בהתחשב בנסיבות

אמא שלי החליטה לבטל את פסח

התכוננו לעשות את החג במקור עם אחות של אבא שלי ובעלה, בת דודה של אמא שלי והילדים שלה (שהם כבר גדולים) אחות של אמא שלי והבת שלה וכמובן סבא וסבתא שלי

סבא שלי אושפז ביום שישי לפני שבוע וחצי ועבר ניתוח

אבא שלי כל הזמן שאל את אמא שלי למה היא עדיין לא ביטלה את החג

ובסוף היא אכן ביטלה אותו

אז כן פסח בוטל

לי אישית החג הזה לא עושה הרבה, אני אתאיסטית

ומבחינתי החגים האלה הם זמן מצויין להיות עם המשפחה הקצת יותר מורחבת

בהתחלה תיכננתי שאסע עם אמא שלי להיות עם סבא שלי בבית החולים

אבל מסתבר שבבית החולים החליטו לשחרר אותו

וכבר דאגנו לו למוסד שיקומי, לפחות ל6 ימים הקרובים (מה שקופ"ח מממנת)

כדי שיעשו שיפוץ בבית של סבא וסבתא שלי, כדי להתאים לו את המקלחת (היום אמבטיה, למקלחת שאפשר לעמוד/לשבת בה)

לא פשוט העניין הזה, לא כשכולם בעיצומן של הכנות לחג, ועם החג ושבת של חג וכו'.

אתמול עשו לו אולטראסאונד בטן והיום התקבלו תוצאות

המחלה הארורה הזאת נמצאת בכל מקום

הגידול שהוצא מהמעי היה סרטני

דודה שלי לא בטוחה שסבא שלי בכלל מבין מה זה אומר

כן  אמרו לו שיש לו נגעים בכל הגוף

אי אפשר היום למנוע מבן אדם להבין מה יש לו

וגם אם הוא לא באמת מבין כמה המצב חמור זה לא כל כך נורא

אחד הדברים שממש ממש מפריעים לי בדודה שלי זה שהיא בן אדם מאוד שלילי

ישר היא רואה את הדברים הלא טובים והלא חיוביים בכל דבר

מה גם שבכל הסיטואציה הזאת עם סבא שלי היא מאבדת את זה

מאבדת את שיווי המשקל, נכנסת לסיחרור והיסטריה, ומכניסה את כל הסביבה להיסטריה וסטרס

אני לא אומרת שהיא לא עוזרת וכו' - היא כן

אבל היא משפיעה על כל הסביבה באופן לא מאוד חיובי

וזה מפריע לכולם לתפקד

וגורם להרגשה לא נעימה בכלל

בשבוע הזה סבא שלי מחלים מהניתוח, הוא למעשה מאושר מזה ששיחררו אותו סוף סוף מבית החולים

הוא מחלים מהניתוח דיי מהר, לא רע לבן אדם בגילו (82) ובמצבו הבריאותי שהסתבר כלא מדהים בכלל

טוב לראות שמערכות הגוף שלו עדיין עובדות, אבל צפוייה לו עוד דרך לא קלה

מבחינתנו העיקר שלא יסבול

חבר של המשפחה אמר להורים שלי על כתבה שהייתה בתוכנית של אושרת קוטלר על טיפולים לסרטן

מסתבר שהתחום הזה כל כך מתקדם ושיש המון פתרונות שהם לא הפרוטוקול הקבוע

טיפול מותאם אישית קוראים לזה

אמא שלי כבר הספיקה להתקשר לאחד הפרופ' שהיו בכתבה (הוצאתי שמות וטלפונים) וכנראה שבמהלך השבוע נראה איך מתקדמים עם זה

אני ממליצה לראות רק כדי להבין כמה מדהים ההתקדמות שהצליחו לעשות בנושא הזה

סרטן הפך להיות מחלה כרונית, שחיים איתה ולא בהכרח הורגת

זה כמובן אם מקבלים את הטיפול הנכון

היום חברים של סבא שלי באו לבקר ולהנעים לו את הזמן עד למעבר למוסד השיקומי

הוא עבר היום, ומהתמונה שדודה שלי שלחה לנו נראה דווקא לא רע

הצבע חזר לו ללחיים

כן הוא נראה קצת עייף, אבל אפשר בהחלט לצפות לזה ממישהו רק לפני שבוע פתחו לו את הבטן

הוא דיי עצמאי, ולמעט זה שצריך לו השגחה צמודה ומישהו שיקלח אותו הוא לא צריך הרבה

חוץ מזה המקום הזה נמצא במרחק הליכה מהבית של סבא וסבתא שלי

סבתא שלי

היא אחד מהאנשים שאני לא מבינה אותה לאחרונה בלי שום קשר למה שקורה לסבא שלי

היא בת 78, ובשנה האחרונה ממש שוקעת לתוך עצמה ולא ממש מתקשרת

אפילו כשהם באים אלינו (סבא וסבתא שלי) במקום לשבת עם כולם ולדבר היא יושבת מול הטלוויזיה ורואה שידורים חוזרים של תוכניות (תת רמה) כאלה ואחרות.

עכשיו עם כל מה שקורה עם סבא שלי היא לגמרי לא מתפקדת, כאילו שהיא בעולם אחר

לא קל לאנשים בגיל הזה עם שינוי מהסוג הזה, וזה מאוד קל לשקוע

דודה שלי בכלל מתעלמת ממנה כאילו היא לא קיימת

ואמא שלי כועסת על ההתנהגות שלה

והן בכלל לא מנסות להבין או להבליג על הרגשות האישיים שלהן

סבתא שלי בעצם טיפלה בסבא שלי עד עכשיו

וזה מרגיש שדיי נמאס לה היא אפילו הפסיקה לבשל טוב כמו שהיא הייתה מבשלת פעם

אם עד לפני שנה היינו מגיעים לשם פעם בחודש לארוחה ביום שבת פשוט הפסקנו עם זה

וגם העדפנו שהם יצאו מהבית ויגיעו לפה, קצת שינוי אווירה לא מזיק

אחרי הביקור שהייתי בבית חולים ביום רביעי ביום חמישי נסעתי גם, הייתי כמעט כל היום

לא קל לי להיות בבית חולים, למרות ששם היה מאוד נקי ואפילו האוכל של הבית חולים טעים (כך סבא שלי אמר)

ולטפל ולעזור לבן אדם בגיל של סבא שלי, שהוא דיי כבד, לעזור לו לקום מהמיטה, או להיכנס למיטה וללכת לשירותים ולקלח אותו (טוב את זה אמא שלי עשתה).

ביום חמישי גם הבאנו לו מכונת גילוח והוא היה אחרי מקלחת שדודה שלי עשתה לו

(מאז אנחנו מקפידים כל יום שהוא יעשה מקלחת, כי זה גורם לבן אדם להרגיש אחרת לגמרי)

אז הוא התגלח והסתרק והתחיל להיראות ולהרגיש כמו בן אדם ולא כמו בן אדם חולה

וכמובן שהבאנו לו גם אוכל מהבית והוא הרגיש יותר טוב

המדדים שלו לא היו הכי תקינים בעולם אבל אבא שלי (שעובד בבי"ח סיעודי) אמר שזה נורמלי לגמרי לאנשים שאחרי ניתוח

מה שכן הוא אנמי, ומפתיע אותי שהרופאים לא נותנים לו B12 וברזל

הוא מאוד עייף (צפוי לבן אדם אחרי ניתוח), אבל הוא אמר לי שגם ביום יום הרגיל הוא בדר"כ היה הולך לישון בין 5 ל7 בערב ואחר כך מתעורר ב2-3 בבוקר ושומע רדיו או רואה TV במיטה

הוא עדיין מרגיש חלש מאוד, יותר חלש מבדרך כלל

אבל זה מובן אחרי ניתוח

מבין כל המשפחה שלי, השיחות שלי איתו הן הכי מעניינות

פשוט בן אדם חריף במוח, שכל חד ברמות שאני לא רואה בכל מקום

זה לא פשוט לנו לראות אותו במצב הזה

סבא שלי שהיה בן אדם חזק שעושה הכל ופעיל ומה לא

הוא היה קופץ מהרים עם דאון ומרחף

ומרים בעצמו מקררים ואת הדברים הכי כבדים (הוא היה סבל המון שנים)

ויש לו ידע עצום פשוט עצום והוא לא אקדמי או משהו

(הוא היה בן 10-11 כשפרצה השואה)

פשוט ידע מהחיים עצמם

ופתאום זה כבר לא ככה

מעדיפה לחשוב מחשבות חיוביות למרות הבשורות הקשות

(יש לי עוד הרבה מה לכתוב, אבל נראה לי שהפוסט הזה כבר ארוך מדיי)

שיהיה לכם חג אביב שמח!

בריאות אנשים!

אין דבר יותר חשוב מזה בחיים