האמת שאת הספר הזה קניתי ממש במקרה (יחד עם עוד 4 ספרים)

הסתובבתי בקניון ואפילו לא נכנסתי לחנות ספרים, הדוכן פשוט היה בחוץ ולא התאפקתי

זה הספר השני של הסופר גל אמיר שאני קוראת, הראשון היה תגובת שרשרת

בלתי אפשרי שלא להשוות בין הספרים במידה מסויימת

בכל זאת הספר האחרון דיי חדש, ורוח צפונית שהיה לפניו קיבל לא מעט מחמאות

מבחינתי היה הבדל

קודם כל את תגובת שרשרת סיימתי תוך כמה שעות בערב אחד, לרגע לא חשבתי להניח אותו

ואת רוח צפונית, לקח לי כמה ימים לסיים עם הפסקות, כולל אחת של יותר מ24 שעות

ההבדל בעברית ובצורת הכתיבה

העברית בתגובת שרשרת הייתה ממש מהנה, והיו שם גם לא מעט משפטים שנונים ומצחיקים

ברוח צפונית, זה הרגיש כמו לשבת עם מישהו שמספר לך סיפור בעברית מאוד יומיומית

ואני מחפשת יותר מזה בספרים שאני קוראת

שוב רק אני

מה ששוב היה חסר לי זה אי ההתפתחות של הדמויות בספר

מה שעבורי עושה ספר מתח לספר טוב, והאמת לא רק ספרי מתח כל ספר

זה היכולת של הקורא להזדהות עם הדמויות (או לפחות דמות אחת) שיש בספר

ובשני הספרים זה לא קורה

אין מספיק פיתוח של הדמויות בסיפור והן נשארות שטוחות, הספר נצמד לעלילה

הוא לא מרגיש מספיק

הוא לא נותן אופציה להזדהות עם הדמויות

עם הפחדים שלהן, הרצונות שלהן המאווים שלהן, הכעסים שלהם

ההתחלה של הספר הייתה טובה, האמצע קצת פחות (אבל ממש חלק קצר יחסית).

החלק הכי מעניין בכל הספר היו ה-70 עמודים האחרונים (בערך) אבל זה לא חוכמה כי זה הפאנצ' של הספר והוא אכן היה טוב.

לא מפתיע מדיי, אבל בהחלט טוב.

כשסיימתי את הספר, הרגשתי שהיה לי חסר משהו

זה לא שהספר לא היה טוב, הסיפור היה מעניין, העלילה מעניינת (אם כי אני מודה שהיה שלב מסויים בספר ששיעמם אותי קלות).

פשוט היה חסר לי דברים שאני כן מוצאת בספרים ששייכים לז'אנר המתח האחרים

לא מן הנמנע שאני אשווה בין הכתיבה של הסופר גל אמיר לסופרי מתח אחרים שאני אוהבת לקרוא, גם אם הסגנון כתיבה שלהם שונה

זה פשוט היה קליל לי מדיי, ולא הרגשתי שהוא סוחף אותי

ומה לעשות כשאני קוראת אני אוהבת להיסחף בקריאה

להתרגש עם הדמויות, לפחד איתן, להרגיש.

מאוד אהבתי את זה שהספר מתרחש בארץ, שאפשר ממש לדמיין מקום כמו הר-פז (עיירת פיתוח אי שם בצפון).

אפשר לדמיין את המזג אוויר, ההרים, העצים הצמחים האנשים, הריחות אלה דברים שקרובים לנו למרות שלא כולנו גרים בצפון.

בנוסף אחד הדברים שאני מאוד אוהבת בכתיבה של גל כל זה שיש לו משפטים שנונים שמופיעים פתאום out of the blue וגורמים לי לחייך.

ברוח צפונית היה אותם הרבה פחות מאשר בתגובת שרשרת. ועדיין הם העלו חיוך על פני.

ועכשיו כמה ממתקים מהספר:

"הרחוב היה נטוש. בהר-פז של ילדותי, תמיד היה מישהו ברחוב. ילדים משחקים, אמהות בדרך לקניות, בטלני הר-פז מחפשים משהו לעשות עם עצמם. אבל משהו כאן לא בסדר. זה נראה כמו עיירת רפאים בסרט מערב פרוע, דקה לפני הדו-קרב בין האקדוחן הטוב לאקדוחן הרע."

[עמוד 22]

"אלברטו היה הומו צבעוני שניהל חיים מאוד גלויים ומאוד פומביים במקום הכי הומופובי והכי שמרני מחוץ לטהרן."

[עמוד 90]

"מישהו פתח תחנת רדיו על תחנה מקומית, כנראה פיראטית, ששידרה רק שירים של אנשים ששם משפחתם פרץ."

[עמוד 99]

"חנאן החנתה את המכונית במרחק של מאה מטר מההתקהלות, ברוורס מושלם, אחרי חמישה ניסיונות, אבל מי סופר"

[עמוד 178]

אני מודה שבשנים האחרונות אני קוראת יותר ספרים ששייכים לז'אנר שנקרא Novel ופחות ספרי מתח

אבל פעם ספרי מתח היו נדבך לא קטן בקריאה שלי. שספר טוב הוא משאיר טעם של עוד.

ברור שאי אפשר לצפות מכל ספר להיות כזה.

במקרה הנוכחי עבורי באופן אישי הספר לא עשה את זה

הוא היה מעניין וכתוב טוב, אבל לא התחברתי אליו

עכשיו הוא יושב ליד האח שלו בספרייה שלי

רוח צפונית | גל אמיר

236 עמודים

הוצאת זמורה ביתן