אני לא יוצאת עם כל כך הרבה גברים
האמת שלרוב זה לא מעניין אותי
זאת אומרת, רוב הגברים שיוצא לי להכיר משעממים אותי מאוד מהר
וזה דיי משעמם לעבור את הרוטינה הזאת בכל פעם מחדש
ולכן אני לא עושה את זה הרבה
את הבחור הכרתי בכלל דרך העבודה
ונשארנו בקשר ידידותי גם בשביל נטוורקינג
אבל בעיקר כי מאוד נחמד לנו לדבר, להצחיק אחד את השניה
זה היה ככה מההתחלה, שהוא הצהיר שאני ממש נחמדה (יחסית לאנשים אחרים שהוא עובד מולם)
וככה התגלגל המצב שנשארנו בקשר
הוא תמיד זרק כל מיני דברים על זה שיכול לקרות ביננו משהו
אבל אף פעם לא עשה צעד לכיוון הזה
זה תמיד היה באוויר בצחוק כזה
וככה גם לקחתי את זה
כי באמת לא חשבתי לכיוון שלו
אני וה-men fast שלי
מעדיפה את הגברים בחיי בתור ידידים אפילו חברים טובים
בני זוג... זה כבר עניין אחר לגמרי
תמיד ידעתי שיש לו משהו אלי בגלל שתמיד כשאנחנו מדברים הקול שלו משתנה
והוא קורא לי מאמי כאילו זה הדבר הכי טיבעי בעולם
וגם אף פעם לא הערתי לו על זה (אני לא כ"כ אוהבת שמות חיבה)
וגם אנחנו מדברים יותר ממה שידידים רגילים מדברים
אז השבוע יצא שנפגשנו במסגרת עבודה שהייתה לי והוא היה שם גם
אז עבדנו יחד, וכשסיימנו את מה שהיה לנו לעשות
סתם ישבנו וצחקנו על דברים ומפה לשם
יצא שהתנשקנו
וגם אמממ עוד כמה דברים...
וזה היה נחמד, אני לא אגיד שלא
אבל כשבאנו ללכת הוא אמר שהוא חושב שאנחנו צריכים להישאר רק ידידים
ששוב אין לי בעיה עם זה, אבל הבן אדם כמה חודשים טובים מתנהג כמו שהוא מתנהג
ועכשיו זה
עכשיו שלא תבינו, הוא לא הפסיק עם ההתנהגות הזאת
אנחנו מדברים כאילו כלום, והכל בסדר
מזכיר לי שאנחנו רק ידידים בכל הזדמנות
אפילו שאני בכלל לא מעלה איזושהי אופציה של משהו יותר
כל הרמזים עדיין שם כל הזמן
כל ההתנהגות הזאת של יותר מרק ידידים
הגעתי למצב שאני לא מבינה מה הוא רוצה ממני
זה לא שעשינו משהו שאני אתחרט עליו אבל אני לא מבינה אותו
רוצה להיות איתי? לא רוצה להיות איתי?
למה החוסר החלטיות הזה?
ומה מעצבן אותי
יש לי את ההרגשה הזאת
מכירים את זה שאתם רוצים משהו
אבל הוא פשוט לא קורה וזה מרגיש כאילו משהו בוער בכם מבפנים ומזכיר לכם את זה כל הזמן
אז זה, זה
ובגלל זה
בגלל זה אני לא יוצאת כל כך הרבה עם גברים
כי דבר כזה, יכול לקרות ולסובב לי את הראש למקומות שאני לא רוצה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
