אתם מכירים איך זה, כשיש משהו שמטריד אתכם, ואז אתם חושבים על זה כל הזמן, ובלילה אתם לא מצליחים להירדם, ובבוקר הדבר הראשון שחושבים עליו זה זה. מעצבן משהו, אבל זה רק אומר שזה משהו שלא סובל דיחוי (לעומת זאת כשזה על מישהו שמאוהבים בו זה נראה לי דבר דיי נחמד).

כבר בשיעור הראשון שלי בפיזיקה לא ממש אהבתי את איך שהמרצה מלמד. מאוד קל להפריע לו ללמד ולגרום לו לדבר על הפילוסופיה של הפיזיקה (ויש דבר כזה). האמת שיש תלמיד ספציפי שכל שיעור שואל אותו את השאלות האלה, עד שתהיתי אם זה באמת מעניין אותו או שהוא סתם שואל כדי שלא נלמד, זה מפריע לכולם. בכלל הבטיחו לנו כיתה של 15-20 תלמידים ואנחנו 27. הרבה יותר מדיי. המרצה, אולי מרצה טוב, רק נוטה להתפלסף ולספר המון סיפורים בדרך, וכבר הוא הספיק לדלג על חומר שהיה בקינמטיקה. והוא עוד אמור ללמד את כל החומר בפיזיקה תוך 4 חודשים, משהו שהוא מעולם לא עשה.

טוב הרושם שקיבלתי מהמכללה הפרטית הזו, טומשין, היא ממש לא טובה. המרצה הזה בפיזיקה מעולם לא לימד לבגרות בזמן כל כך קצר. המרצה הקודם שהיה להם בפיזיקה לא היה טוב בכלל. ומה שווה להשקיע כסף אם לא תהיה התנובה הנאותה בסוף.

בנוסף אני מרגישה שאני נוסעת בפול גז בניוטרל. מנסה לתפוס את כל הציפורים במכה, דבר שהוא לא אפשרי כעקרון.

יש לי הרי את האופציה לקחת את אותו הקורס בביה"ס פרטי אחר, עם מורים טובים שכבר לימדו ויש להם ניסיון, אבל האמת, עדיף להשקיע במשהו אחד ולהצליח מאשר להשקיע בשני דברים בו זמנית ולקבל ציון ממוצע.

אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לרכז את רוב מאמצי במתמטיקה, ואת הקורס בפיזיקה לבטל לאלתר.

אני עוד צריכה לסגור עניינים מול המכללה, וזהו.

אני בכלל אמרתי להם שזה בגלל בעיה כלכלית. ככה לפחות לא ישאלו אותי שאלות מיותרות (רעיון של אמא).

והנה מסקנה מכל הדבר הזה, לפעמים צריך לבדוק לאן נכנסים כדי לא לקנות חתול בשק.

אתמול כשהייתי אצל ההורים שלי, לא הצלחתי להירדם בלילה בגלל זה.

לא שיצא לי לחשוב על זה ממש עד אז, אבל אתם יודעים זה פשוט צף ועלה.

אז קיבלתי החלטה.

מה גם שללמוד 5 ימים בשבוע ולעבוד 5 ימים בשבוע לא ממש מסתדר לי, במיוחד כשצריך לעשות מאות תרגילים במשך הזמן הזה, וגם לאכול, לישון, לנקות את הבית ועוד דברים.

התוכנית הכללית שלי היא ללמוד עכשיו למתמטיקה, לפי התוכנית החדשה שהיא הרבה אבל הרבה יותר קלה מהתוכנית הישנה. אח"כ לעשות שוב פסיכומטרי, ואח"כ לקחת את הקורס בפיזיקה. כאשר הציון במתמטיקה הוא הדבר הכי חשוב כרגע, כל 2 נקודות משנות את הסכם לאוניברסיטה.

ועכשיו גם סוף סוף יהיה לי קצת זמן לחיות.

אתמול היה לאחי מסע כומתה

הוא לא השתתף בו, הוא עושה קורס האמרים, אבל הוא הגיע לטקס וקיבל את הכומתה.

הוא הודיע לאמא שלי על זה יום לפני בערב, היא לא אמרה מילה לאף אחד מאתנו, רק אמרה לאחי שהיא לא תוכל להגיע בהתראה כל כך קצרה.

האמת שאם הייתי יודעת שאף אחד לא מגיע לשם, הייתי מוותרת על הלימודים ומגיעה. מסכן אחי, איזו הרגשה נאחסית זו להיות בלי המשפחה שלך בטקס כזה. אמא שלי בכלל לא מבינה את החשיבות של זה. כשאמרתי לאבא שלי שאמא שלי ידעה את זה ערב קודם ולא אמרה לו את זה (היא אמרה לו את זה רק בצהריים של אותו יום של הטקס) הוא ממש התעצבן, ובצדק, זה דבר חשוב, ולדעתי המשפחה כן צריכה להיות באירועים מסוג זה.

בכל מקרה מאז אותו יום אחי לא עונה לטלפונים, את אבא שלי זה מדאיג, את אמא שלי לא.

אני בכלל ידעתי על זה רק באותו יום בערב כאשר חברה שלי מהעבודה שאחיה משרת יחד עם אחי באותו צוות, אמרה לי שיש להם את טקס הענקת הכומתה.

אוף זה לפעמים מעצבן כמה שהיא יכולה להיות כזו אדישה.

בחודש הבא החלטתי לפנק את עצמי בקצת תרבות.

הזמנתי לאמא שלי, לאחותי ולי כרטיסים להצגה שלמה המלך ושלמי הסנדלר (ככה אני חושבת שקוראים להצגה הזו). ממש יקרה ההצגה הזו 200 ש"ח לכרטיס! אני קניתי דרך העבודה ב120 ש"ח לכל אחת מאתנו. עדיין הרבה, אבל פחות.

שיהיה לכם סופ"ש מדהים!