

מתסכל אותי העניין הזה שאין כמעט הצעות  עבודה בתחום שלי

זה האמת לא כל כך מדוייק, יש הצעות אבל לרמת מומחה

או שיש הצעות אבל הקריטריונים הנדרשים שם הם לא תמיד דברים שאני יודעת

כבר מזמן ידעתי שהתחום שאני עוסקת בו הולך ונעשה פחות רלוונטי, אבל לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר

ואולי זו רק תקופה כזאת כמו שאומרים לי מחברות ההשמה שאני עובדת איתן וגם לא מעט מגייסים שעוסקים בתחום הזה

וגם אנשים שעובדים בחברות ואומרים לי שאין אצלם כמעט גיוסים, ובחברות שיש מעט גיוסים זה לא בתפקידים שמתאימים לי (בעיקר פיתוח)

ואולי זה גם וגם

אולי אני באמת צריכה ללכת ליועץ מקצועי שיכוון אותי, כבר כמה פעמים עלה לי הרעיון הזה לראש

למרות שאף פעם לא הייתה לי בעיה למצוא עבודה, כי תמיד היו הצעות

עכשיו אין כמעט הצעות

אולי אני צריכה להתפתח לכיוון אחר, אני כבר לא יודעת

אני לומדת, אבל זה ייקח זמן עד שזה יהיה פרקטי להשתמש בלימודים כמשהו שאפשר להשתמש בו

מה גם שעבודות לסטודנטים, זה במשכורות מגוחכות להחריד (לפחות מה שראיתי עד כה).

עם יוקר המחיה בארץ, אנשים שהמשכורת השעתית שלהם זה 25-30 ש"ח לשעה, אני לא יודעת איך הם גומרים את החודש

(שלא לדבר על אלה שעובדים במשרה חלקית עם משכורות כאלה)

זה שלא עשיתי רישיון נהיגה זה חסרון לא קטן כי זה היה פותח לי את האופציה לנסוע רחוק יותר ממה שאני מרשה לעצמי עם תחבורה ציבורית

האמת שהתכוונתי לעשות רישיון נהיגה, אפילו הוקצה לזה סכום מסויים של כסף, אבל אז הגיע טיפול שיניים קטן

ובחיי שלא ידעתי שטיפולי שיניים עולים כל כך הרבה כסף! (טוב הסתימות הלבנות יקרות)

אבל יותר מחצי מהסכום על הרישיון הלך לטובת הטיפול שיניים הזה, ככה שהרעיון הזה ירד לבינתיים

הראיון ההזוי מלפני שבוע היה תקוע לי בראש כמה ימים טובים

כמה שיחות עם חברים, וחיזוקים מהם (כי הייתי צריכה) וזה בסוף יצא לי מהראש

לא אני לא חושבת להגיש תלונה על זה, אין לי זמן ובעיקר אין לי כסף לדברים האלה

אני חושבת בשורה התחתונה שהיה לי מזל שאלה היו רק דיבורים, ושלא היו מעשים

למרות שזה גרם לי להרגשה ממש ממש לא טובה לכמה ימים טובים

חוץ מזה שגרת החיים משעממת משהו

זה לא כייף לקום בבוקר ולדעת שאין לי שום דבר חשוב שאני צריכה לעשות היום

ב-4 חודשים שיצא לי לחתום אבטלה לא הרגשתי את זה, גם איכשהו תמיד הייתי במצב של עשייה

ועכשיו, כלום

זו לא הרגשה נחמדה להיות תקועה במקום