כמו סבא שלי למשל, שנלחם בסרטן
תמיד כשחושבים על חולי סרטן מדמיינים אנשים כחושים, קרחים חולים וחלשים
וסבא שלי לא כזה, למרות גילו (82) ולמרות הסרטן
אם הייתם רואים אותו ברחוב לא הייתם מעלים בדעתכם שהבן אדם שצועד מולכם חולה במחלה הזאת
אנחנו כבר אחרי 4 שבועות של טיפולים
4 שבועות שבהם במשך 5 ימים הוא לוקח כדורי כימו
כבר פעמיים שהוא קיבל את הטיפול הביולוגי
ושלוש פעמים עירוי ברזל
כל שבוע הוא עושה בדיקות דם כדי לראות מה המצב ואם משהו חריג מופיע
תופעות לוואי של הכימו - אין!
חוץ מזה שזה מאוד מייבש ובלי קשר צריך לשתות הרבה כשעושים כימו (זה מוציא את הרעלים יותר מהר כך אמרו לנו)
התרופה הביולוגית שהוא מקבל בעירוי
של אולי 250 מ"ל
עולה 11 אלף ש"ח
כשהוא מגיע לבית החולים, מוציאים הזמנה מיוחדת לזה
וצריך לחכות שעתיים עד שמגיעה התרופה הזאת
11 אלף ש"ח לתרופה מצילת חיים!
רק שתבינו שבבית החולים הראשון בעיר בו סבי וסבתי גרים
בכלל לא הציעו את האופציה של הטיפול הביולוגי
רק כימו - ועוד בעירוי
אני רק חושבת מה היה אם לא היינו הולכים לחוות דעת נוספת
אם לא היינו הולכים לרופא פרטי, מהמובילים בתחום בארץ (ובעולם)
הוא זה שהחליט על הטיפול שסבא שלי מקבל
ואיכות החיים של סבא שלי לא נפגעה
והוא מרגיש בנוח בבית החולים (והוא שונא בתי חולים ורופאים)
והוא מחולה שבתיק הרפואי שלו כתוב - חולה לא ממושמע
הפך להיות הכי ממושמע שיש
כסף קונה בריאות
וכסף גם קונה איכות חיים
במיוחד כשמדובר במחלות מהסוג הזה
שהטיפולים הקשים יכולים לכתוש את המטופלים שמצבם הבריאותי גם ככה לא הכי טוב שבעולם
אז יש פעם בשבוע שאמא שלי או דודה שלי נוסעות עם סבא שלי לטיפולים
פעם נוספת באמצע השבוע אחי מגיע לשם לבקר (הם עכשיו גרים באותה עיר במרחק הליכה)
בשישי או שבת הם תמיד מגיעים לפה לארוחה
ועוד פעם בשבוע אמא שלי נוסעת לשם או שהם באים לבקר
תלוי
מצד אחד זה נראה מובן מאליו שהמשפחה תדאג
מצד שני יש כל כך הרבה קשישים שהמשפחה שלהם לא עושה את זה
כשסבא וסבתא שלי באים אלינו, לבית של ההורים שלי
רואים איך הם מתעוררים לחיים
במיוחד אם יש הרבה אנשים מסביב
ואוכל
ודיבורים
אני רק חושבת לעצמי שכשאני הייתי ילדה קטנה
סבא וסבתא שלי היו רק בשנות ה50 לחייהם
היום ההורים שלי כבר בשנות ה60 לחייהם
ועדיין אין להם נכדים (וגם לא ממש בוער להם שנעשה)
מדהים איך שהדור הולך ומשתנה
דווקא נחמד לי מאוד עם הנוכחות של סבא וסבתא שלי בסביבה
זה מזכיר לי את השנים שהייתי קטנה והם היו באים לבקר הרבה
אז מה אם היום לא הולכים לטייל ובעיקר יושבים בבית
אבל הנוכחות שלהם נעימה לי
לכולם בעצם
אולי חוץ מאבא שלי שמקטר על זה לפעמים
אבל אף אחד לא מתייחס לקיטורים שלו בנושא
רק היום אמא שלי הזמינה את דודה שלי - אחות של אבא שלי לצהריים
הפתעה לאבא שלי ליום הולדת 62 שלו
אמרנו שאם כבר יומהולדת לפחות שיהיה מישהו מהמשפחה שלו
הם גרים ליד חיפה ולא יוצא לנו להיפגש איתם יות מדיי
וזה היה מאוד נחמד לארח אותם
ריענן קצת את שגרת יום שבת הרגילה שלנו
המלחמה בדרום מעסיקה את כולם
אזעקות יש לפעמים
וכולם עוקבים אחרי החדשות
טוב לא כל הזמן, חלק מהזמן
אחרת אפשר להשתגע
אני מקווה שכל מי שנקרא למילואים וכל מי שנמצא בגזרות החמות יחזור בשלום
אם כי אני חייבת להודות שהמלחמה של סבא שלי יותר מעניינת אותי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
