אני זוכרת שחודש לפני כל כך חיכיתי לחופש הזה

ממש הייתי צריכה אותו

אחרי עומס בעבודה (שנגרר לתוך החג)

וסוג של מותשות גם פיזית אבל גם נפשית

ואז הגיע האישפוז של סבא שלי והבשורות הלא חיוביות בעליל

וזה הפך לנו את החיים ואת כל התוכניות שתיכננו לעשות בחג הזה

סבא שלי יצא מהניתוח בחיים, אבל עם בשורות לא מדהימות

עצם זה שהוא חי זה נס

ועכשיו החלמה

והוא עייף מאוד

כבר שנה ומשהו שהוא יותר עייף מהרגיל וישן המון

אמא שלי שייכה את זה לזקנה, היום אנחנו יודעים שזה לא מזה

יש המון דברים שמפריעים לי בהתנהלות של אמא שלי ואחותה

אבל זה שהכי מפריע לי, זה שהן מקשיבות למתקשרת

כן כמו שאתם שומעים (קוראים) כזאת שרואה/חוזה את העתיד

לא שאני מפקפקת ביכולות של אנשים כאלה

יש לי חבר טוב שמסוגל לזה בדיוק וכבר חזיתי בו עושה את זה

אבל אני חושבת שצריך לקחת דברים כאלה רק בתור המלצה

גם העניין הזה של להגיד שהנשמה של הבן אדם סיימה את תפקידה בעולם הזה

מה אני אגיד לכם, לא קונה אותי

אני אולי לא בן אדם דתי, ורחוקה מהדת שנות אור (אתאיסטית)

אבל אפילו ביהדות לא מרימים ידיים על בן אדם חולה ומנסים בכל דרך אפשרית לעזור לו

בכל מקרה המצב בבית דיי כאוטי

אמא שלי נוכחת נפקדת

אבא שלי בכלל לא נראה לי מתחבר לעניין (הוא כבר איבד את שני הוריו)

אחי ואני לוקחים את העניין לא בקלות בכלל ואחותי אני באמת לא יודעת מה היא מרגישה בקשר לזה

היא נמצאת עכשיו רוב הזמן אצל חבר שלה מאשר בבית

אין מה לעשות אנחנו תלויים בהורים שלי לנסיעות (אין תחבורה ציבורית לתוך המושב בשעות שבהן אנחנו מגיעות הבייתה).

ועוד בשבוע הבא ההורים שלי אמורים לצאת לחופש

סבא שלי בינתיים במוסד שיקומי, לשיקום אחרי הניתוח

הכל מתעכב בגלל החג, הכל היה ב-HOLD עד עכשיו

ורק עכשיו יש בעצם עם מי לדבר ודברים לברר שלא היו קודם

בכל מקרה את רוב החג העברנו בנסיעות לבקר את סבא שלי בסופ"ש ובחג השני הבאנו אותו לפה שיהיה עם המשפחה בהרגשה של בית

אני חושבת שזו הפעם הראשונה שחיכיתי שהחופש פשוט ייגמר, שאני אוכל לחזור לשגרה של עבודה

לפחות אז המוח שלי עסוק בדברים אחרים ולא בזה

זה פשוט ממש מדכא

אני בעצמי לא יודעת איך אני אתמודד עם זה ברגע שאני אצטרך

וכמה דברים אחרים:

דחיתי את הקורס שלי בלימודים לסימסטר סתיו

עכשיו התחילה ההרשמה, אבל האמת אני לא בטוחה שאני יודעת בכלל מה אני רוצה ללמוד ואם בכלל

זה לא מרגיש לי נכון

בצורה וודאית שלא משתמעת לשתי פנים

למרות שיש עוד לא מעט זמן עד שיתחיל סימסטר סתיו

זה פשוט לא מרגיש לי זה

לא עכשיו

לא כרגע

הבחורה שהציעה לי להכיר מישהו בטענה שאנחנו מתאימים כי הוא שמנמן ומתעניין במחשבים לא יורדת מהעניין

למרות שהסברתי לה שזה לא מעניין אותי (לא בגללו, כי אני לא מכירה אותו)

והיא ממשיכה להתעקש וזה קצת מעצבן.

קודם כל כי היא לא מכירה אותי (זה שהיא פגשה אותי פעמיים לשעתיים, בקבוצה שנפגשנו כמה אנשים לא אומר שבאמת מכירות)

שנית סביר להניח שהיא גם לא ממש מכירה אותו (היא לא יכלה לספר לי שומדבר עליו ברמה האישית)

ושלישית, אני לא מבינה את האובססיה לשדך לי מישהו

כאילו מה הקטע הזה? זה שאני לא מחפשת אומר שצריכים לשדך לי בכוח?

אז היא אמרה לי לחפש את הפרופיל של הפייסבוק שלו

אז שמנמן זו מילה מעניינת לתאר בן אדם שנראה יותר גדול ממני בהרבה (ואני לא רזה במיוחד בימים אלה).

שנית, לא הטיפוס שלי זו מילה מאוד  עדינה.

ועכשיו, עכשיו חוזרים לשגרה

שגם היא לא בדיוק ברורה

מקווה שהחג שלכם היה יותר טוב משלי