בשנים האחרונות יוצא לי לחשוב יותר על מה שאני רוצה

מה שאני רוצה מעצמי, מה שאני רוצה להיות

כשהייתי בת 25-26 ועבדתי ברפובליקת בננות

זו הייתה השנה שכמעט כל אישה שהכרתי הייתה בהריון

יש תקופות כאלה, שפתאום המון נשים נכנסות להריון

לא שברגיל נשים לא נכנסות להריון, אבל יש תקופות שיותר

ואז זו הייתה הפעם הראשונה שהתחלתי לחשוב על ילדים

קצת מוזר כי הייתי לבד באותן שנים, וגם היום אני לבד

אבל אלה דברים שמתגבשים

אני יודעת שיש אנשים שלא רוצים ילדים ולא חולמים על ילדים משל עצמם

מסיבות שונות ומשונות

אבל אני הגעתי למקום שבו אני יכולה להיות שלמה עם זה שכן אני רוצה שיהיו לי יום אחד ילדים משלי

מאז גיל 26 עברו כמה וכמה שנים טובות, וילדים כפי שאתם יודעים עדיין אין לי

אבל המחשבה שלי עברה יותר לזה שאם אני ארצה ילדים, אני אעשה אפילו לבד

כי מי יודע מתי אני אמצא את הבן אדם הנכון לחיות איתו את חיי?

ולמה שאוותר על משהו שאני רוצה

עם כל הכבוד, השעון הביולוגי מתקתק, ונשים לא יכולות להביא ילדים לעולם בכל גיל

כשכמעט כל מי שאני מכירה מהשכבת גיל שלי התחתן בשנים האחרונות והספיק/ה להביא לעולם ילד או שניים

זה כבר מתחיל להרגיש יותר לוחץ

כמובן שההורים והסביבה הקרובה נורא מתנגדים לקטע של ילד לבד

אם חד הורית

כאילו זו איזו קללה, משא קשה ונוראי לסחוב לבד

אני לא חושבת שילדים הם כזה עונש

רק שבמדינה שלנו מאוד קשה לגדל ילדים כי הכל נורא יקר

ומשכורת של בן אדם אחד כבר לא מספיקה כדי להחזיק משפחה

(טוב תלוי גם כמה מרוויחים ובאיזו רמת חיים בוחרים לחיות)

כבר המון שנים יש לי את ההרגשה שיגיע היום ובו אני אדפוק על הדלת של בנק הזרע בישראל

זה לא שלא הייתי רוצה לעשות את זה עם בן זוג, אבל מה אם הוא לא יגיע בזמן?

אני חושבת שההבדל הגדול ביותר בבחירת בן זוג כשאנחנו צריכים לבין כשאנחנו מתבגרים יותר

זה שאנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו לא רוצים, ועל מה אנחנו לא מוכנים להתפשר

וזה מביא אותי לדבר נוסף שחשבתי עליו, שזו העבודה שלי

שאני מאוד אוהבת  את מה שאני עושה

אני עובדת בתחום שהוא גברי מובהק

אין בתחום הספציפי שבו אני עוסקת הרבה נשים

ובלי שום קשר לגברים ונשים הוא קשה ותחרותי

כל תחום המחשוב (לא תכנות - כל היתר) משתנה והולך להשתנות בשנים הקרובות

כבר יותר מ5 שנים זה מורגש מאוד

העולם הטכנולוגי מתקדם, דברים משתנים, ואנשים מוצאים את עצמם ללא עבודה בשל השינויים האלה

כי המקצוע בו הם עסקו פשוט לא קיים יותר

בלי שום קשר זו עבודה מאוד מאוד מאוד שואבת

אני יכולה להגיד לכם שבשבת שאחרי ערב חג של ראש השנה הייתי עסוקה בעבודה

כי הייתה הפסקת חשמל בבניין בו המקום עבודה שלי נמצא, והיינו צריכים להוריד את הרשת ואחרי שהחשמל חזר להעלות אותה ולבדוק שהכל עובד

אני יכולה להגיד לכם שיש לנו תוכנות מסויימות שאין להן תמיכה בישראל והתמיכה בחו"ל בשעות אחרות משלנו ואני עושה את הדברים האלה מהבית בזמן הפנוי שלי

ואני יכולה לספר לכם שיש לי פרוייקטים שאין ברירה אלא להמשיך ולעשות עבודה מהבית, כי יש דברים שאפשר לעשות רק כשאין אף אחד בעבודה

ואין מה לעשות זה חלק מהעבודה ואני עושה את זה בכייף

ואני לומדת המון, וזה מאתגר אותי ואני נהנית (לפחות רוב הזמן)

וגם שעמוס לי כמו בתקופה האחרונה שאני מרגישה שאני עושה עבודה של 3-4 אנשים

ואני רק בן אדם אחד

אבל היום אין לי משפחה ואין לי ילדים ואין לי את האחריות הזאת

ואני חושבת לעצמי, איך אפשר לעשות את כל זה, כשהמצב הזה ישתנה

בזוגות בין גברים ונשים מישהו מוריד הילוך, בדרך כלל האישה (אבל לא תמיד)

ואני כרגע מתכננת לבד

לא שאני לא אשמח אם יהיה מישהו שיצעד יחד איתי בדרך הזאת

אבל אני ריאלית, כרגע אין וכרגע אני מתכננת לבד

ונכון אני לומדת לתואר, כשהכוונה היא לחזק את המקצוע הקיים שבו אני עוסקת, אבל לא רק

זה גם לפתוח דלת לכיוון אחר, לתחום אחר, שהוא יותר יציב ויותר מכניס כלכלית

אממה, התחום הזה בעייתי מאוד כשמגיעים לגיל 40,

לא רק לנשים, לכולם

זה תחום קשה ותחרותי

ואני חושבת לעצמי שאולי,  אולי כדאי לי לחשוב על plan B

להגיע למצב שבו אני אוכל לשלוט על הזמן של עצמי

על ההכנסות שלי

ויהיה לי גם זמן להקים משפחה משל עצמי ולגדל את הילדים שלי

כמובן שנשאלת השאלה איך עושים את זה

הרי לא בונים בית/מגדל/חומה ביום אחד

צריך לבנות קודם כל יסודות ומשם להתקדם

וצריך לבחור תחום, שמאפשר יציבות והתנהלות נינוחה יותר

אבל גם שיהיה מכניס, וכלכלי ויאפשר להחזיק משפחה

זה מוזר לי לחשוב כל כך הרבה קדימה

אבל בתור בן אדם, שמכיר את מערכת החינוך בישראל

ורואה ילדים, של אחרים, ואת ההתנהגות שלהם

ואני באמת מרימה גבה, לגבי חינוך או יותר נכון אי חינוך של ילדים על ידי ההורים שלהם

ואני יודעת שאני ארצה שאצלי זה יהיה אחרת, עם גבולות, ועם חינוך

ועם כבוד להורים ולמבוגרים

ועם תרבות, ומוזיקה, והיסטוריה ומסורת ודרך ארץ

וערכים שגדלתי עליהם

שנראה שהדורות הצעירים שכחו או מעולם לא למדו

ובעיקר בלי כל הדברים האלה שמרקיבים לנו את המוח

העולם שלנו כל כך השתנה

ומה שנראה לי כמו חלום רחוק או בלתי הגיוני לפני 7-8 שנים

הופך היום למציאות שאינני אוהבת במיוחד

אם כי אז לא חלמתי על זה שאני אי פעם אחשוב לעשות שינוי במקצוע שלי

שכן אני אוהבת את מה שאני עושה ומה יותר טוב מאשר לעבוד במקצוע שאני אוהבת לעסוק בו?

ולא סתם לקום כל בוקר לעבודה כי צריך לעבוד במשהו, כי צריך לפרנס, כי צריך הכנסה

העולם שלנו השתנה ומה שהיה פעם לא יחזור

וצריך להסתכל קדימה

וצריך לתכנן

כדאי לתכנן

כדי שעוד כמה שנים לא נהיה מופתעים ונהיה מוכנים לקראת העתיד לבוא

אני עדיין לא יודעת בדיוק לאן אני הולכת מבחינה מקצועית, למרות שיש לי כיוון כללי, ולמרות שאני לומדת לתואר בתחום

אני יודעת שאני רוצה לשלוט על הזמן שלי, על הזמן שאני משקיעה בעבודה, על התנובה שהעבודה נותנת לי גם מבחינה כלכלית אבל גם מבחינה אישית

אני יודעת שזה הזמן שבו צריך לתכנן, ולבדוק, ולהתחיל לבנות את היסודות

כי אף אחד לא יודע מה יהיה עוד 5-10 שנים

אבל המציאות שאני מכירה מוכיחה את עצמה שוב ושוב

ואני צריכה לתכנן ולחשוב קדימה כדי להיות מוכנה לעתיד

ולעתיד שאני רוצה לבנות לעצמי