או לפחות ככה לי זה הרגיש

לימודים
קובעת איתו כרגיל במקום הקבוע
הוא מאחר, לא טורח לעדכן אותי בכלל על האיחור

מתקשרת אליו לבדוק מה קורה - אומר לי שנתקע בעבודה

ביקשתי שיתקשר כשיצא משם

שעה התייבשתי בלחכות לו
לא שלנסוע ללימודים באוטובוס זה יותר טוב, אבל אני ממש לא אוהבת לחכות לאנשים. יש זמן סביר של כמה דקות ויש זמן לא סביר.

הוא נשאר בעבודה שלו עוד שעה אחרי שכולם כבר מזמן הלכו הבייתה להמשיך לעבוד, זה לא שהמעסיקים שלו מעריכים אותו על זה או משהו, הוא סתם נשאר עוד שעות בעבודה שלו במקום לפתח לו חיים משל עצמו.

אחרי שעה הוא סוף סוף טרח לצאת משם. התקשר אמר שלום וניתק. והוא חושב שזה מצחיק. התקשרתי אליו סינן אותי ככה כמה פעמים עד שהוא ענה לי. ביקש ממני לחכות במקום אחר כדי לחסוך את הסיבוב שהוא עושה בדרך כלל כדי לקחת אותי. סבבה.

מדברת איתו בזמן הנסיעה ואומרת לו שההתנהגות הזאת, שהוא מתקשר אומר שלום ביי ומנתק לא נעימה לי. לא פעם ראשונה שזה קורה.
ממשיך להתנהג בצורה מעצבנת כל הנסיעה וגם אחר כך. אני מעירה לו שלא נעים לי עם איך שהוא מדבר אלי ומעצבן אותי ואותו זה מצחיק. מצחיק אותו שאני מתעצבנת כמו איזה ילד. והוא ממשיך עם זה עד שמתחיל השיעור.

הוא כמובן לקח לעצמו שולחן לבד. אחרי שבשיעורים האחרונים הוא כל הזמן קיטר על זה שאין לו מספיק ספייס לשים את הדברים שלו על השולחן.
למרות שבכיתה רוב האנשים יושבים בזוגות ולא כל אחד תופס שולחן לבד.

אני אף פעם לא מביאה את הספרים לשיעורים הפרונטליים. פתאום הוא נזכר בזה ושאל אותי אם אני רוצה לשבת לידו.
אמרתי לו "רצית שולחן לבד לא? אני לא רוצה להפריע לספייס שלך"
וככה כל כמה דקות הוא שואל אותי אם אני רוצה לשבת לידו ואני מסרבת.

גם ככה המרצה הצנונית הזאת משעממת נורא והיא לא באמת מלמדת את החומר. היא מדברת את עצמה לדעת במקום ללמד אותנו את הדברים החשובים באמת. מדלגת על חלקים שלמים בחומר, לא מציגה לנו אותו בכלל למרות שהוא לא בהכרח קל להבנה. אני תמיד מסתכלת בשיעורים המוקלטים שהם הרבה יותר מקיפים ועוברים על חלק ניכר מהחומר אם לא על כולו

בהפסקה קר לי והוא נותן לי את המעיל שלו ואנחנו עושים סיבוב והוא מספר לי על קורות היום שלו ועל הצרות שלו וכו' (ככה הוא עושה תמיד בכל  פעם שאנחנו לומדים יחד).

הוא אמר לי שוב בואי לשבת איתי, אמרתי לו שאני לא רוצה להפריע לו, כי סוף סוף יש לו את הספייס שהוא רוצה.

אז מה אם אין לי את הספרים, אני במודע לא מביאה אותם (גם ככה אני חושבת שהשיעורים עם המרצה הצנונית הם בזבוז זמן)

חוזרים לשיעור כל אחד בשולחן לבד

בדרך חזרה הבייתה

באמצע הדרך היה שיר מזרחי ברדיו של זוהר ארגוב, לא שיר שאני אוהבת לשמוע

ביקשתי ממנו להעביר לתחנה אחרת, כי לא נעים לי לשמוע את השיר הזה

הוא שם את השיר על פול ווליום וחייך

ביקשתי שוב, הוא אמר לא

אמרתי לו שאני לא אוהבת את השיר הזה ולא נעים לי לשמוע אותו

והוא המשיך

ביקשתי ממנו שאם זה כל כך חשוב לו לשמוע את השיר שיוריד אותי, ישמע את השיר איך שהוא רוצה ואז נמשיך לנסוע

ואז הוא התעצבן עלי התהפך עלי לגמרי

אמר לי שאני חוצפנית שאני מבקשת ממנו באוטו שלו להעביר שירים רק כי לא מוצא חן בעיני,

ושאני לא שפויה שאני מבקשת ממנו דבר כזה

שעוד שנייה הייתי מנתקת את החגורה וקופצת מהדלת של האוטו

צרח עלי ממש במשך 20 דקות!

ועוד הוא אומר לי, "כשבאנו לכיתה לקחתי את השולחן שישבנו בו בהתחלה יחד וראיתי שאת לקחת שולחן אחר אבל לא התכוונתי שנשב כל אחד בנפרד"

זה אחרי שבשלושה שיעורים האחרונים הבן אדם מקטר לי על זה שלא נוח לו לשבת איתי באותו שולחן, שאין לו מספיק ספייס וכו'.

כשראיתי אותו לוקח שולחן אחר היה ברור לי שזה מה שהוא עושה.

וזה לא הגיוני לבקש מבן אדם שאני נוסעת ברכב שלו להחליף שיר ברדיו רק בגלל שאני לא אוהבת את השיר הזה

ועל זה שהוא לא רוצה להסיע אותי יותר

ואפילו שהתנצלתי בפניו, שלא התכוונתי לעצבן ולהכעיס אותו בצורה כזאת הוא אמר לי שהוא לא רוצה להקשיב לי והוא לא רוצה לדבר עכשיו

וכשהוא הוריד אותי ליד הבית, הוא אמר לי ביי ואפילו לא היה מוכן להסתכל לי בעיניים

רק אמר לי  עוד 2 דקות תפתחי לי את השער וגם שהתקשרתי אליו אחר כך כדי לוודא שהוא יצא הוא לא ענה לי

אני חושבת שקשה לי להשתחרר מהסיטואציה הזאת

את הפוסט כתבתי במקור אתמול, חצי ממנו כשהגעתי ללימודים וההתנהגות שלו עיצבנה אותי ואת החצי השני לאחר שהגעתי הבייתה

קמתי בבוקר עם הרגשה נוראית של בחילה, אני עדיין מרגישה כאילו מישהו פגע בי פיזית ונפשית

מעולם אף בן אדם לא צעק עלי ככה והעליב אותי ככה

על אחת כמה וכמה מישהו שהחשבתי כחבר קרוב

האינסטינקט הראשון שלי לגבי הלימודים הוא להפסיק להגיע כי לא יהיה לי איך לחזור הבייתה

הבחור יודע שאני לא סובלת את השיעורים האלה וחושבת שהם בזבוז זמן, הסיבה היחידה להגיע היא בגלל שהמרצה נותנת לנו רמזים איך פותרים את התרגילים של העבודות.

האופציה השניה היא כן להגיע, אבל לצאת מהשיעור שעה לפני שהוא נגמר כדי שאני אספיק להגיע לאוטובוס

מה שאומר שהוא יצטרך לסבול את הנוכחות שלי ואני את שלו, ובאמצע יהיה את דובי שסביר להניח לא ידע מה קרה בינו וביני ולא יבין את הנתק וגם לא את זה שאני אצא באמצע