בת דודה שלי חגגה בשבוע שעבר יום הולדת 7

דודה שלי (אחות של אמא שלי) מעולם לא חגגה לה יום הולדת בחיק המשפחה

גם השבוע כשהיא הזמינה את כולם לחגוג לילדה

זה היה יותר כדי שההורים שלי יראו את העיצוב שהיא עשתה לבית שלה ופחות בשביל הילדה

(היא נדנדה להורים שלי על זה שהמון זמן הם לא ביקרו אצלה, וזה נכון - כמה שנים טובות)

היא לא ממש הכינה אוכל או משהו, סתם נישנושים קלים (קרקרים בייגלה וכד')

אמא שלי וסבתא שלי הכינו אוכל קל כדי לקחת לשם

אחותי טרחה ואפתה עוגת שוקולד לילדה (יצא ממש יפה)

ואמא שלי קנתה לה מתנה

מאז שאני זוכרת את עצמי ימי הולדת במשפחה שלנו תמיד נחגגו בחיק המשפחה

(בנוסף לגן ואחר כך מסיבות יום הולדת שעושים עם ילדים מהבית ספר/שכבה)

אני לא נסעתי ליום הולדת של הילדה

יש לי 2 עבודות להגיש, ואין לי זמן אחר לעשות אותן

הבית של דודה שלי קטן, ולא יכול להכיל את כל המשפחה (שאנחנו כולם יחד 10 אנשים)

הוא לא חם נעים ומזמין אנשים לשבת ולהיות בו (עם כל הכבוד לעיצוב פאנג שוואי)

ועצם זה שאנשים אחרים צריכים לטרוח להכין ולהביא דברים זה בכלל הזוי ברמות

זה מוזר לדעתי שהילדה מעולם לא חגגה יום הולדת עם המשפחה

ועכשיו כשהיא בכיתה א' אמא שלה אפילו לא טורחת לעשות לה יום הולדת עם החברות מהבית ספר או מהשכונה

איזו ילדות מוזרה יש לה

כשההורים שלי חזרו בערב הבייתה, אבא  שלי סיפר לי שהילדה בכלל לא יצאה מהחדר שלה

כולם היו בסלון, עם אוכל, ממתקים ועוגה והיא הסתגרה בחדר שלה

היא לבד, וגם את המתנות שקנו לה היא לקחה לחדר

ומדובר על המשפחה הכי קרובה

אמא שלי - דודה שלה ואבא שלי

סבא וסבתא

אחי ואחותי

אלה אנשים שהיא פוגשת כמעט כל שבת

לא שונה מאיך שהיא מתנהגת כשהיא באה אלינו אגב, רק שאז אין לה חדר משלה לברוח אליו

לאבא שלי זה מאוד צורם

אני כבר התרגלתי לזה שההתנהגות שלה מוזרה

ואין מה לעשות, אנחנו לא נוכל לשנות את זה

זה החינוך שהיא קיבלה בבית וככה היא מתנהגת

אמא שלי אומרת על כל בן אדם שהוא לא נורמלי לדעתה שהוא חולה נפש

(משפטים כמו "אנחנו מוקפים בחולי נפש לא מאובחנים" אצלה זה משהו דיי סטנדרטי)

וככה היא גם אומרת על אחותה, שהיא חולת נפש בהתנהגות שלה

זה לא רק עם הילדה שלה, זה גם עם סבא שלי

היא (דודה שלי) מפוחדת למוות מהידיעה שהוא כבר לא יחייה לנצח

אף אחד כמובן לא יודע כמה עוד נשאר לו, אבל הסטטיסטיקה לא בדיוק מעודדת

סבא שלי מממן את דודה שלי שנים, הוא בעצמו סיפר לי ובעצם לכולם הוא כבר לא מסתיר

היא לא יודעת להתנהל כלכלית, לא יודעת לחסוך כסף, מוציאה כסף על שטויות

או איך שסבא שלי הגדיר את זה "הכסף נוזל לה מבין האצבעות"

היא מרוויחה כפול מההורים שלי וזה לא מספיק לה

זה לא רק כסף זה כל החיים שלה

היא בן אדם לא מסודר ולא מאורגן, תמיד הייתה ככה

רק כשהיא הייתה רווקה זה היה עוד בסדר כי זה לא פגע באף אחד חוץ מעצמה

היום יש לה ילדה וההתנהגות הזאת משפיעה גם עליה

זה לא בכוונה, אבל היא לא מנסה אפילו ללמוד שיש דרך אחרת

ואמא שלי טוענת שהיא לא יכולה להשתנות

אני חושבת שבכל גיל אפשר להשתנות, אבל זה עניין של רצון (לשנות/להשתפר)

אני שמחה שההורים שלי התנהגו אחרת איתנו הילדים שלהם

קודם כל כי זכינו לסבא וסבתא משני הצדדים

כאלה שהיוו ועדיין מהווים מקום חשוב בחיים שלנו (הוריו של אבי נפטרו כבר)

קשה לי לדמיין את החיים שלי בלי הנוכחות שלהם שם

וכשאחיי ואני היינו ילדים, סבא וסבתא שלי (ההורים של אמא) היו הרבה יותר צעירים

והם היו באים אלינו ומטיילים איתנו ועושים דברים

ההורים שלי איפשרו להם את זה, ואנחנו בתור הילדים שלהם זכינו