לפעמים מפריע לי לראות שינויים שחלו אצלי בעשור האחרון

כמובן שיש המון שינויים חיוביים

אבל יש גם דברים שמפריעים לי

למשל, החוסר אמון שלי באנשים שרק הולך וגדל

החוסר אמון במין הגברי, וזה שמערכות יחסים זוגיות לא מעניינות אותי בכלל, זה אפילו כבר לא משהו שאני חושבת עליו או רוצה בו

מי היה מאמין שהבן אדם שהייתי לפני כעשור היה אומר דבר כזה

הייתי כמעט כל הזמן בסטטוס תפוס

לא היה אכפת לי להתמודד עם רכבת ההרים של הרגשות האלה

שאתם יודעים מראש שיש אופציה להיפגע (ויש אופציה שלא) אבל אתם לוקחים את הצ'אנס ועושים

זה לא שלא יצאתי עם גברים בכלל בעשור האחרון

אבל אני לא יכולה לקרוא לזה מערכות יחסים, כי לא הרגשתי שזה התפתח לכיוון הזה

גם אם יצאנו חודש ועד שלושה חודשים, אם אין את החיבור הזה, זה פשוט לא זה

אני כבר מזמן הפסקתי לחפש

וזה כבר מזמן הפסיק לעניין אותי ברמה של להגיד שזה משהו שאני רוצה

בכל פעם שיצאתי עם מישהו הוא הצליח להזכיר לי למה אני מעדיפה להיות לבד

זה לא עניין של בררנות, כמו עניין של אופי של אנשים

והרבה דברים השתנו, לא רק אצלי גם אצל אנשים בכלל

אנשים (גם נשים) נעשו רדודים יותר או שטחיים יותר או פשוט משעממים ובנאליים

נטולי תחומי עניין מגוונים ו/או מעניינים

ללא יכולת לנהל שיחה קוהרנטית שלא לדבר על דיון לאורך זמן

מה לעשות אלה חלק מהדברים שאני מחפשת בגבר

זה מצחיק כי גברים יכולים להיות החברים הכי טובים שלי

אבל בתור בני זוג הם ממש לא בשבילי

מפריע לי שהיום קצת חשוב לי מה אנשים חושבים

למרות שטכנית אף פעם לא היה חשוב לי מה אנשים חושבים עלי, או מדברים עלי

זה מפריע שפתאום אני הופכת להיות נושא לשיחה בסלון של מישהו

אם זה חברים של המשפחה או קרובי משפחה כאלה ואחרים

זה גם קשור לעניין של עבודה כי לפני עשור לא היה אכפת לי במה אני אעבוד והיום כן

אכפת לי כי אני רוצה לעבוד במקצוע שלמדתי ועבדתי בו בעשור האחרון

לא רק בגלל שזה משהו שאני אוהבת לעשות

גם בגלל שזה תחום שהשקעתי בו, זמן וכסף

ואני לא נוטה לזרוק לפח דברים שהשקעתי בהם

ואני לא מצליחה לראות את עצמי עובדת בשום דבר שלא קשור לתחום המחשבים

זה בערך מה שאני עושה מגיל 18, אוטוטו 14 שנים

אז נכון אני לומדת, וזה לא קל

כי האמת, אם להודות עליה, וזה לא קל לי, אין לי ממש מוטיבציה ללמוד, אני צריכה להכריח את עצמי לשבת על הספרים

(אבל כשזה קורה יש לי הספקים ממש טובים)

יכול להיות שזה בגלל שאני יושבת בבית כבר כמה חודשים טובים (חצי שנה כבר)

ויכול להיות בגלל שהשוק בתחום שלי מת, והמחשבות על לשנות תחום לא עושות לי טוב

כי אני לא יכולה לחפש עבודה בתור סטודנטית, כי אין לי מספיק קורסים בתחום (צריך לפחות את כל קורסי החובה בתואר או יותר נכון לומר צריך חצי תואר, וממוצע טוב)

ולרדת יותר נמוך ממה שאני נמצאת אומר להרוויח משכורת מינימום בעבודות שהן התחתית של התחתית (ולמעשה כל אחד יכול לעשות אותן)

אם בעבר הייתי הולכת ל-2-3 ראיונות בשבוע, היום זה מה שיש לי בחודש

וזה לא קשור אלי, פשוט אין כמעט היצע של משרות

וכל משרה שמתפרסמת, יש מאות אנשים ששולחים קו"ח, וכמובן שלא קוראים את כולן

כל מי שאני מכירה אמר לי שהתחום (שאני עוסקת בו) במצב קשה מאוד

כמעט ואין גיוסים

מפריע לי איך שאני מרגישה

הרגשה של חוסר אונים בכל מה שקשור לזה

שאין, פשוט אין משהו שאני יכולה לעשות כדי לשנות את המצב

ולהחליף מקצוע, זה שיקול שמאוד קשה לי לקבל

לא רק בגלל מה שציינתי אלא גם בגלל שיש הבדלים מהותיים בהכנסות

והיום, זה מורגש מאוד במיוחד במדינה שלנו, שהכל בה יקר כל כך

פעם הייתי שמה זין על העולם ועושה מה שבא לי

היום, היום זה כבר לא ככה

כי גם לשים זין על העולם ולעשות מה שרוצים, גם לזה יש תוצאות

והן לא תמיד חיוביות במיוחד.