זה החג הראשון בלי סבא שלי
בעצם החג השני, כי בשנה שעברה הוא היה מאושפז בבי"ח אז הוא לא היה
וגם לא ממש עשינו סדר כהלכתו, רק ארוחת ערב משפחתית
אני אפילו לא ממש זוכרת אם קראנו או לא קראנו בהגדה
היינו רק 4 אנשים
אמא שלי אבא שלי אחי ואני
חוגגים כי ככה צריך אפילו שהלב והראש היו במקום אחר לגמרי
השנה זה החג הכי קרוב, ועבר רק חודש וחצי מאז
וזה מוזר לחשוב שנחגוג חג והוא לא יישב במקום הקבוע שלו בשולחן
אנחנו נחגוג את החג עם אותם אנשים שתיכננו לחגוג איתם בשנה שעברה - אז פסח בוטל
ואבא שלי הזמין גם משפחה רחוקה שלו
אני בכוונה כותבת שלו, כי אף אחד חוץ ממנו לא רואה בהם משפחה
זה שהיה לנו אב קדמון משותף לא הופך אותנו למשפחה
וחוץ מזה שהם נוצרים, מה להם ול-ליל הסדר?
מה גם שאם אחד הבנים (47) במשפחה שם לא היה מגיע פתאום לארץ לקבל טיפול ללוקימיה (מסתבר שבאוקראינה אין)
הוא בכלל לא היה זוכר להזמין אותם אלינו
הם יוצרים איתנו קשר רק כשהם צריכים מאתנו משהו
גם ככה הם עלו לארץ רק כדי לקבל סל קליטה (המון כסף והטבות) ולחזור חזרה לחור ממנו הם הגיעו
לא היה מפריע לי אם זו הייתה סתם הזמנה לארוחה משפחתית
אבל זה ערב חג, והאנשים האלה לא קשורים אליו בשום דרך או צורה
(מה גם שצריך לבוא לקחת אותם ולהחזיר אותם שזה בכלל מכה)
עובדה שאחות של אבא שלי בכלל לא טרחה להתעניין בהם
והיא מעולם לא חשבה להזמין אותם לחג אצלה או ארוחה משפחתית או משהו
יחסים במשפחה זה משהו שצריך להיות הדדי וזה שיש קשר גנטי כלשהו לא הופך אנשים אוטומטית להיות משפחה
בעוד אבא שלי נוסע לבקר את ה"בן דוד דרגה 2" שלו בבי"ח ומזמין את אמא שלו ואח נוסף שנמצא בארץ לחג
את אחות של אבא שלי זה בכלל לא מעניין
חוץ מזה נראה לי שבחצי ממקומות העבודה אנשים לא עובדים בחול המועד פסח
וברוב המקומות האחרים עובדים חצי יום שגם זה לא רע
רק במקום עבודה שבו אני עובדת עובדים יום שלם כאילו כלום
שיהיה לכולנו חג שמח!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
